לפני ימים אחדים הסתיימה שביתת הרעב של חולי סרטן המעי הגס. השביתה מיקדה אליה תשומת לב תקשורתית רבה עד שאותר התקציב לתרופתם.
ההשבתה מעלה תמיהה לא פשוטה: אמנם חיזוק קיבלו שובתי הרעב לא רק מהעיתונאי נתן זהבי אלא גם מאישי ציבור ורבנים, אך היכן היו בפרשה הזו הגייסות הכתומים? היכן הייתה הציונות הדתית? האם מצוקת חולי הסרטן ומצוקות חברתיות אינן בוערות דיין בלבבות עד כדי יציאת המונים אל הרחובות? האם מצוות העזרה לדך פחותה ממצוות אחרות כיישוב ארץ ישראל, או שמא התחושה היא שיש מי "שיעשה את העבודה" בתחומים החברתיים ולכן נעדיף להתמקד בתחומים אחרים?
ובדיון אגבי באותו נושא ממש - האם יציאה לרחובות למען החולים השובתים ומצוקות כלכליות לא היו מקרבות את הציבור הכתום והציבור הציוני-דתי אל לב שאר העם כנושאי דגל ראויים להערכה?
כדרכינו במדור 'פותחים נושא', תגובות והצעות ראויות במלואן או בחלקן תשולבנה בכתבה עצמה.
אם גם אתם מעוניינים להעביר לנו נושאים לדיון במדור 'פותחים נושא', ניתן לשגר כאן
אבנר מהשומרון (5) סבור שעם כל הצער והצורך לסייע לנזקקים "כל הפגנה שאיננה מגובה בנכונות להפוך את המדינה על פיה - לא תועיל במשטר הנהדר שלנו. כפי שהוכח בקיץ האחרון (בו בוזבזו הכספים שיכלו לשמש למטרה שלשמה מפגינים היום)".
מגיב מס' 6 תוקף את עצם העלאת הנושא: "ואיפה היו הכחולים ?? ולמה הם לא מכים על חטא כל החיים שלהם ??"
מדרשיסטית (12) מתנגדת לדברי מגיב מס' 6: "דבריך אולי נכונים אבל לגמרי לא שייכים לכאן. משום שאין שום סיבה שבעולם שנעשה את חשבון הנפש של השמאלנים. אם היינו בסדר כן או לא זה לא תלוי בהתנהגות שלהם אלא רק בהתנהגות שלנו. לפיכך העובדה שהם לא עשו כולם לא נוגעת לדיון כלל עיקר".
6' משיב למדרשיסטית ומבהיר את עצמו: "באתי לשים דגש על תסמין האישה המוכה שמושרש אצל חלק מהציבור הדתי, בבחינת 'סליחה שאנחנו נלחמים על שמגרשים אותנו מהבית ושמתנהגים אלינו בברוטליות'. אני דוקא מסכים עם דברייך- 'נכון לא היינו שם '!! וגם איננו יכולים להיות בכל מקום. ואולי גם לא בא לנו!! (מותר לדתיים להגיד ככה??). ומי שמחפש כל חייו איפה לא היינו - שיטול קורה מבין עיניו... מקווה שהבנת את כוונתי".
לעומת זאת מגיב מס' 8 - XMD - מצדד בהעלאת ההתלבטות: "השאלה היכן היו הכתומים היא תאורטית נכונה מאד. אך בשביל לצאת ולהאבק על כל הנושאים הנכונים והצודקים מאד יש להקים צבא כתומים שיעמוד לרשותנו 24 ש' ביממה כי מרובים מאד הצרכים החשובים שהממשלה מזניחה. וזה הרי לא מעשי". בנוסף הוא כותב ש"מעורבות כזו מול תקשורת שמאלנית תעשה טוב לימין בכלל הנושאים שעל הפרק".
יהודיה מהצפון (7) מבקרת את התנהלות המחנה ה"סרוג" וכותבת: "פיקוח הנפש של חולי סרטן המעי הגס שגובה 1500 קורבנות בשנה לא הצליח להביא את הציבור שלנו לרחובות... העובדה שמדובר כאן בפיקוח נפש ודאי מן הראוי שהיתה דוחה כל טיעון אחר ובתור שומרי מצוות היה עלינו לעשות כל שביכלתנו".
בין מצדדי ההתלבטות ומבקריה נמצא גם מגיב 9 שמתלבט גם הוא בקול רם (ווירטואלי): " אני מסכים שהנטיה של חלק מהציונות הדתית להדגיש את הצד החברתי של הדת נובעת גם מהרצון העתיק של הציוני הדתי למצוא חן. אבל גם הנטיה ההפוכה לא נכונה. לאומיות וזיקה לדת הן עניין אחד. אין שום חוק שאומר שמי שמחזיק בגישה לאומית צריך להיות קפיטליסט אטום, שונא בעלי חיים, אוהב בניה בשטחים ירוקים וכו'. להיפך.לאומיות פירושה גם אחריות ציבורית כלומר: עזרה לשכבות החלשות והגנה על הטבע. מתי נצא מהסטיגמות?"
מ' מהדרום (10) לעומת זאת מעלה זווית ראיה מקורית ודווקא חושש לשלום שובתי הרעב אם יחברו אליהם "כתומים": "אם הכתומים היו באים בהמוניהם להאבק למען חולי הסרטן זה היה רק מזיק להם. הפגנות המוניות לא מועילות לממשלה מה שהפשיע על הממשלה היה הלחץ התקורתי במידה והיתה נוצרת איזושהי זהות בין חוי הסרטן לבין המחנה הכתום התקשורת היתה יורדת מיד מהנושא וחולי הסרטן היו מפסידים. ולכן גם אם הצטרפות הכתומים לחולי הסרטן היתה מועילה קצת לתדמיתם בציבור - פיקוח נפש עדיף".
לעומת כל המבקרים כולם קובע גלעד (16) ש"נתן זהבי אמר אתמול שגם הכתומים היו. הוא הודיע בשידור ברדיו אז למה סתם ללכלך. ואני ממש לא בדעותיהם של הכתומים ושונא התיישבות לא חוקית אבל כשמישהו עושה משהו טוב לא צריך ללכלך". לדברים מצטרף גם מגיב 17 שמבקר אותנו כערוץ 7 וכמנסחי הכתבה: "כותב יקר לתשומת לבך... מקריאת הכתבה אני מבין שאתה אישית לא טרחת להגיע והזדהות עם חולי הסרטן כי אם ההיית שם היית רואה בערך 20 סניפים של בני עקיבא מכל הארץ והמוןן ישיבות תיכניות ואולפנות".
מגורש מגוש קטיף (21) מנסה להבהיר ובדרך אגב גם לעקוץ את מנסח הכתבה: "אנו בקושי מצליחים להתמודד עם בעיותינו שלנו ואתם שואלים איפה אתם??? אז אני אגיד לך איפה אנחנו: 1,אנחנו עם בננו ובנותינו במחלקה פסיכיאטרית סגורה. 2,אנו מחפשים עבודה . 3,אנו מנודים חברתית. 4,אין לנו קורת גג לישון. 5, אין לנו כסף להחיות את נפשנו. 6.אין לנו זמן ,כסף ,מקום וכוחות נפש וגוף לעזור לנו עצמנו קל וחומר לאנשים אחרים".
ההשבתה מעלה תמיהה לא פשוטה: אמנם חיזוק קיבלו שובתי הרעב לא רק מהעיתונאי נתן זהבי אלא גם מאישי ציבור ורבנים, אך היכן היו בפרשה הזו הגייסות הכתומים? היכן הייתה הציונות הדתית? האם מצוקת חולי הסרטן ומצוקות חברתיות אינן בוערות דיין בלבבות עד כדי יציאת המונים אל הרחובות? האם מצוות העזרה לדך פחותה ממצוות אחרות כיישוב ארץ ישראל, או שמא התחושה היא שיש מי "שיעשה את העבודה" בתחומים החברתיים ולכן נעדיף להתמקד בתחומים אחרים?
ובדיון אגבי באותו נושא ממש - האם יציאה לרחובות למען החולים השובתים ומצוקות כלכליות לא היו מקרבות את הציבור הכתום והציבור הציוני-דתי אל לב שאר העם כנושאי דגל ראויים להערכה?
כדרכינו במדור 'פותחים נושא', תגובות והצעות ראויות במלואן או בחלקן תשולבנה בכתבה עצמה.
אם גם אתם מעוניינים להעביר לנו נושאים לדיון במדור 'פותחים נושא', ניתן לשגר כאן
אבנר מהשומרון (5) סבור שעם כל הצער והצורך לסייע לנזקקים "כל הפגנה שאיננה מגובה בנכונות להפוך את המדינה על פיה - לא תועיל במשטר הנהדר שלנו. כפי שהוכח בקיץ האחרון (בו בוזבזו הכספים שיכלו לשמש למטרה שלשמה מפגינים היום)".
מגיב מס' 6 תוקף את עצם העלאת הנושא: "ואיפה היו הכחולים ?? ולמה הם לא מכים על חטא כל החיים שלהם ??"
מדרשיסטית (12) מתנגדת לדברי מגיב מס' 6: "דבריך אולי נכונים אבל לגמרי לא שייכים לכאן. משום שאין שום סיבה שבעולם שנעשה את חשבון הנפש של השמאלנים. אם היינו בסדר כן או לא זה לא תלוי בהתנהגות שלהם אלא רק בהתנהגות שלנו. לפיכך העובדה שהם לא עשו כולם לא נוגעת לדיון כלל עיקר".
6' משיב למדרשיסטית ומבהיר את עצמו: "באתי לשים דגש על תסמין האישה המוכה שמושרש אצל חלק מהציבור הדתי, בבחינת 'סליחה שאנחנו נלחמים על שמגרשים אותנו מהבית ושמתנהגים אלינו בברוטליות'. אני דוקא מסכים עם דברייך- 'נכון לא היינו שם '!! וגם איננו יכולים להיות בכל מקום. ואולי גם לא בא לנו!! (מותר לדתיים להגיד ככה??). ומי שמחפש כל חייו איפה לא היינו - שיטול קורה מבין עיניו... מקווה שהבנת את כוונתי".
לעומת זאת מגיב מס' 8 - XMD - מצדד בהעלאת ההתלבטות: "השאלה היכן היו הכתומים היא תאורטית נכונה מאד. אך בשביל לצאת ולהאבק על כל הנושאים הנכונים והצודקים מאד יש להקים צבא כתומים שיעמוד לרשותנו 24 ש' ביממה כי מרובים מאד הצרכים החשובים שהממשלה מזניחה. וזה הרי לא מעשי". בנוסף הוא כותב ש"מעורבות כזו מול תקשורת שמאלנית תעשה טוב לימין בכלל הנושאים שעל הפרק".
יהודיה מהצפון (7) מבקרת את התנהלות המחנה ה"סרוג" וכותבת: "פיקוח הנפש של חולי סרטן המעי הגס שגובה 1500 קורבנות בשנה לא הצליח להביא את הציבור שלנו לרחובות... העובדה שמדובר כאן בפיקוח נפש ודאי מן הראוי שהיתה דוחה כל טיעון אחר ובתור שומרי מצוות היה עלינו לעשות כל שביכלתנו".
בין מצדדי ההתלבטות ומבקריה נמצא גם מגיב 9 שמתלבט גם הוא בקול רם (ווירטואלי): " אני מסכים שהנטיה של חלק מהציונות הדתית להדגיש את הצד החברתי של הדת נובעת גם מהרצון העתיק של הציוני הדתי למצוא חן. אבל גם הנטיה ההפוכה לא נכונה. לאומיות וזיקה לדת הן עניין אחד. אין שום חוק שאומר שמי שמחזיק בגישה לאומית צריך להיות קפיטליסט אטום, שונא בעלי חיים, אוהב בניה בשטחים ירוקים וכו'. להיפך.לאומיות פירושה גם אחריות ציבורית כלומר: עזרה לשכבות החלשות והגנה על הטבע. מתי נצא מהסטיגמות?"
מ' מהדרום (10) לעומת זאת מעלה זווית ראיה מקורית ודווקא חושש לשלום שובתי הרעב אם יחברו אליהם "כתומים": "אם הכתומים היו באים בהמוניהם להאבק למען חולי הסרטן זה היה רק מזיק להם. הפגנות המוניות לא מועילות לממשלה מה שהפשיע על הממשלה היה הלחץ התקורתי במידה והיתה נוצרת איזושהי זהות בין חוי הסרטן לבין המחנה הכתום התקשורת היתה יורדת מיד מהנושא וחולי הסרטן היו מפסידים. ולכן גם אם הצטרפות הכתומים לחולי הסרטן היתה מועילה קצת לתדמיתם בציבור - פיקוח נפש עדיף".
לעומת כל המבקרים כולם קובע גלעד (16) ש"נתן זהבי אמר אתמול שגם הכתומים היו. הוא הודיע בשידור ברדיו אז למה סתם ללכלך. ואני ממש לא בדעותיהם של הכתומים ושונא התיישבות לא חוקית אבל כשמישהו עושה משהו טוב לא צריך ללכלך". לדברים מצטרף גם מגיב 17 שמבקר אותנו כערוץ 7 וכמנסחי הכתבה: "כותב יקר לתשומת לבך... מקריאת הכתבה אני מבין שאתה אישית לא טרחת להגיע והזדהות עם חולי הסרטן כי אם ההיית שם היית רואה בערך 20 סניפים של בני עקיבא מכל הארץ והמוןן ישיבות תיכניות ואולפנות".
מגורש מגוש קטיף (21) מנסה להבהיר ובדרך אגב גם לעקוץ את מנסח הכתבה: "אנו בקושי מצליחים להתמודד עם בעיותינו שלנו ואתם שואלים איפה אתם??? אז אני אגיד לך איפה אנחנו: 1,אנחנו עם בננו ובנותינו במחלקה פסיכיאטרית סגורה. 2,אנו מחפשים עבודה . 3,אנו מנודים חברתית. 4,אין לנו קורת גג לישון. 5, אין לנו כסף להחיות את נפשנו. 6.אין לנו זמן ,כסף ,מקום וכוחות נפש וגוף לעזור לנו עצמנו קל וחומר לאנשים אחרים".