במליאת הכנסת יחלו אחר הצהרים ההצבעות הסופיות על חוק ההסדרים לשנת התקציב 2006. מחר ייערכו במליאה ההצבעות בקריאות שניה ושלישית על חוק התקציב עצמו. הממשלה צפויה להעביר את החוקים ברוב גדול אך תוך קשיים לא מועטים מבית - קשיים שבשלם נאלצה לחבור לסיעות אופוזיציה.
את המוקש האחרון בדרך לאישור התקציב הפעיל יו"ר סיעת הגמלאים, משה שרוני, כשהודיע בצהרים שסיעתו תצביע נגד התקציב ותפרוש הממשלה משום שההסכם הקואליציוני אינו מיושם. דבריו, ככל הנראה, לא משקפים את עמדת כלל הסיעה, שבמקביל להודעתו, נאם מעל בימת הכנסת, חברו יצחק זיו אשר הודיע כי הגימלאים יצביעו בעד התקציב. כך מדווח כתבנו בכנסת אריאל כהנא.
חברים נוספים שאינם סרים למרות הקואליציה למרות חברותם בה הם מרינה סולדקין (קדימה), נדיה חילו ויורם מרציאנו (עבודה). השלשה, איש איש ממניעיו, עשויים שלא לתמוך בתקציב. אנשי העבודה חמושים בנימוקים חברתיים. סולדקין עדיין פגועה מאי ייצוג העולים בממשלה.
הקשיים הללו הם שהובילו את יו"ר הקואליציה, אביגדור יצחקי, לקנות, פשוטו כמשמעו, את הימנעותן של סיעות הימין, ישראל ביתנו ואיחוד-מפד"ל, תמורת מאות מיליוני ש"ח למוסדות וארגונים הנזקקים לתמיכה כספית.
ההסכמים ספגו ביקורת מימין ומשמאל. חיים אורון (מרצ) אמר כי הם הורידו את הכנסת לשפל המדרגה. יו"ר סיעת הליכוד, גדעון סער, אומר כי ההסכם מעיד על חולשת הקואליציה. "כאשר הממשלה קונה קולות פר הצבעה היא לא תאריך ימים. אם חודש לאחר כינון הממשלה בהצבעה המהותית הראשונה היא קונה קולות- מה יהיה בפעם הבאה?" סער גם רמז כי דינו של הסכם כזה להחקר על ידי המשטרה בשל חשד לשחיתות. "היחידה לחקירות הונאה בדקה הרבה מקרים כאלה בשנים האחרונות. ראה, סעיף 280 לחוק העונשין שמתחיל באות ש'".
מעט רקע על חוק ההסדרים:
חוק ההסדרים, בשמותיו השונים, מלווה את חקיקת תקציב המדינה כבר 21 שנה. חוק ההסדרים בא לעולם, בעקבות "התוכנית הכלכלית" של שנת 85'. הצעירים שבינינו אולי אינם זוכרים, והמבוגרים ודאי רוצים לשכוח, את המשבר הכלכלי העמוק שבו הייתה מדינת ישראל שרויה, במחצית הראשונה של שנות השמונים. בשיאו התבטא המשבר, בכניסה לסחרור אינפלציוני (אינפלציה בקצב של 1000% לשנה), משבר במאזן התשלומים וכניסה ליתרת חובה ביתרות המט"ח של ישראל.
לאחר שעלתה לשלטון ממשלת האחדות בשנת 84', ניסתה הממשלה להתמודד עם המשבר, באמצעות שורה של "עיסקות חבילה" שלא צלחו. לבסוף, גובשה במחצית שנת 85' "התוכנית הכלכלית", שהיתה בעצם הסכם כולל בין הממשלה, העובדים (ההסתדרות) והמעסיקים הגדולים. התוכנית נחלה הצלחה מסוימת, וסייעה ליציאה מהמשבר.
במקורו, נועד חוק ההסדרים לאפשר את ביצועה של התוכנית הכלכלית. החוק היה בעצם מקבץ גדול של שינויי חקיקה, שנועדו להקטין את הוצאות הממשלה על ביצוע אותם חוקים, מה שיאפשר גמישות תקציבית רבה יותר. הרעיון, שבמקורו נועד לטווח קצר, מצא חן בעיני פקידי האוצר ואנשי הממשלה. נוצרה להם אפשרות להעביר כבלוק שורה שלמה של תיקוני חקיקה, וזאת בהליך מהיר וללא התנגדויות משמעותיות.
אלא שהסידור הנוח הזה הוא בעייתי מאוד מכמה בחינות. הראשונה, היא רצינות הדיון. הצעת חוק רגילה עוברת הליך חקיקה ארוך ומסודר, שכולל קבלת חוות מקיפות מצד וועדות הכנסת על כל נושא. חוק ההסדרים, מעצם העובדה שהוא מועבר בצמוד לתקציב, חייב לעבור בזמן קצוב, וממילא הדיון בסעיפיו לא יכול להיות עמוק ורציני.
הבעיה השנייה היא זלזול בחקיקה הרגילה של הכנסת. חוקים שנחקקו בעמל רב, והושקעו בהם שעות רבות של דיון בכנסת, מבוטלים או מוקפאים בהינף שורה בחוק ההסדרים. לדוגמה: חוק הדיור הציבורי, המקנה זכויות רכישה לדיירי הדיור הציבורי. חוק זה, שעבר אחרי מאמצים גדולים, ומאבק ציבורי רחב, זכה בחוק ההסדרים של השנה, כפי שהונח ע"י משרד האוצר על שולחן הכנסת, להתייחסות הבאה: "חוק הדיור הציבורי (זכויות רכישה), התשנ"ט-1998 – בטל." (ציטוט מדויק מלשון החוק)
בעייתיות נוספת הקיימת בחוק היא העובדה שמשרד האוצר נוהג לשלב בחוק את כל שינויי החקיקה שהוא רוצה, גם כאלו שאין להם כלום עם התקציב. השנה לדוגמה, הוכנסו לחוק ההסדרים במקורו: שינויים בסמכויותיו של הממונה על הגנת הצרכן, שינויים בפקודת הרוקחים, הקניית בעלות אוטומטית על מקרקעין לחוכרים, שינויים בחוק רישוי שירותי תעופה ועוד נושאים רבים. המשותף לכולם הוא שאפילו מציעי החוק לא טוענים שיש להם קשר ישיר כלשהו לתקציב.
במשך השנים, דובר רבות על ביטולו של הנוהג לחוקק את חוק ההסדרים. בינתיים נראה שכמו בעניין מזג האוויר גם בנושא זה לא נעשה כלום. לפני הבחירות הבטיח עמיר פרץ יו"ר מפלגת העבודה בכנס של לשכת עורכי הדין בתל אביב "אפעל לביטול חוק ההסדרים". עוד הוסיף: "חוק ההסדרים פוגע קשה בחקיקה והוא שם ללעג את העבודה הפרלמנטארית".
אמנם, בועדת הכספים אתמול נעשו שינויים נרחבים בחוק ההסדרים, כמעט שליש מהחוק נפל, סעיפים אחרים שונו (לדוגמה: חוק הדיור הציבורי לא בוטל אלא הוקפא לשנתיים נוספות) אולם החוק עצמו לא בוטל. המבחן הגדול של החכי"ם המתנגדים, יהיה כבר בעוד חודשים ספורים כאשר יעלו על שולחן הכנסת התקציב וחוק ההסדרים לשנת 2007.
(מאת: שלמה פיוטרקובסקי)
את המוקש האחרון בדרך לאישור התקציב הפעיל יו"ר סיעת הגמלאים, משה שרוני, כשהודיע בצהרים שסיעתו תצביע נגד התקציב ותפרוש הממשלה משום שההסכם הקואליציוני אינו מיושם. דבריו, ככל הנראה, לא משקפים את עמדת כלל הסיעה, שבמקביל להודעתו, נאם מעל בימת הכנסת, חברו יצחק זיו אשר הודיע כי הגימלאים יצביעו בעד התקציב. כך מדווח כתבנו בכנסת אריאל כהנא.
חברים נוספים שאינם סרים למרות הקואליציה למרות חברותם בה הם מרינה סולדקין (קדימה), נדיה חילו ויורם מרציאנו (עבודה). השלשה, איש איש ממניעיו, עשויים שלא לתמוך בתקציב. אנשי העבודה חמושים בנימוקים חברתיים. סולדקין עדיין פגועה מאי ייצוג העולים בממשלה.
הקשיים הללו הם שהובילו את יו"ר הקואליציה, אביגדור יצחקי, לקנות, פשוטו כמשמעו, את הימנעותן של סיעות הימין, ישראל ביתנו ואיחוד-מפד"ל, תמורת מאות מיליוני ש"ח למוסדות וארגונים הנזקקים לתמיכה כספית.
ההסכמים ספגו ביקורת מימין ומשמאל. חיים אורון (מרצ) אמר כי הם הורידו את הכנסת לשפל המדרגה. יו"ר סיעת הליכוד, גדעון סער, אומר כי ההסכם מעיד על חולשת הקואליציה. "כאשר הממשלה קונה קולות פר הצבעה היא לא תאריך ימים. אם חודש לאחר כינון הממשלה בהצבעה המהותית הראשונה היא קונה קולות- מה יהיה בפעם הבאה?" סער גם רמז כי דינו של הסכם כזה להחקר על ידי המשטרה בשל חשד לשחיתות. "היחידה לחקירות הונאה בדקה הרבה מקרים כאלה בשנים האחרונות. ראה, סעיף 280 לחוק העונשין שמתחיל באות ש'".
מעט רקע על חוק ההסדרים:
חוק ההסדרים, בשמותיו השונים, מלווה את חקיקת תקציב המדינה כבר 21 שנה. חוק ההסדרים בא לעולם, בעקבות "התוכנית הכלכלית" של שנת 85'. הצעירים שבינינו אולי אינם זוכרים, והמבוגרים ודאי רוצים לשכוח, את המשבר הכלכלי העמוק שבו הייתה מדינת ישראל שרויה, במחצית הראשונה של שנות השמונים. בשיאו התבטא המשבר, בכניסה לסחרור אינפלציוני (אינפלציה בקצב של 1000% לשנה), משבר במאזן התשלומים וכניסה ליתרת חובה ביתרות המט"ח של ישראל.
לאחר שעלתה לשלטון ממשלת האחדות בשנת 84', ניסתה הממשלה להתמודד עם המשבר, באמצעות שורה של "עיסקות חבילה" שלא צלחו. לבסוף, גובשה במחצית שנת 85' "התוכנית הכלכלית", שהיתה בעצם הסכם כולל בין הממשלה, העובדים (ההסתדרות) והמעסיקים הגדולים. התוכנית נחלה הצלחה מסוימת, וסייעה ליציאה מהמשבר.
במקורו, נועד חוק ההסדרים לאפשר את ביצועה של התוכנית הכלכלית. החוק היה בעצם מקבץ גדול של שינויי חקיקה, שנועדו להקטין את הוצאות הממשלה על ביצוע אותם חוקים, מה שיאפשר גמישות תקציבית רבה יותר. הרעיון, שבמקורו נועד לטווח קצר, מצא חן בעיני פקידי האוצר ואנשי הממשלה. נוצרה להם אפשרות להעביר כבלוק שורה שלמה של תיקוני חקיקה, וזאת בהליך מהיר וללא התנגדויות משמעותיות.
אלא שהסידור הנוח הזה הוא בעייתי מאוד מכמה בחינות. הראשונה, היא רצינות הדיון. הצעת חוק רגילה עוברת הליך חקיקה ארוך ומסודר, שכולל קבלת חוות מקיפות מצד וועדות הכנסת על כל נושא. חוק ההסדרים, מעצם העובדה שהוא מועבר בצמוד לתקציב, חייב לעבור בזמן קצוב, וממילא הדיון בסעיפיו לא יכול להיות עמוק ורציני.
הבעיה השנייה היא זלזול בחקיקה הרגילה של הכנסת. חוקים שנחקקו בעמל רב, והושקעו בהם שעות רבות של דיון בכנסת, מבוטלים או מוקפאים בהינף שורה בחוק ההסדרים. לדוגמה: חוק הדיור הציבורי, המקנה זכויות רכישה לדיירי הדיור הציבורי. חוק זה, שעבר אחרי מאמצים גדולים, ומאבק ציבורי רחב, זכה בחוק ההסדרים של השנה, כפי שהונח ע"י משרד האוצר על שולחן הכנסת, להתייחסות הבאה: "חוק הדיור הציבורי (זכויות רכישה), התשנ"ט-1998 – בטל." (ציטוט מדויק מלשון החוק)
בעייתיות נוספת הקיימת בחוק היא העובדה שמשרד האוצר נוהג לשלב בחוק את כל שינויי החקיקה שהוא רוצה, גם כאלו שאין להם כלום עם התקציב. השנה לדוגמה, הוכנסו לחוק ההסדרים במקורו: שינויים בסמכויותיו של הממונה על הגנת הצרכן, שינויים בפקודת הרוקחים, הקניית בעלות אוטומטית על מקרקעין לחוכרים, שינויים בחוק רישוי שירותי תעופה ועוד נושאים רבים. המשותף לכולם הוא שאפילו מציעי החוק לא טוענים שיש להם קשר ישיר כלשהו לתקציב.
במשך השנים, דובר רבות על ביטולו של הנוהג לחוקק את חוק ההסדרים. בינתיים נראה שכמו בעניין מזג האוויר גם בנושא זה לא נעשה כלום. לפני הבחירות הבטיח עמיר פרץ יו"ר מפלגת העבודה בכנס של לשכת עורכי הדין בתל אביב "אפעל לביטול חוק ההסדרים". עוד הוסיף: "חוק ההסדרים פוגע קשה בחקיקה והוא שם ללעג את העבודה הפרלמנטארית".
אמנם, בועדת הכספים אתמול נעשו שינויים נרחבים בחוק ההסדרים, כמעט שליש מהחוק נפל, סעיפים אחרים שונו (לדוגמה: חוק הדיור הציבורי לא בוטל אלא הוקפא לשנתיים נוספות) אולם החוק עצמו לא בוטל. המבחן הגדול של החכי"ם המתנגדים, יהיה כבר בעוד חודשים ספורים כאשר יעלו על שולחן הכנסת התקציב וחוק ההסדרים לשנת 2007.
(מאת: שלמה פיוטרקובסקי)