אנסמבל השחקנים "תיאטרון תאיר" יוצא עם הצגה חדשה בסגנון הקומדיה דל-ארטה. ההצגה מבוססת על המחזה "צחות דבדיחותא דשידוכין" שנכתב במאה ה - 16 על ידי יהודה סומו, מחזאי יהודי שחי באיטליה וראה שליחות בכתיבת מחזה קומי בעברית. המחזה מקובל על חוקרי תיאטרון כמחזה היהודי הראשון בעברית. "תיאטרון תאיר" ממשיך את צוואתו של סומו, ויוצר תיאטרון היונק מהמקורות היהודיים, תוך שמירה על רמה אומנותית גבוהה.
סומו פיתח את המחזה ממדרש המופיע בילקוט שמעוני לפסוק מקהלת ב' "קנה עבד , קנה רבו". מעשה שהיה ביהודי שחי בגלות, וחשש שמא עבדו יגזול ירושתו מבנו. מה עשה? הוריש את כל הרכוש לעבדו פרט לפריט אחד- שהוא.... העבד. קומדיית הטעויות מתחילה כשמגיעה לעיירה הידיעה ששלום הצידוני נפטר ונישל את בנו ידידיה מכל רכושו. אביה של ברוריה שהיתה מאורסת לידידיה מבטל את האירוסין, וממהר לשדך אותה לבן הגביר המקומי, עשהאל, אולם הוא בכלל היה מאוהב בשפרה אחותו של ידידיה, הבן המנושל. כמו בכל קומדיה דל ארטה מעורבים במזימות ובשידוכין גם פוחזים ומשרתים, האשמאי הזקן ושלל דמויות צבעוניות.
העיבוד של דודיק סמדר וחברי הקבוצה עכשווי ומובן, ועדיין שומר על השפה המסוגננת של סומו. את הצגה מביים עמירם אטיאס- אשר ביים את העבודה עם המסכות במחזה כשהוצג בתיאטרון "הבימה" לפני 30 שנה. את המסכות עצבה יהודית גרינשפן, אומנית המסכות המובילה בארץ, שיצרה את המסכות גם לאותה הפקה שהועלתה בתיאטרון "הבימה". ההצגה תעלה ב"מרכז תאיר" בתל-אביב וב"היכל שלמה" בירושלים.
הקומדיה דל ארטה (הקומדיה של האומנויות) נוצרה במאה ה 16 כחלק מהמחאה של אנשי התיאטרון כנגד הממסד הכנסייתי והאריסטוקראטי, שהגביל את התיאטרון הממוסד מבחינה תכנית וסגנונית. השחקנים יצאו אל הרחוב, שאפשר להם להביע עצמם בחופשיות ולנייד את ההצגה בקלות. בהעדר תפאורה, ומספר מספיק של שחקנים, השתמשו במסכות ובג'סטות בולטות. בין הדמויות הקבועות והמוקצנות של הקומדיה דל ארטה נמצא את האשמאי הזקן והקמצן ואת משרתיו את הרופא ואת הקפיטן. במסגרת תפקידי הדמויות השחקנים היו חופשיים לאלתר את הטקסט והתנועה. תיאטרון הרחוב היה עממי וולגרי. סגנון הקומדיה דל-ארטה התמסד, נכתב והוכנס לאולמות במאה ה -17 (על קרלו גולדיני האיטלקי וז'אן בפטיסט פוקלן מולייר הצרפתי ומחזאים נוספים), אך שמר על מאפייני תיאטרון הרחוב. הוא מחייב את השחקנים ליכולות אישיות ותנועתיות גבוהות המחפות על העדר תפאורה, תאורה , במה ואביזרים. בעוד שבתיאטרון הרגיל, קיים "קיר רביעי" המבדיל בין השחקנים שעל הבמה לקהל, בקומדיה דל ארטה, הקהל הוא חלק מההצגה.
בבדיחותא דשידוכין, נשמר הסגנון של הקומדיה דל ארטה. על הבמה לא תראו תפאורה, התלבושות והחפצים סימליים, השחקנים חובשים מסכות ונדרשים להציג יכולות משחק גבוהות.
ידידיה- בנו של שלום שנפטר בחו"ל מאוהב בברוריה. ברוריה- מאוהבת בידידיה אמון ודבורה- הוריה של ברוריה עשהאל- מאוהב בשפרה אחותו של ידידיה. עפרון- מעשירי העיר, אביו של עשהאל פשחור- העבד של ידידיה יקרה - המשרתת של ברוריה שובל- העבד של שלום אביו של ידידיה, שנפטר בגלות עובד- עבדו של שובל רב חמדן- מחפש שידוך הגון (רצוי ממון) לבנותיו, אברכים: תלמידיו של חמדן הרוצים להשתדך לבנותיו. הרב אמיתי: הרב הגדול של העיר קצין שופט.