חמישים שנה עברו מאז נוסדה המפד"ל ,שהתאחדה בבחירות האחרונות עם האיחוד הלאומי ומחקר השוואתי חדש שערך ד"ר אשר כהן, מרצה בכיר במחלקה למדעי המדינה בבר אילן, מצביע על כך שלא רק שהציבור הדתי לאומי לא נטש את מפלגותיו אלא אף הצביע עבורן בהמוניו. הנתונים מתפרסמים היום בגיליון יוני של המגזין "נקודתי" ובאתר מפד"לניק.
ד"ר כהן קובע כי עד לשנת 1977 היתה המפד"ל מפלגת-מחנה, שרוב גדול מהציונים הדתיים הצביעו עבורה בקביעות, ולא קמה אף מפלגה שהציגה עצמה כחלופה. הישגיה של המפד"ל היו קבועים ועמדו על בין 10 ל-12 מנדטים. החל משנת 1981 התחולל שינוי, שבמרכזו הופעתן של מפלגות שניסו לקבל קולות בפלח אוכלוסיה זה (למעט בחירות 96' בהן קיבלה באופן יוצא דופן 9 מנדטים), השיגה המפד"ל בקביעות 6-5 מנדטים, כמחצית מכוחה בעבר.
מהנתונים שהוצגו ברור לחלוטין לדבריו שהתמיכה ברשימה המשותפת עלתה בהשוואה לבחירות הקודמות ב-2003. "כיצד ייתכן ש-10 מנדטים ב-2003 (6 למפד"ל ו-4 לאיחוד הלאומי) הפכו ל-9 בלבד ב-2006? התשובה לכך פשוטה: ב-2003 אומנם נבחרו 4 נציגים של האיחוד הלאומי אולם משקל תומכיה היה נמוך בהרבה. למרות הקושי בעריכת חישוב מדויק, נראה כי שני חברי כנסת של האיחוד הלאומי נכנסו ב-2003 בזכות קולות התומכים בישראל ביתנו של ליברמן".
ד"כ כהן כותב כי קשה להעריך מה היה קורה אילו שתי הרשימות היו מתמודדות בנפרד: "החשש מבריחת קולות ימניים על-רקע המפד"ליזציה של האיחוד הלאומי התבדתה. רשימת מרזל, החלופה הימנית יותר, ירדה בהשוואה ל-2003. את הקולות הפוטנציאליים האבודים יש לחפש בקרב מפלגות שנתפסו כמתונות יותר מהרשימה המשותפת. ש"ס והליכוד ממשיכות להתחרות על מספר רב של קולות דתיים, ועתה הצטרפה אליהן, אם כי בהיקפים נמוכים יותר, מפלגת קדימה", סיכם.
ד"ר כהן קובע כי עד לשנת 1977 היתה המפד"ל מפלגת-מחנה, שרוב גדול מהציונים הדתיים הצביעו עבורה בקביעות, ולא קמה אף מפלגה שהציגה עצמה כחלופה. הישגיה של המפד"ל היו קבועים ועמדו על בין 10 ל-12 מנדטים. החל משנת 1981 התחולל שינוי, שבמרכזו הופעתן של מפלגות שניסו לקבל קולות בפלח אוכלוסיה זה (למעט בחירות 96' בהן קיבלה באופן יוצא דופן 9 מנדטים), השיגה המפד"ל בקביעות 6-5 מנדטים, כמחצית מכוחה בעבר.
מהנתונים שהוצגו ברור לחלוטין לדבריו שהתמיכה ברשימה המשותפת עלתה בהשוואה לבחירות הקודמות ב-2003. "כיצד ייתכן ש-10 מנדטים ב-2003 (6 למפד"ל ו-4 לאיחוד הלאומי) הפכו ל-9 בלבד ב-2006? התשובה לכך פשוטה: ב-2003 אומנם נבחרו 4 נציגים של האיחוד הלאומי אולם משקל תומכיה היה נמוך בהרבה. למרות הקושי בעריכת חישוב מדויק, נראה כי שני חברי כנסת של האיחוד הלאומי נכנסו ב-2003 בזכות קולות התומכים בישראל ביתנו של ליברמן".
ד"כ כהן כותב כי קשה להעריך מה היה קורה אילו שתי הרשימות היו מתמודדות בנפרד: "החשש מבריחת קולות ימניים על-רקע המפד"ליזציה של האיחוד הלאומי התבדתה. רשימת מרזל, החלופה הימנית יותר, ירדה בהשוואה ל-2003. את הקולות הפוטנציאליים האבודים יש לחפש בקרב מפלגות שנתפסו כמתונות יותר מהרשימה המשותפת. ש"ס והליכוד ממשיכות להתחרות על מספר רב של קולות דתיים, ועתה הצטרפה אליהן, אם כי בהיקפים נמוכים יותר, מפלגת קדימה", סיכם.