כפל לשון בהתבטאויות מנהיגי החמאס. בראיון לעיתון הגרמני "דר שפיגל" (19 ביוני) מנסה ראש הממשלה הפלשתיני, איסמאעיל הניה, לצייר את החמאס כ"תנועת שלום", ואולם שאלות הכתבים העקשניות מצליחות לחשוף את העמדה הבלתי מתפשרת של התנועה בשאלת ההכרה בישראל.
הטיעון המרכזי של הניה היה – העם הפלשתיני הוא "הקורבן" ועל ישראל מוטלת האחריות להמשך האלימות והעוול ההיסטורי שנגרם לפלשתינים. לדבריו, "בפעם הראשונה בהיסטוריה האנושית, עם נענש כתוצאה מבחירות דמוקרטיות והוא עדיין תחת כיבוש, ובכך נושא בעונש כפול. העם הפלשתיני מוכן לוותר אפילו על חלק מהאוכל ולא לוותר על זכויותיו... ישנם 475 מחסומים בגדה המערבית, האזור כולו מחולק לקנטונים, הגדר מספחת חלקים גדולים של אדמות פלשתיניות לישראל, ההתנחלויות בבקעת הירדן הולכות ומתרחבות, ומצור מוטל על עזה".
הנייה קבל על כך, שהקהילה הבינלאומית מפנה דרישות ל"קורבן" (העם פלשתיני) ולא ל"כובש" (ישראל). הוא חזר והדגיש, כי ממשלת החמאס חותרת לשלום וליציבות באזור, לאחר שישראל תמלא אחר התביעות הפלשתיניות הבאות: נסיגה מלאה לשטחי 67', חלוקת ירושלים ושיבת הפליטים. בתרחיש כזה, ציין הניה, הפלשתינים יהיו מוכנים להעניק לישראל "הפסקת אש ארוכת טווח למשך חמישים שנה".
משנשאל אם הוא מבין שמשמעות שיבת הפליטים תזעזע את יסודות ישראל, השיב הניה: "האם יש חוק המגביל את זכויות הפליטים? האם העולם לא רואה את סבל מיליוני הפליטים, אשר חיים בפזורה ברחבי העולם או במחנות הפליטים מזה 60 שנה. זכות השיבה היא זכות פרטית ואין זכות לנציגי העם הפלשתיני – הארגונים, הממשלה והנשיא - להתנער מזכות זו. לכל פליט יש זכות להחליט בעצמו ולעצמו אם הוא רוצה לשוב לארצו המקורית".
בסוגת ה"הודנה", ציין הניה, כי "החמאס עדיין מכבד את הפסקת האש, ואולם הישראלים הם אלה אשר מפרים אותה בהפצצת השטח הפלשתיני ובכיבושו". בעניין זה הקשה הכתב ושאל: "אם הפלשתינים דבקים בהפסקת האש, כיצד אתה מסביר את הפיגוע ב- 17 באפריל על תחנת האוטובוס בתל אביב? מדוע מיהר חמאס להצדיק את הפיגוע כ"התנגדות"? על כך ענה הניה: "אנחנו עם שאינו תוקף איש לעולם. איננו התוקפנים. אנו רוצים שלום ויציבות באזור. הישראלים הם הבעיה. עליהם לשים קץ לפעולות הרצח וההפצצה היומית של רצועת עזה. אנו רוצים שלום ויציבות באזור. ואני קורא לישראל לבסס את התנאים אשר יאפשרו לממשלתי ליישם את היעד של הפסקת אש לטווח הארוך" (נסיגה מלאה ושיבת הפליטים).
בסוף הראיון שאל הניה, המשמש גם כשר הספורט, את כתב "דר שפיגל" מה עליו לעשות על מנת שנבחרת פלשתין תוכל להשתתף במונדיאל. על תשובת הכתב "להכיר בזכות הקיום של ישראל ולגנות את הטרור", אמר הניה: "אם כך, אני מעדיף לצפות בכדורגל על מסך הטלוויזיה".
הטיעון המרכזי של הניה היה – העם הפלשתיני הוא "הקורבן" ועל ישראל מוטלת האחריות להמשך האלימות והעוול ההיסטורי שנגרם לפלשתינים. לדבריו, "בפעם הראשונה בהיסטוריה האנושית, עם נענש כתוצאה מבחירות דמוקרטיות והוא עדיין תחת כיבוש, ובכך נושא בעונש כפול. העם הפלשתיני מוכן לוותר אפילו על חלק מהאוכל ולא לוותר על זכויותיו... ישנם 475 מחסומים בגדה המערבית, האזור כולו מחולק לקנטונים, הגדר מספחת חלקים גדולים של אדמות פלשתיניות לישראל, ההתנחלויות בבקעת הירדן הולכות ומתרחבות, ומצור מוטל על עזה".
הנייה קבל על כך, שהקהילה הבינלאומית מפנה דרישות ל"קורבן" (העם פלשתיני) ולא ל"כובש" (ישראל). הוא חזר והדגיש, כי ממשלת החמאס חותרת לשלום וליציבות באזור, לאחר שישראל תמלא אחר התביעות הפלשתיניות הבאות: נסיגה מלאה לשטחי 67', חלוקת ירושלים ושיבת הפליטים. בתרחיש כזה, ציין הניה, הפלשתינים יהיו מוכנים להעניק לישראל "הפסקת אש ארוכת טווח למשך חמישים שנה".
משנשאל אם הוא מבין שמשמעות שיבת הפליטים תזעזע את יסודות ישראל, השיב הניה: "האם יש חוק המגביל את זכויות הפליטים? האם העולם לא רואה את סבל מיליוני הפליטים, אשר חיים בפזורה ברחבי העולם או במחנות הפליטים מזה 60 שנה. זכות השיבה היא זכות פרטית ואין זכות לנציגי העם הפלשתיני – הארגונים, הממשלה והנשיא - להתנער מזכות זו. לכל פליט יש זכות להחליט בעצמו ולעצמו אם הוא רוצה לשוב לארצו המקורית".
בסוגת ה"הודנה", ציין הניה, כי "החמאס עדיין מכבד את הפסקת האש, ואולם הישראלים הם אלה אשר מפרים אותה בהפצצת השטח הפלשתיני ובכיבושו". בעניין זה הקשה הכתב ושאל: "אם הפלשתינים דבקים בהפסקת האש, כיצד אתה מסביר את הפיגוע ב- 17 באפריל על תחנת האוטובוס בתל אביב? מדוע מיהר חמאס להצדיק את הפיגוע כ"התנגדות"? על כך ענה הניה: "אנחנו עם שאינו תוקף איש לעולם. איננו התוקפנים. אנו רוצים שלום ויציבות באזור. הישראלים הם הבעיה. עליהם לשים קץ לפעולות הרצח וההפצצה היומית של רצועת עזה. אנו רוצים שלום ויציבות באזור. ואני קורא לישראל לבסס את התנאים אשר יאפשרו לממשלתי ליישם את היעד של הפסקת אש לטווח הארוך" (נסיגה מלאה ושיבת הפליטים).
בסוף הראיון שאל הניה, המשמש גם כשר הספורט, את כתב "דר שפיגל" מה עליו לעשות על מנת שנבחרת פלשתין תוכל להשתתף במונדיאל. על תשובת הכתב "להכיר בזכות הקיום של ישראל ולגנות את הטרור", אמר הניה: "אם כך, אני מעדיף לצפות בכדורגל על מסך הטלוויזיה".