האחראי על המכינות הקדם צבאיות במשרד החינוך יוחנן בן יעקב אומר כי לאחר ההתנתקות והעימות בעמונה יש ירידה בלהט - ב"מורעלות", של בני הנוער על הצבא. עם זאת כי אין להערכתו ירידה דרמטית בהרשמה למכינות.



ייתכן שתהיה 'עמידה במקום', אבל בסופו של דבר בני הנוער כמו המבוגרים יתעשתו ויבינו ש'איננו נותנים גט כריתות למדינת ישראל', אומר בן יעקב. לדבריו דוקא המכינות המזוהות עם הקו ה'ממלכתי' כמו עלי ועצמונה ממשיכות להיות המכינות הגדולות ביותר והביקוש עליהן עדיין גדול מאד. שינוי לדבריו קיים בעלייה במגמת הרשמה לאותן מכינות, של בני נוער מתוך ישראל הקטנה, לעומת בני נוער המתגוררים ביו"ש.



יש שינוי ביחס אל הצבא אומר בן יעקב. לדבריו באחד מביקוריו במכינות, קם בחור וסיפר על מערכת הלחצים המופעלת עליו בבית שלא להתגייס. "אמו אומרת לו לא להתגייס ל'צבא הזה', אך הוא השיב לה שאם הוא לא יתגייס מי כן? הבחור יתגייס כי אין לנו מדינה אחרת או צבא אחר", אומר בן יעקב.



בן יעקב מוסיף כי בקרב 'גיל המכינות' סוגיות הגירוש מגוש קטיף ועימות עמונה והשלכותיהם, רחוקים מלבוא לידי פתרונם. זאת בין היתר בגלל "חזונה" של הממשלה: תהליך התכנסות גדול ועצום שבמהלכו יתבקש הצבא לעקור מבתי עשרות אלפי יהודים.



"בחור שחונך במסגרת ציונית דתית ואין זה משנה איזה מערכת, שואל את עצמו אם צריך להיות 'מורעל' על צבא שזה יהיה האתגר שלו? אפשר להבין את הקושי שמולו ניצב נער כזה. מורכבות תמיד קשה, אבל כאשר שומעים דיווחים על קסאמים בשדרות ושהצבא 'אינו מצליח להתמודד' אבל הוא מצליח להתמודד ולהתכונן מצויין לעקירת מאחזים, זוהי מורכבות איומה ונוראה עבור בני הנוער".



הויכוח המתנהל בציונות הדתית בין הזרמים השונים והכיוונים השונים מעמיד את הצעירים במקום קשה, אומר בן יעקב. לדבריו נעשים מהלכים חינוכיים שונים מתוך מודעות לקשייו של הנוער באשר למה שהיה ו"למה שהולך להיות, ולאן המדינה הולכת".