בשעה זו מתפרסם דו"ח המבקר העוסק בהתנהלות משרד החוץ. הדו"ח משרטט התנהלות "אקסטריטוריאלית" של משרד החוץ בכל הנוגע לנוהלים, קיום התקנון ומעורבות פוליטית במינויים.
בין היתר קובע המבקר כי רבים מהמינויים במשרד החוץ הם באמצעות "מכרזים תפורים", במינויים נטלו חלק בניגוד לתקנון, שרי החוץ בעצמם וגם המפכ"ל. בועדות המינויים, שתיים במספרן, בחשו המועמדים במועמדותם. נמצאו על ידו 6 דוגמאות לנסיונות של מועמדים להשפיע על מינוייהם, בשלושה מקרים הדבר גם עלה בידם. במקרים אחרים הציעו חברי הועדות לעובדים להציג מועמדות מהלך שהוא בבחינת "נקיטת עמדה". לבחירת מועמדים לא נקבעו קריטריונים ולכן מועמדים הועדפו "משיקולים לא ענייניים". באחד המקרים "שוכתב" פרוטוקול של ועדה לצורך הנמקת העדפת מועמד זה על אחר. השכתוב גם זכה לאישור רשמי מידי היועץ המשפטי של המשרד הגם שנציג מטעמו אינו נכח בועדה.
המבקר מציין כי היו עובדים שמונו לתפקידים מדיניים כמו קונסול, ללא שבידם אפילו תעודת בגרות. במשרד החוץ קיים נוהל למנות צוערים למדינות המסווגות "קשות שירות" אך מתברר כי ועדת המינויים "השניה" מינתה צוערים לממלאי מקום שגריר או קונסול למדינות באירופה ובצפון אמריקה שאינן "קשות שירות". מה היו הנימוקים להצבת צוערים דווקא שם? המבקר מציין כי הנימוקים אינם ידועים שכן אין הנמקה בפרוטוקולים. ע"פ הדו"ח קידום עובדים הוא נושא יצירתי. ל 646 עובדים התווסף "מתח דרגות אישי". חלק מהם נהנה מ"מתח אישי גבוה מהמתח התקני של משרתם. כמעט כולם היו בדרגות השיא של המתח האישי לאחדים היתה הדרגה הגבוהה מדרגת השיא במתח האישי ובמתח התקני".
משנת 99 לא התכנסה הועדה המופקדת על ניוד עובדים מסוג שירות אחד לשני. סוג שירות מתייחס למנהלי חוץ, מדיני חוץ ומנהלי בארץ. אך "מסוף שנת 99 ועד סוף 05 מונו 255 עובדים משירות מנהלי לשירות מדיני, חלקם הועדף על מועמדים מסווגים בשירות שבו כלולה המשרה בלי שהתקיימה בחינה של עמידה לפחות בתנאי הסף הנדרשים בתקנון למעבר ממשרה למשרה".
עוד מצא המבקר, כי שרי החוץ מינו שגרירים למרות שעפ"י התקנון, ועדת הדרגות היא הממונה על כך. אמות המידה לפיהן החליטו השרים למנות שגרירים לא ברורות וכך גם "מדוע הם החליטו בענין זה אף שסמכות זו היא של הועדה".
המבקר מוסיף כי במהלך הביקורת נוכח לדעת "על חם" כי אכן היו במשרד החוץ מכרזים תפורים. "במאי 05 התכנסו ועדות המינויים לדון ב 9 מינויים. עוד לפני כינוסן הובא לידיעת משרד המבקר איזה מועמד ימונה לכל משרה, ואכן התוצאות התאימו למידע שהתקבל. קבלת החלטה על מינויים עוד לפני כינוס הועדות עושה את עבודתן פלסתר, מצביעה על הליך שתוצאותיו ידועות מראש ומעוררת חשש שהועדות שימשו 'חותמת גומי'".
מעורבות סילבן שלום במינויים:
בלשכתו של שר החוץ סילבן שלום כיהן יועץ בשם אלון אלרואי. המבקר קובע כי אלרואי היה מעורב בעניני עובדים והיה בעל סמכות בלשכת השר. לשכת השר טענה כי אין לו מעמד כלשהו וכי אינו מועסק גם לא בהתנדבות. מהבדיקה עולה, כי הסברי נציבות שירות המדינה ולשכת השר "אינן עולות בקנה אחד עם המימצאים", לפיהם יועצו של השר שובץ במערכת משאבי אנוש והיה מעורב בעניני העובדים. "אין מקום להעסיק יועץ מתנדב ולתת לו תואר נכבד בלי לקבל לכך אישור מראש של נציב שירות המדינה ולאפשר לו מעורבות בעניני עובדים בניגוד לתקש"יר".
בינואר 05 מינה השר שלום את סמנכ"ל למינהל, ניסים בן שטרית, למשנה למנכ"ל "המינוי העניק לסמנכ"ל הטבות כספיות, ובהן קידום לדרגה הגבוהה ביותר בשירות המדינה ותוספת של 13% מהשכר המשולב. ...התואר משנה למנכ"ל ניתן בעבר בעיקר לעובדים ששימשו בתפקידים מדיניים בעוד בן שטרית לא כיהן מעולם בתפקיד מדיני". השר לשעבר שלום השיב כי "פעל כפי שהיה נהוג במשרד וכי לא ידע שהענקת תואר משנה למנכ"ל כרוכה בהטבות כספיות כלשהן". המבקר כותב: "יש במינוי משנה למנכ"ל הטבה כספית. מן הראוי שהענקת התואר לא תהיה בסמכות השר אלא יתקיים הליך תחרותי בין מועמדים". המבקר מציין כי בדק גם את דרך מינויים של 11 ראשי נציגויות שכיהנו בתפקידיהם בחו"ל, בבודפשט, בוושינגטון, בטיביליסי, בטוקיו, בלונדון, במנילה, במשלחת האו"ם בניו יורק, במאוריטניה, בפאריז וכן הקונסולים בלוס אנג'לס ומיאמי. הללו מונו על ידי השר במסגרת הפטור ממכרז. המבקר מצא כי חמישה מהם חברי מרכז ליכוד ואחד חבר מפלגת העבודה. הוא מציין כי בהחלטות ממשלה נקבע שמינויים פטורים ממכרז, קרי מינויי השר, יהיו למדינות שבהן יש רגישות או "נסיבות של מערכת היחסים המדיניים עם מדינת היעד, או הצורך בגיוון הייצוג הישראלי בחו"ל". "הועדה המליצה על מינוים לראשי הנציגויות במדינות שעובדי המשרד מילאו בהן תפקיד זה קודם למינויים אלה כמו גרוזיה, הונגריה, יפן ופיליפינים. לא ברור אם בעת המינוי נחשבו מדינות אלה "רגישות" ומה היו הנסיבות המדיניות שהצריכו מינוי בפטור ממכרז. ...עולה חשש שה'נסיבות' היו, רצון השר למנות לתפקיד במדינה מסוימת אדם שמעונין לשרת בה". המבקר מוסיף כי "עבודת ראשי הנציגויות מצריכה הכשרה מיוחדת. מרבית ראשי הנציגויות שהתמנו במסגרת המינויים הפטורים ממכרז וכיהנו במועד הביקורת לא היו דיפלומטים מקצועיים ולא היה להם נסיון בתחום".
סכסוך "מחנה השלום" בשגרירות ישראל בקנדה:
פרק נכבד ומרכזי מקדיש המבקר ל"חצר האחורית" של שגרירות ישראל בקנדה. עפ"י הדו"ח יחסו של משרד החוץ והתנהלותו מול שגרירות זו ובעיקר חוסר ההתייחסות לנדרש כדי להפעיל את העובדים ולהגדיר את הגבולות, גרמו למדינת ישראל נזק ביחסיה עם קנדה. בשגרירות ישראל באוטבה נוצרה מערכת יחסים עכורה ומתוחה בין בעלי תפקידים שונים כולל השגריר. המתיחות הגיעה לשיאה כאשר בתקשורת הקנדית דווח ביוני 05 כי בין בכירים בשגרירות פרצה קטטה אלימה. השגריר הנכנס אלן בייקר אף התלונן כי במקום לעסוק בעבודתו המקצועית הוא נאלץ לעסוק בנושא היחסים העכורים. משרד החוץ שיגר שתי משלחות, של מפכ"לה משרד ושל מבקר המשרד והללו חיברו דו"ח ממנו עולה כי האוירה העכורה בשגרירות פגעה "בתפקודה האפקטיבי של השגרירות וביוקרתה".
המבקר מציין כי הטיפול במשבר בשגרירות לא היה נמרץ והחלטי. המידע על המתרחש בשגרירות היה בידי המשרד כבר בשנת 04. "המשרד שלח כמה משלחות... הן הגישו דו"חות, התקיימו דיונים והתכתבויות.. אך לא ננקטו צעדים ממשיים לפתרון הבעיה, אלא ניסו לדחות את הקץ".
בכך לא תמו ייסוריה של השגרירות באוטבה. נהוג כי מלכות אינה נוגעת ברעותה וכי שגריר חדש נכנס לתפקידו כשהקודם יוצא. חוסר תיאום וחוסר נוהלים כיצד לעשות את המעבר גרמו לכך שהשגריר דיבון עוד לא יצא והשגריר בייקר כבר הגיע לכהונתו. בית השרד לא הוכן בזמן, וגם כאשר הוכן לא היה לשביעות רצונו של השגריר בייקר שהמתין להכנתו בבית מלון. "מתח זה נוצר עקב העדר נוהלים ברורים בנוגע לחילופי שגרירים שיפוצים בבית השרד וכו", כותב המבקר.
נוסף על כך כותב המבקר כי העדרן של ישיבות צוות ועבודת צוות יצרו בקרב העובדים תחושת ניכור ופגעו בעבודת השגרירות. השגריר הצליח לקדם את קשריה של ישראל בקנדה, כותב המבקר, אך לא נתן דעתו לטיפול ביחסי העבודה והצוות והיה ראוי שבשנה הראשונה לכהונתו יקדיש זמן לטיפול בבעיות בשגרירות.
פרשה שגרמה מבוכה רבה לישראל, לקהילה היהודית בקנדה ולשגרירות היתה פרשת "מחנה השלום" של אשת השגריר דיבון. בתו של השגריר דיבון יזמה באוגוסט 04 קיום של מחנה קיץ שכונה "מחנה שלום" לנוער ישראלי פלשתיני. במימון הפרוייקט השתתף גם משרד החוץ הקנדי. במחנה השתתפו 11 פלשתינים ו 12 ישראלים והוא זכה ל"סיקור אוהד" בתקשורת הקנדית כולל ראיונות עם בתו ואשתו של השגריר דיבון.
בקיץ 05 ביקשה הגב' דיבון, עתה אשת השגריר לשעבר, לקיים שוב את "מחנה השלום". השגריר החדש בייקר הסתייג ופנה למשרד החוץ וביקש הנחיות בכל הנוגע למעורבות אשת השגריר הקודם בגיוס כספים למחנה. הוא טען כי הפעילות בנוגע למחנה זה נעשית ללא תיאום עם השגרירות או משרד החוץ. הוא גם הביע את דעתו כי "מעורבות אשת השגריר לשעבר ועובד בכיר בהווה (דיבון) צורמת ואינה במקומה".
משרד החוץ לא הגיב לבקשתו לקבלת הנחיות, וגם לא קיים דיון על מעורבות אשת השגריר הקודם לקראת קיום "מחנה השלום". המבקר כותב כי "למרות שפעילות בקשר למחנה יצרה מתיחות בין שני השגרירים ולמרות פניות חוזרות ונשנות של השגריר בייקר, לא מצא המשרד לנכון להתערב". יתירה מכך, טענת השגריר דיבון כי מדובר למעשה ב"פרוייקט פרטי" אינה מתיישבת עם מכתב שנמסר לאשת השגריר הקודם דיבון במרץ 05 על נייר רשמי ובו נכתב כי משרד החוץ רואה חשיבות ביוזמה וכי "המחנה הוא מרכיב חשוב ביישום תהליך השלום". בפתיחתו של מחנה השלום השתתף השגריר הקודם דיבון והמחנה זכה לסיקור נרחב בתקשורת הקנדית. נוצר מצג לפיו מדובר בפעילות ישראלית רשמית ולכן תורמים שנהגו לתרום לאירועי יום העצמאות הודיעו כי הם לא יתרמו השנה כיון שתרמו לפרוייקט מחנה השלום. "המנעות משרד החוץ מלנקוט עמדה בנושא מחנה השלום.. גרמה נזק לתדמיתה של מדינת ישראל בקנדה", כותב המבקר. הוא מתח ביקורת על התנהלות השגריר לשעבר דיבון וכן על התנהלות משרד החוץ "היה מקום שהמשרד שידע על הסתייגויות השגריר בייקר בענין זה, יתערב ויבהיר לדיבון כי עליו להגביל את נוכחותו בקנדה זמן קצר אחרי שליחותו". בהתייחסו לטענותיה של גב' דיבון כי פעלה לכאורה כאדם פרטי בנוגע למחנה כותב המבקר: "אין להתעלם מכך שהיא פעלה בהתבסס על המעמד שרכשה ועל הקשרים שיצרה בהיותה אשת השגריר. ולערב ההתרמה למחנה 05 הוזמנו מכרים שלה ושל בעלה מתקופת שירותם באוטבה". המבקר הוסיף כי על משרד החוץ "לקבוע כללים ברורים ומפורטים בענין פעילות בן זוג של שליח במדינה שבה כיהן השליח בתקופה שלאחר סיום השליחות ובכלל זה כללים בענין גיוס כספים באופן שלא תהיה פגיעה בפעולות השליח המכהן".
משרד החוץ הפר את החוק בנוגע לתרומות כספיות:
המבקר גם בחן את סוגיית התרומות למימון חגיגות יום העצמאות בנציגויות ישראל בחו"ל והוא קובע כי משרד החוץ לא פעל עפ"י החוק בנוגע לסוגיה זו. חוק שירות המדינה אוסר על עובד מדינה להתרים כספים ולגבות או לקבל כספים שנתרמו למדינה מסוימת זולת לאוצר המדינה. הממשלה רשאית לתת היתר מיוחד לכך למטרה ציבורית או למקרה מסויים. היתר זה צריך להתפרסם ברשומות. עובד מדינה המפר הוראה זו עובר עבירה משמעתית. למרות ההוראה הזו קובע המבקר כי משרד החוץ לא ביקש מהממשלה היתר לקבלת תרומות למימון מסיבות יום העצמאות בשגרירויות השונות. לקיום קבלות הפנים שגרירות באוטבה בקונסוליה בטורונטו, בשגרירות בבודפשט התקבלו תרומות למימון האירוע. השגרירות באוטבה, הקונסוליה בטורונטו והשגרירות בבודפשט קיבלה תרומות אסורות אלו. באוטבה קיבלה השגרירות תרומות מתורמים מקומיים שהתקנון אוסר להתרימם. בבודפשט נשא האירוע אופי "מסחרי". השגריר דוד אדמון גייס כספים מחברות ישראליות ואחרות הפועלות בהונגריה והן קיבלו בתמורה פרסום בכמה דרכים בעת האירוע.
"ראוי ששרת החוץ תתן דעתה לכך ששימוש בכספי הישראלים המעונינים – בעלי העסקים במדינות היעד – יוצר חזות שלילית למשרד ולמדינה שאותה הוא מייצג. תרומות הן נושא רגיש ועדיף שקבלת הפנים תהיה צנועה על חשבון תקציב המשרד מאשר שתהיה ראוותנית על חשבון בעלי עסקים ישראליים".
בין היתר קובע המבקר כי רבים מהמינויים במשרד החוץ הם באמצעות "מכרזים תפורים", במינויים נטלו חלק בניגוד לתקנון, שרי החוץ בעצמם וגם המפכ"ל. בועדות המינויים, שתיים במספרן, בחשו המועמדים במועמדותם. נמצאו על ידו 6 דוגמאות לנסיונות של מועמדים להשפיע על מינוייהם, בשלושה מקרים הדבר גם עלה בידם. במקרים אחרים הציעו חברי הועדות לעובדים להציג מועמדות מהלך שהוא בבחינת "נקיטת עמדה". לבחירת מועמדים לא נקבעו קריטריונים ולכן מועמדים הועדפו "משיקולים לא ענייניים". באחד המקרים "שוכתב" פרוטוקול של ועדה לצורך הנמקת העדפת מועמד זה על אחר. השכתוב גם זכה לאישור רשמי מידי היועץ המשפטי של המשרד הגם שנציג מטעמו אינו נכח בועדה.
המבקר מציין כי היו עובדים שמונו לתפקידים מדיניים כמו קונסול, ללא שבידם אפילו תעודת בגרות. במשרד החוץ קיים נוהל למנות צוערים למדינות המסווגות "קשות שירות" אך מתברר כי ועדת המינויים "השניה" מינתה צוערים לממלאי מקום שגריר או קונסול למדינות באירופה ובצפון אמריקה שאינן "קשות שירות". מה היו הנימוקים להצבת צוערים דווקא שם? המבקר מציין כי הנימוקים אינם ידועים שכן אין הנמקה בפרוטוקולים. ע"פ הדו"ח קידום עובדים הוא נושא יצירתי. ל 646 עובדים התווסף "מתח דרגות אישי". חלק מהם נהנה מ"מתח אישי גבוה מהמתח התקני של משרתם. כמעט כולם היו בדרגות השיא של המתח האישי לאחדים היתה הדרגה הגבוהה מדרגת השיא במתח האישי ובמתח התקני".
משנת 99 לא התכנסה הועדה המופקדת על ניוד עובדים מסוג שירות אחד לשני. סוג שירות מתייחס למנהלי חוץ, מדיני חוץ ומנהלי בארץ. אך "מסוף שנת 99 ועד סוף 05 מונו 255 עובדים משירות מנהלי לשירות מדיני, חלקם הועדף על מועמדים מסווגים בשירות שבו כלולה המשרה בלי שהתקיימה בחינה של עמידה לפחות בתנאי הסף הנדרשים בתקנון למעבר ממשרה למשרה".
עוד מצא המבקר, כי שרי החוץ מינו שגרירים למרות שעפ"י התקנון, ועדת הדרגות היא הממונה על כך. אמות המידה לפיהן החליטו השרים למנות שגרירים לא ברורות וכך גם "מדוע הם החליטו בענין זה אף שסמכות זו היא של הועדה".
המבקר מוסיף כי במהלך הביקורת נוכח לדעת "על חם" כי אכן היו במשרד החוץ מכרזים תפורים. "במאי 05 התכנסו ועדות המינויים לדון ב 9 מינויים. עוד לפני כינוסן הובא לידיעת משרד המבקר איזה מועמד ימונה לכל משרה, ואכן התוצאות התאימו למידע שהתקבל. קבלת החלטה על מינויים עוד לפני כינוס הועדות עושה את עבודתן פלסתר, מצביעה על הליך שתוצאותיו ידועות מראש ומעוררת חשש שהועדות שימשו 'חותמת גומי'".
מעורבות סילבן שלום במינויים:
בלשכתו של שר החוץ סילבן שלום כיהן יועץ בשם אלון אלרואי. המבקר קובע כי אלרואי היה מעורב בעניני עובדים והיה בעל סמכות בלשכת השר. לשכת השר טענה כי אין לו מעמד כלשהו וכי אינו מועסק גם לא בהתנדבות. מהבדיקה עולה, כי הסברי נציבות שירות המדינה ולשכת השר "אינן עולות בקנה אחד עם המימצאים", לפיהם יועצו של השר שובץ במערכת משאבי אנוש והיה מעורב בעניני העובדים. "אין מקום להעסיק יועץ מתנדב ולתת לו תואר נכבד בלי לקבל לכך אישור מראש של נציב שירות המדינה ולאפשר לו מעורבות בעניני עובדים בניגוד לתקש"יר".
בינואר 05 מינה השר שלום את סמנכ"ל למינהל, ניסים בן שטרית, למשנה למנכ"ל "המינוי העניק לסמנכ"ל הטבות כספיות, ובהן קידום לדרגה הגבוהה ביותר בשירות המדינה ותוספת של 13% מהשכר המשולב. ...התואר משנה למנכ"ל ניתן בעבר בעיקר לעובדים ששימשו בתפקידים מדיניים בעוד בן שטרית לא כיהן מעולם בתפקיד מדיני". השר לשעבר שלום השיב כי "פעל כפי שהיה נהוג במשרד וכי לא ידע שהענקת תואר משנה למנכ"ל כרוכה בהטבות כספיות כלשהן". המבקר כותב: "יש במינוי משנה למנכ"ל הטבה כספית. מן הראוי שהענקת התואר לא תהיה בסמכות השר אלא יתקיים הליך תחרותי בין מועמדים". המבקר מציין כי בדק גם את דרך מינויים של 11 ראשי נציגויות שכיהנו בתפקידיהם בחו"ל, בבודפשט, בוושינגטון, בטיביליסי, בטוקיו, בלונדון, במנילה, במשלחת האו"ם בניו יורק, במאוריטניה, בפאריז וכן הקונסולים בלוס אנג'לס ומיאמי. הללו מונו על ידי השר במסגרת הפטור ממכרז. המבקר מצא כי חמישה מהם חברי מרכז ליכוד ואחד חבר מפלגת העבודה. הוא מציין כי בהחלטות ממשלה נקבע שמינויים פטורים ממכרז, קרי מינויי השר, יהיו למדינות שבהן יש רגישות או "נסיבות של מערכת היחסים המדיניים עם מדינת היעד, או הצורך בגיוון הייצוג הישראלי בחו"ל". "הועדה המליצה על מינוים לראשי הנציגויות במדינות שעובדי המשרד מילאו בהן תפקיד זה קודם למינויים אלה כמו גרוזיה, הונגריה, יפן ופיליפינים. לא ברור אם בעת המינוי נחשבו מדינות אלה "רגישות" ומה היו הנסיבות המדיניות שהצריכו מינוי בפטור ממכרז. ...עולה חשש שה'נסיבות' היו, רצון השר למנות לתפקיד במדינה מסוימת אדם שמעונין לשרת בה". המבקר מוסיף כי "עבודת ראשי הנציגויות מצריכה הכשרה מיוחדת. מרבית ראשי הנציגויות שהתמנו במסגרת המינויים הפטורים ממכרז וכיהנו במועד הביקורת לא היו דיפלומטים מקצועיים ולא היה להם נסיון בתחום".
סכסוך "מחנה השלום" בשגרירות ישראל בקנדה:
פרק נכבד ומרכזי מקדיש המבקר ל"חצר האחורית" של שגרירות ישראל בקנדה. עפ"י הדו"ח יחסו של משרד החוץ והתנהלותו מול שגרירות זו ובעיקר חוסר ההתייחסות לנדרש כדי להפעיל את העובדים ולהגדיר את הגבולות, גרמו למדינת ישראל נזק ביחסיה עם קנדה. בשגרירות ישראל באוטבה נוצרה מערכת יחסים עכורה ומתוחה בין בעלי תפקידים שונים כולל השגריר. המתיחות הגיעה לשיאה כאשר בתקשורת הקנדית דווח ביוני 05 כי בין בכירים בשגרירות פרצה קטטה אלימה. השגריר הנכנס אלן בייקר אף התלונן כי במקום לעסוק בעבודתו המקצועית הוא נאלץ לעסוק בנושא היחסים העכורים. משרד החוץ שיגר שתי משלחות, של מפכ"לה משרד ושל מבקר המשרד והללו חיברו דו"ח ממנו עולה כי האוירה העכורה בשגרירות פגעה "בתפקודה האפקטיבי של השגרירות וביוקרתה".
המבקר מציין כי הטיפול במשבר בשגרירות לא היה נמרץ והחלטי. המידע על המתרחש בשגרירות היה בידי המשרד כבר בשנת 04. "המשרד שלח כמה משלחות... הן הגישו דו"חות, התקיימו דיונים והתכתבויות.. אך לא ננקטו צעדים ממשיים לפתרון הבעיה, אלא ניסו לדחות את הקץ".
בכך לא תמו ייסוריה של השגרירות באוטבה. נהוג כי מלכות אינה נוגעת ברעותה וכי שגריר חדש נכנס לתפקידו כשהקודם יוצא. חוסר תיאום וחוסר נוהלים כיצד לעשות את המעבר גרמו לכך שהשגריר דיבון עוד לא יצא והשגריר בייקר כבר הגיע לכהונתו. בית השרד לא הוכן בזמן, וגם כאשר הוכן לא היה לשביעות רצונו של השגריר בייקר שהמתין להכנתו בבית מלון. "מתח זה נוצר עקב העדר נוהלים ברורים בנוגע לחילופי שגרירים שיפוצים בבית השרד וכו", כותב המבקר.
נוסף על כך כותב המבקר כי העדרן של ישיבות צוות ועבודת צוות יצרו בקרב העובדים תחושת ניכור ופגעו בעבודת השגרירות. השגריר הצליח לקדם את קשריה של ישראל בקנדה, כותב המבקר, אך לא נתן דעתו לטיפול ביחסי העבודה והצוות והיה ראוי שבשנה הראשונה לכהונתו יקדיש זמן לטיפול בבעיות בשגרירות.
פרשה שגרמה מבוכה רבה לישראל, לקהילה היהודית בקנדה ולשגרירות היתה פרשת "מחנה השלום" של אשת השגריר דיבון. בתו של השגריר דיבון יזמה באוגוסט 04 קיום של מחנה קיץ שכונה "מחנה שלום" לנוער ישראלי פלשתיני. במימון הפרוייקט השתתף גם משרד החוץ הקנדי. במחנה השתתפו 11 פלשתינים ו 12 ישראלים והוא זכה ל"סיקור אוהד" בתקשורת הקנדית כולל ראיונות עם בתו ואשתו של השגריר דיבון.
בקיץ 05 ביקשה הגב' דיבון, עתה אשת השגריר לשעבר, לקיים שוב את "מחנה השלום". השגריר החדש בייקר הסתייג ופנה למשרד החוץ וביקש הנחיות בכל הנוגע למעורבות אשת השגריר הקודם בגיוס כספים למחנה. הוא טען כי הפעילות בנוגע למחנה זה נעשית ללא תיאום עם השגרירות או משרד החוץ. הוא גם הביע את דעתו כי "מעורבות אשת השגריר לשעבר ועובד בכיר בהווה (דיבון) צורמת ואינה במקומה".
משרד החוץ לא הגיב לבקשתו לקבלת הנחיות, וגם לא קיים דיון על מעורבות אשת השגריר הקודם לקראת קיום "מחנה השלום". המבקר כותב כי "למרות שפעילות בקשר למחנה יצרה מתיחות בין שני השגרירים ולמרות פניות חוזרות ונשנות של השגריר בייקר, לא מצא המשרד לנכון להתערב". יתירה מכך, טענת השגריר דיבון כי מדובר למעשה ב"פרוייקט פרטי" אינה מתיישבת עם מכתב שנמסר לאשת השגריר הקודם דיבון במרץ 05 על נייר רשמי ובו נכתב כי משרד החוץ רואה חשיבות ביוזמה וכי "המחנה הוא מרכיב חשוב ביישום תהליך השלום". בפתיחתו של מחנה השלום השתתף השגריר הקודם דיבון והמחנה זכה לסיקור נרחב בתקשורת הקנדית. נוצר מצג לפיו מדובר בפעילות ישראלית רשמית ולכן תורמים שנהגו לתרום לאירועי יום העצמאות הודיעו כי הם לא יתרמו השנה כיון שתרמו לפרוייקט מחנה השלום. "המנעות משרד החוץ מלנקוט עמדה בנושא מחנה השלום.. גרמה נזק לתדמיתה של מדינת ישראל בקנדה", כותב המבקר. הוא מתח ביקורת על התנהלות השגריר לשעבר דיבון וכן על התנהלות משרד החוץ "היה מקום שהמשרד שידע על הסתייגויות השגריר בייקר בענין זה, יתערב ויבהיר לדיבון כי עליו להגביל את נוכחותו בקנדה זמן קצר אחרי שליחותו". בהתייחסו לטענותיה של גב' דיבון כי פעלה לכאורה כאדם פרטי בנוגע למחנה כותב המבקר: "אין להתעלם מכך שהיא פעלה בהתבסס על המעמד שרכשה ועל הקשרים שיצרה בהיותה אשת השגריר. ולערב ההתרמה למחנה 05 הוזמנו מכרים שלה ושל בעלה מתקופת שירותם באוטבה". המבקר הוסיף כי על משרד החוץ "לקבוע כללים ברורים ומפורטים בענין פעילות בן זוג של שליח במדינה שבה כיהן השליח בתקופה שלאחר סיום השליחות ובכלל זה כללים בענין גיוס כספים באופן שלא תהיה פגיעה בפעולות השליח המכהן".
משרד החוץ הפר את החוק בנוגע לתרומות כספיות:
המבקר גם בחן את סוגיית התרומות למימון חגיגות יום העצמאות בנציגויות ישראל בחו"ל והוא קובע כי משרד החוץ לא פעל עפ"י החוק בנוגע לסוגיה זו. חוק שירות המדינה אוסר על עובד מדינה להתרים כספים ולגבות או לקבל כספים שנתרמו למדינה מסוימת זולת לאוצר המדינה. הממשלה רשאית לתת היתר מיוחד לכך למטרה ציבורית או למקרה מסויים. היתר זה צריך להתפרסם ברשומות. עובד מדינה המפר הוראה זו עובר עבירה משמעתית. למרות ההוראה הזו קובע המבקר כי משרד החוץ לא ביקש מהממשלה היתר לקבלת תרומות למימון מסיבות יום העצמאות בשגרירויות השונות. לקיום קבלות הפנים שגרירות באוטבה בקונסוליה בטורונטו, בשגרירות בבודפשט התקבלו תרומות למימון האירוע. השגרירות באוטבה, הקונסוליה בטורונטו והשגרירות בבודפשט קיבלה תרומות אסורות אלו. באוטבה קיבלה השגרירות תרומות מתורמים מקומיים שהתקנון אוסר להתרימם. בבודפשט נשא האירוע אופי "מסחרי". השגריר דוד אדמון גייס כספים מחברות ישראליות ואחרות הפועלות בהונגריה והן קיבלו בתמורה פרסום בכמה דרכים בעת האירוע.
"ראוי ששרת החוץ תתן דעתה לכך ששימוש בכספי הישראלים המעונינים – בעלי העסקים במדינות היעד – יוצר חזות שלילית למשרד ולמדינה שאותה הוא מייצג. תרומות הן נושא רגיש ועדיף שקבלת הפנים תהיה צנועה על חשבון תקציב המשרד מאשר שתהיה ראוותנית על חשבון בעלי עסקים ישראליים".