פנינה עמית הסובלת מ"פוביה דנטלית קשה" הגיעה בנובמבר 03 למרפאתו של ד"ר קורנפלד לטיפול שורש. במהלך הטיפול "תוך כדי שימוש במקדח, פגע המקדח בחניכיים מול שן 33 וכן בשפה התחתונה". לאחר הטיפול ובחלוף הזמן נותרה עמית עם חוסר תחושה וחוסר תחושה חלקי באזור הנפגע וכן עם צלקת שטחית בחלל הפה. היא גם התלוננה על קשיים באכילה ובשתיה, בדיבור ובהתעצמות חרדה מפני טיפול שיניים.
היא תבעה פיצויים מהרופא ושופטת בית משפט השלום בת"א אגי זהבה קבעה כי אכן היא זכאית לפיצוי. זאת משום שהרופא לא פעל לפי הקליניקה המקובלת וגם משום שלא נקט באמצעי זהירות הנדרשים בהתחשב בעובדה שמדובר במטופלת הסובלת מ"פוביה דנטלית קשה". על הרופא היה להגן על "אזור יציאת העצב המנטלי המעצבב את הרקמות הרכות – החניכיים והשפה והסנטר באמצעות מכשיר מתכתי ולשים ווטרול צמר גפן בין החניכיים לשפה התחתונה באזור יציאת העצב המנטלי וכן להגן עליו מפני פגיעה אפשרית", כתבה השופטת.
השופטת לא קיבלה את טענת הרופא כי סיכם עם עמית שתרים את ידה בכל פעם שתבקש לעצור את הטיפול אך היא ביצעה תנועה חדה פתאומית ולכן נפגעה. "אין חולק כי התובעת סובלת מחרדה קשה מאד מפני טיפולי שיניים. כדוגמא לפוביה העמוקה של התובעת מציין הרופא בתצהירו כי מספר דקות לאחר שהתובעת היתה עם מסכת גז צחוק עליה המליץ הרופא לצורך הרגעה, ביקשה התובעת בבכי המאפיין מטופלים חרדים מאד להסיר את המסכה. בנסיבות אלו אי אפשר לצפות לשליטה עצמית גבוהה מצד התובעת ולהעדר כל תזוזה בזמן הטיפול. על הרופא שהיה ער למצבה הנפשי הקשה של התובעת היה לנקוט משנה זהירות בעת הטיפול בה ולהשתמש בכל אמצעי שעמד לרשותו כדי למזער את סכנת ההיפגעות".
בתביעתה ביקשה עמית פיצוי של 200 אלף ₪ בהתחשב בעובדה כי במשך כל חייה תסבול מתחושה בלתי נעימה של הרדמות בשפה, "תחושה המפריעה לה בעת האכילה, השתיה, הדיבור וכל מגע בשפה בלתי נעים". השופטת קבעה כי הפגיעה גורמת לאי נוחות בשטחי חיים שונים ומדובר ב'פגיעה צמיתה', אך היקפה קטן יחסית ולכן "גובה הפיצוי ב'אב הנזק של כאב וסבל' ההולם את הנסיבות הוא 65 אלף ₪", קבעה השופטת.