הדבר האחרון, יותר נכון המילה האחרונה, שהיינו רוצים לשמוע עכשיו היא "התכנסות". וראה זה פלא , היא חוזרת ונשמעת שוב ושוב בימים האחרונים כאילו כלום , כאילו שקט בגבול, כאילו אין קסאמים , כאילו לא פרצו לנו את הגבול הרגו שני חיילים, חטפו חייל אחד , כאילו לא רצחו טרמפיסט ביו"ש.
תראו אני מבין שמה שברא, אין לי מלה מוצלחת יותר, את 'קדימה' והיה לה כדבק הטוב, זאת ההתנתקות ההיא. אותה התנתקות שאחריה לא היו אמורים יותר קסאמים לרדת על שדרות ועל אשקלון, כי לא היתה סיבה לכך יותר מרגע שעזבנו את השטח הכבוש, נכון?
ההתנתקות ההיא שהיתה ערובה לכך, שלעולם לעולם לעולם לא נחזור יותר לעזה. אותה ההתנתקות, שלאחריה לא היו אמורים להיות שום נסיונות חדירה אל מעבר לגבול, שהרי זה כבר תחום ריבוני של ארץ התחומה בגבולות וקווים ירוקים. מה שאיפשר לנו אז, לאחר ההתנתקות, בלב שלם וברוח גאה לצעוק לעולם , הנה חזרנו כאן למקומנו האמיתי למקום הראוי, ומעתה כל יריה, כל יריה למקומנו, כבר תראה פגיעה בריבונות שלנו, ואם זה אכן יקרה, אוי אנחנו נגיב אנחנו נגיב נורא , נגיב קשה והעולם יצדיק את המהלך, אלה הדברים שאמרנו לעצמנו כדי להצדיק את ההתנתקות ההיא, זוכרים ?
אז באמת היו לנו כל הסיבות ההגיוניות להתנתקות ההיא, והעם תמך בה ברובו, ואכן התנתקנו בלי ברכתו של הצד השני. ובאמת לא ירו יותר מן הצד האחר, רק הפגיזו ערים, ובאמת שכבדו את ריבונות עמדות צה"ל שעל פני האדמה, ופרצו תחתיהן במנהרה, וחטפו וגם הרגו, ובאמת שגם לעזה לא חזרנו יותר, אלא שעטנו ועודנו שועטים לתוכה. ופתאום אתה מהרהר מה זה בעצם היה הסיפור הזה של ההתנתקות , מה זה היה בכלל, האם היה מותר בכלל לעשות כזה מהלך בלי לצפות את העתיד והתגובות ואת מהלך הצד שלא היה שותף להתנתקותהזאת, זה היה מותר? למי זה היה טוב למי זה הועיל? במה זה עזר? עכשיו אנחנו שומעים מילה חדשה "התכנסות", כמו איזה ילד חולה שמוסיפים שם אחר בנוסף לשמו, כדי שיבריא כאילו שבשמו הראשון היה מובנה חולי. ואנחנו הולכים להתכנסות אחרי נסיון נואש שלא צלח שקראו לו זוכרים "התנתקות" .
אז ככה ההתנתקות היתה כוח העילוי של קדימה אל עבר השלטון. ועכשיו מחפשת המפלגה הזאת צידוק ועילוי חדשים להמשך חייה. אז כדי לחסוך עגמת נפש, צער, פינוי, פיצוי, בתי מלון, קרווילות חדשות, כדי לחסוך יריות על כפר סבא ונתניה שזה עדין אין, אבל זה יהיה אחרי ההתכנסות, בואו נהיה אזרחים נאמנים וטובים לארץ ישראל, ונתחייב בפני קדימה להמשיך לתמוך בה בקדימה ובראשיה, אנחנו נחתום להם על כך, נבטיח לא לחזור בנו, יהיה מה שיהיה , בואו נבהיר להם שהם לא צריכים נס ודגל ודבק מאחד את כל התפוצות. אנחנו בוחרים בהם בליינד, ושירדו למען השם מההתכנסות. הם לא צריכים אותה כי אנחנו במילא נבחר אותם, במילא אתה בלעדיה ומוטב בלעדיה, בלי ההתכנסות, שירדו מההתכנסות שאין לה פרטנר בצד השני. וכדי להבין למה זה מביא מהלך חד צדדי, צריך רק להביט בעתון היומי ובכל יום מן הימים, והלוואי שאני טועה והלוואי שאני רואה ושומע מהרהורי לב שאינו שופט נכונה, והלוואי שבשני הבתים, זה שבמצפה הילה וזה שבאיתמר, לא שומעים אותי עכשיו, כי הדברים מביכים, דברים קשים לא נעימים להישמע. ארץ שלמה עצרה את נשימתה בתחילת השבוע לאחר שנחטפו חייל ואזרח שניהם כמעט ילדים. החייל לאחר קרב בו הפתיעו מחבלים את יחידתו והאזרח שנלקח בטרמפ אל מותו. ואתה שומע את האבא של גלעד החייל, והלב נקרע, כי צער שכזה הניבט מעיניו לא ברא השטן, והשעות חולפות ואיש אינו יודע מה גורלו, והנורא מכל הוא האין אונים אין אפילו תמונה או אות סימן או רמז היכן הוא ואם בכלל . וצה"ל שהוא החזק בצבאות, יוצא לחפש אותו עם טנקים עם תותחים עם מטוסים ומסוקים, כי זה מה שמתבקש בארץ ריבונית שחייל מחייליה נחטף מן העמדה שבה שמר על ארצו. כך צריך, אין דרך אחרת.
מה גם שאתה מביט בטלויזיה המעמידה את עצמה לרשות החוטפים, והם עושים בה כבשלהם, הם משתמשים במסך הזה, הם מאיימים מתוכו, הם מקללים מתדיינים ומבקשים תמורה, ובמקביל נחטף נער יפה עיניים מן הגבעה הצרפתית בדרכו ליהודה, ואתה רוצה לדעת עליו עוד, אתה רוצה לדעת מה צה"ל עושה כדי למוצאו . אז אולי זה היה סודי וידעו כבר מן ההתחלה שאיננו בין החיים, אולי אני סתם הוזה אבל בעוד שדברו בצדק על הריבונות שלנו, ועל כך שלא נכנע לסחטנות, ושצה"ל יחזיר את חייליו מכל מקום שבו ישהו ברצונם או שלא ברצונם, ובעוד שדברו על ידו הארוכה של צה"ל במקרה האחד , כל תשומת הלב הופנתה במקרה הנורא השני לטרמפים, מותר טרמפים, לא מותר טרמפים, כן אחריות ההורים לא אחריות ההורים, שזה ויכוח נכון והולם לימים אחרים לא כשהחטוף עוד אצלם אצל מבקשי נפשו, לא כשמשפחתו יוצאת מדעתה. זה לא יכול להיות שזה בגלל שכאן היה חייל וכאן זה היה אזרח ילד, אבל זה כן יכול להיות בגלל המקום השנוי במחלוקת ממנו בא הנער היפה הזה , שהחיוך שלו שישאר כבר לעד צעיר ויפה, שבר את לבנו. המקום הזה , איתמר, שכבר שכל 14 איש על מזבח ההתיישבות בארץ ישראל, ההתנחלות, בסדר ההתנחלות, אבל 14 הלוואי ואני טועה. תנסו להיזכר ותראו שמשהו בדווח לא היה זהה, לא היה שוויון הפעם, והכאב הוא אותו כאב והעם הוא אותו העם, והילדים הם ילדים של כולנו. אז אולי בכל זאת המקום ממנו הוא בא עשה את השינוי. וכמה שהייתי שמח לטעות הפעם, ושאני סתם הוזה דברים שלא היו מעולם, הלוואי.