מגורשי גוש קטיף חוו במהלך החודשים שעברו מאז הגירוש מצוקות קשות, הן בתחום הפיזי והן הנפשי. הפורום המשפטי למען א"י בשיתוף עם ועד מתיישבי גוש קטיף הגישו מסמך לחברי וועדת המשנה לטיפול במפונים בכנסת, שתתכנס היום (שלישי).
המסמך מפרט את הנזקים הנפשיים ואת הבעיות הסוציאליות והנפשיות של המפונים, שהקיצוניים שבהם: דיווח על נערים/ות במצוקה שחתכו ידיים וורידים לצד הפרעות אכילה, נערים/ות שנזקקו לאשפוז פסיכיאטרי, עשרות תיקי גירושין, אחוז גבוה של אירועי לב, מחלות סרטן ואחרות, כולל מוות. הפורום מצרף המלצות לייעול וזירוז הטיפול במפונים.
בוועדה תשתתף גם חברת הפורום המשפטי למען א"י, עו"ד מרים פרידלר, המומחית לדיני נזיקין יחד עם אלי זגרון, שמחלת הסרטן התפרצה בגופו כתוצאה מהגירוש, ואשתו ורד, הסובלת מחרדות כתוצאה מהגירוש.
המסמך מרכז את התופעות הקשות איתן נאלצים להתמודד המגורשים ואת מסקנותינו והמלצותינו בעניין זה. ההמלצות גובשו מתוך הנסיון שצברנו ובעבודת שטח מאומצת שנמשכת זה למעלה משנה, עוד בטרם הגירוש בפועל.
במכתב שצרפו למסמך כתבו חברים כי "מתוך הערכה להקמתה של הועדה המיוחדת ולעבודתה, אנו מקווים כי מסמך זה יהיה לכם לעזר, ושביחד ובכוחות משותפים נביא לשינוי ולהקלה במצבם של המגורשים.
ביומן הצהרים של ערוץ 7 שוחחה רחל יחיאלי מעקורות קטיף שבגוש קטיף ותיארה את תחושותיה לאחר השתתפות בישיבה. להאזנה לראיון.
ילדים
בפירוט הנזקים שנגרמו לילדים עד גיל 12, נמסר בדו"ח על בעיות קשב וריכוז שהתגלו בילדים, שלא היו קודם או שהוחמרו בעקבות העקירה. כן התגלו בעיות הסתגלות והשתלבות במוסדות חינוך, כאשר ההישגים בלימודים ירדו, בין היתר משום שהמסגרות החינוכיות הרגילות אינן ערוכות לתת מענה הולם לבעיות הילדים.
בבתי הספר של העקורים מצויים ילדים רבים הזקוקים להתערבות מקצועית. זאת בשל ההגעה של הילדים לביה"ס בקצב מעבר המשפחות לאתר הזמני. דברהגורם להמצאות הילדים בשלבי התמודדות שונים, ומצריך התארגנות והערכת מצב מחודשת.
לעיתים הילדים "נבלעים" בבתי הספר הקולטים, לעיתים קיבלו התייחסות קצרה אך מיד מצפים מהם להשתלב בתלם בעודם למעשה עדיין בשלב ההלם ולפני עיבוד האבל. 
בילדים נצפתה התנהגויות פוסט טראומטיות: התקפי חרדה, עליה ברמת האלימות, התקרחות, ערעור הסמכות ההורית-ילדים קטנים מקללים, מרביצים, מתחצפים ועוד... (מתוך הדו"ח)
בילדים, על פי הדו"ח, נצפתה התנהגויות פוסט טראומטיות: התקפי חרדה, עליה ברמת האלימות, התקרחות, ערעור הסמכות ההורית-ילדים קטנים מקללים, מרביצים, מתחצפים ועוד...
נוער
בדו"ח נמסר כי לגבי הנוער התעוררו בעיות של אי קבלת סמכות ההורים. כעס וזלזול ברבנים ומחנכים לצד התדרדרות ברמה הדתית אמונית. כן דווח על נישואים מוקדמים וחפוזים: בני 17, 18 נישאים למורת רוח ההורים.
בקרב בני הנוער דווח כי קיימת תופעה של אי ביקור סדיר בבתי הספר ונשירה סמויה, תופעה שמצויה בקרב כ-30% מבני הנוער. כן נצפו בעיות הסתגלות במוסדות החינוך, ירידה ברמת הלימודים וכשלון בבגרויות.
רשימה נוספת של בעיות שמציינים בדו"ח הן תופעה של מחשבות אובדניות בקרב הנוער וגם כ-12 ניסיונות אובדניים. שוטטות של בני נוער שאינם מוצאים את מקומם, שעמום, חיפוש דרך. הנוער מתקשה לפתח קשרים בריאים (כי ממילא זה רק זמני- חבל להשקיע). שימוש בסמים ואלכוהול, שוטטות באתרי אינטרנט בעייתיים. חיתוך ידיים וורידים. כעשרה בני נוער לקו בהפרעות אכילה. דווח על תשעה מקרים של אשפוזים פסיכיאטריים. באופן כללי מציינים בדו"ח כי הנוער חי בתחושת חוסר אונים ואין מוצא.
מבוגרים
הדו"ח מפרט את הקשיים בהם נתקלו המבוגרים מאז גירושם. חלק מהמשפחות הגיעו למצב של פירוק התא המשפחתי, כאשר נמסר על כ-50 תיקי גירושין שנפתחו מאז הפינוי על רקע מתחים קשים ובעיות כלכליות.
המגורשים נתקלו בבעיות קשות של אבטלה עם כ-51% מובטלים. בניצן בלבד יש כיום כ- 300 מובטלים. בימים אלו מסתיימת תקופת תשלום דמי האבטלה ואנשים חיים על כספי הפיצויים המיועדים במקור לקניית ובניית בית.
הנוער מתקשה לפתח קשרים בריאים (כי ממילא זה רק זמני- חבל להשקיע). שימוש בסמים ואלכוהול, שוטטות באתרי אינטרנט בעייתיים. חיתוך ידיים וורידים. כעשרה בני נוער לקו בהפרעות אכילה. אשפוזים פסיכיאטריים - ידוע על 9 מקרי אשפוז. (מתוך הדו"ח)
גם בקרב המבוגרים התגלו תופעות נפשיות קשות. דכאונות, זעם, הסתגרות, קשיי תפקוד, עצב רב. בעיות בריאות עם צריכה מוגברת של תרופות, אחוז גבוה של ארועי לב, אישפוזים על רקע מחלות שונות ומחלות סרטן. ארעו גם מקרי מוות על רקע הגרוש.
המגורשים נתקלו בבעיות גם ביחסי אישות ומשפחה שנבעו מאורח החיים במלון, בבתי הארחה ובקרווילות, שיצרו מצבים של חוסר פרטיות. האנשים חיים במציאות הגורמת למתחים קשים בין בני הזוג, והדבר מקרין על כל המשפחה.
הדו"ח מציין בעיות כלכליות קשות בקרב המגורשים, שנובעות מהאבטלה. ההוצאות הרבות עבור ציוד חדש בעקבות הרס הרכוש במכולות, התשלום עבור טיפולים נפשיים, ומאידך- העיכוב בתשלום כספי הפיצויים הביעו משפחות לפת לחם. בעיות אלו מציינים בדו"ח גורמות לדימוי עצמי נמוך, להתדרדרות ביחסי הורים-ילדים ולהתדרדרות היחסים בין בני הזוג.
קהילה
בקרב הקהילה נוצרו בעיות סביב חוק פינוי פיצוי, הכתוב באופן מורכב ומשפטי. המפונים עדיין לא מבינים מה זכויותיהם לגבי הפיצויים ולגבי הטיפול הנפשי.
בדו"ח צויין כי תופעת הקהילתיות בגוש היוותה אלמנט מרכזי של חוזק, קשר, תמיכה הדדית ומקור לחוסן בעיתות משבר. עם ביצוע ההתנתקות רוב הקהילות התרסקו והתפזרו למספר תתי קהילות- במרחקים שלא מאפשרים על שמירת קשר כבעבר. ממילא משאב כח מרכזי נפגע.
ליווי הקהילות על ידי "יועצים ארגוניים" שניתנו מטעם מנהלת סל"ע הוא רעיון נכון, מציינים בדו"ח אך מוסיפים כי יש בהחלט צורך ללוות את הקהילות עד ליישוב הקבע אך ההתנהלות מורכבת, מבולבלת ומוסיפה על הכאוס בו נמצאים המגורשים.
"משפחות פזורה"
מחברי הדו"ח מזכירים כי ישנן כ-250 משפחות שאינן מתגוררות במסגרות קהילתיות עם אנשי הגוש, אלא פזורות באופן בודד ברחבי הארץ. משפחות אלו ידועות או מוכרות ברמה הפרטנית ע"י שתי עובדות סוציאליות של מנהלת סל"ע. למשפחות אלו אין ליווי קהילתי, יעוץ ארגוני או תמיכה חברתית- קהילתית שכל כך חיונית וקריטית להתמודדות עם משבר העקירה. חלק מהמשפחות הן דווקא אלו הזקוקות ליותר תמיכה ,דרבון וקשר, ובעקבות המרחק מתקשות בתפקודן.
מחברי הדו"ח מציינים את אופן הטיפול הלקוי של המדינה בבעיות שהתעוררו באפיקים שונים:
ברמת הנוער
כיום הגופים המטפלים בנוער (חינוך, מתנ"ס, רווחה, תנועות נוער) עובדים באופן עצמאי , ללא תיאום עם שאר הגורמים, דבר שמוסיף לבלבול הקיים.
המדריכים אמורים לקבל שכר ממינהל חברה ונוער רק עד סוף אוגוסט, אולם בעיות הנוער עדיין לא תמו.
רכזי הנוער לא מוזמנים להשתלמויות של מינהל חברה ונוער. הדבר גורם לחוסר תיאום בין הגופים ולחוסר ידע מספיק של המטפלים-המדריכים בשטח.
בני הנוער שהיו רגילים בעבר לפעילות 'גושית', מפוזרים ברחבי הארץ, ובכל אתר יש נסיון לארגן פעילות מקומית מה שלא תמיד מצליח בגלל מיעוט בני נוער בכל אתר.
אין די מבנים לפעילות נוער באתרים השונים. מתוך 18 אתרים זמניים, רק בשלושה מהם יש מועדונים לנוער. הדבר גורם לבני הנוער לשוטט ולחפש להם מקום בילוי חליפי לא תמיד הולם.
ברמת המבוגרים
בזמן המגורים בגוש קטיף טופלו כ-400 משפחות במחלקת הרווחה. רוב מחלקות הרווחה הקולטות ממתינות לפניה מחודשת של המשפחות שטופלו בעבר ובהתאם לזה קולטות עו"סים לטיפול במשפחות. תיקי המטופלים אשר נאספו מגוש קטיף לפני הגרוש נמצאים בחלקם במשרדי הרווחה במחוז הדרום והטיפול במשפחה קפא במקרים מסויימים. משפחות שהיו בבתי מלון, בדיור זמני והיום בקרווילות, היו עסוקות בהישרדות יומיומית ולא מצאו את הכח לפנות מחדש לשרותי הרווחה מה גם שלא תמיד ידעו לאן לפנות.
תקני העו"סים אושרו רק לחצי שנה בכל פעם. ברור שאנשי מקצוע רציניים לא יעזבו מקומות עבודה לתקופה כזו. הטיפול במגורשים דורש עבודה לטווח ארוך, הואיל וידוע מחקרית כי מצבי דחק (stress) בלתי מעובדים עלולים לפרוץ בשלבים מאוחרים יותר.
במספר רשויות לא נקלטו עו"סים סמוך לפינוי אלא כחצי שנה לאחר מכן, ובמספר רשויות עד היום לא נקלטו עו"סים. באשקלון העיר אף הודפים פניות של מגורשים בטענה שאין להם עדיין עו"ס למגורשים ושיש להם מספיק צרות משל עצמם.
קהילת אלי סיני- שחלקה עדיין מתגורר באוהלים ביד מרדכי- נותרה ללא כל ליווי מקצועי מצד הרשות העירונית.
במספר רשויות לא הקפידו לקלוט עו"סים מיומנים ומתאימים לטיפול באוכלוסיה מיוחדת זו. בחלק מהמקומות נקלטו עו"סים צעירים, ללא ניסיון ובשלות מקצועית וללא הבנה במושגי משבר, טראומה ואבדן.
למטפלים לא ניתנה עד היום שום הכשרה ספציפית להכרות עם אוכלוסיית המפונים. (מתוך הדו"ח)
למטפלים לא ניתנה עד היום שום הכשרה ספציפית להכרות עם אוכלוסיית המפונים, חייהם בעבר, אופי הקהילות מהן באו ומאפיינים חשובים אחרים. הכשרה כזו אמורה הייתה ליצור גשר בין המפונים למטפליהם. ראה מודל ההערכות והכשרת עובדים לקראת קליטת עליה.
רק בשבועיים האחרונים עבר התקציב לרשויות הקולטות. אי לכך נמנע עד עכשיו טיפול הולם במפונים.
מחברי הדו"ח מציינים כי בקרב המפונים פועל גוף בשם "מענים"- הנותן שירות פסיכולוגי בן 12 מפגשים למשפחה לצורך עיבוד חוויות האבדן והטראומות. השירות ניתן לאחר פניה עצמית של האדם למרכז מענים. ברוב המקרים 12 מפגשים הינם פרק זמן קצר מאד על מנת לעבד חוויה טראומטית עמוקה ומשמעותית כל כך, המקפלת בתוכה פרק חיים שלם. נוסף על כך, השרות הינו למשפחה כיחידה, המציאות מראה כי במשפחות ישנם צרכים שונים כמו: טיפול משפחתי, טיפול לאחד מבני הזוג, טיפול לילדים שונים בתוך המשפחה ועוד...אי לכך שרות זה אינו נותן מענה אמיתי לצרכים. "אנו מודעים לכך שצוות מענים מרחיבים את מספר הטיפולים ל 24 מפגשים במקרים מיוחדים.מציאות זו יוצרת דילמה נוספת למשפחות בהחלטה את מי לשלוח לטיפול. ידוע לנו כי בימים אלו ישנה הצפה של פניות לטיפול", נאמר עוד בדו"ח.
במסמך שהוגש היום מציעים מחבריו פתרונות לטיפול בבעיות אותם ציינו.
בנוער
א. קביעת גורם מתאם ומאגם את כל הכוחות המטפלים בנוער.
ב. קביעת אופק עבודה לרכזים ומדריכי הנוער עד שנה בישובי הקבע.
ג. הכשרת המדריכים לטיפול בבעיות מיוחדות של הנוער.
ד. בניית מועדוני נוער בכל האתרים.
ה. הקצאת בנות שירות לליווי המוסדות והפעילויות השונות.
ו. יש צורך בתקצוב פעילות גושית לנוער, לפחות בתקופות החגים והקיץ כדי לאפשר רציפות וקבוצת השתייכות מוכרת לפחות לשנתיים הקרובות.
במשפחות- מבוגרים
א. יש לדאוג לעובדים סוציאלים מקצועיים המומחים בטיפול בשעת משבר ובטיפול לטווח קצר. אשר יטפלו בעקורים בתוך מחלקות הרווחה הקולטות ויש לתקצב ולתקנן אותם כראוי.
ב. יש לפקח באופן צמוד יותר על הרשויות הקולטות ובעיקר על המחלקות לשירותים חברתיים ועל אופן הטיפול שהן מעניקות למגורשים.
ג. יש להתייחס אל כל המשפחות העקורות כאל משפחות בסיכון ברמה זו או אחרת. כולן עברו את המשבר ולרובן עדיין לא ברור העתיד. לצערנו,חלק ממחלקות הרווחה אינן מתייחסות כך אל המשפ'.
ד. יש להכשיר את המטפלים-עו"סים הנוכחים להבנת מיכלול צרכי המפונים לצורך טיפול הולם ומקצועי יותר.
ה. יש לבצע (Reching out) ולא להמתין במשרדים.
ו. יש להתייחס אל המשפחות ביתר רגישות ולא להתעקש על מילוי נתוני יסוד ופתיחת תיק רווחה במתכונת המקובלת. הדבר מקשה על המשפחות לפנות לשרותי העו"סים.
ז. הרחבת הטיפול הנפשי ("מענים"), שיאפשר מתן התייחסות אישית לכל פרט במשפחה בהתאם לצרכים ולקצב של כל משפחה ומשפחה.
בקהילה
יש למנות גוף שילווה מקצועית את פעילות היועצים האירגוניים המלווים את הקהילות אנו ממליצים על השרות לעבודה קהילתית במשרד הרווחה אשר אמון על עבודה עם קהילות והובלת תהליכים עם הנהגות הקהילות אך גם עם מרכיבי הקהילה.
ברמת הפרט מול המדינה והרשות השופטת מציעים מחברי הדו"ח להקים ועדה בלתי תלויה, שתהיה מורכבת מאנשי מקצוע: פסיכיאטרים, פסיכולוגים, עובדים סוציאליים, משפטנים מתחום הנזיקין, נציגי המדינה ונציגי העקורים. הועדה תקבע קריטריונים מוסכמים לפיצוי בגין נזקי הגירוש, ותקבע מדרגות לפיצוי לפי גודל הנזק, על פי אמות מידה מקצועיות מקובלות, הן בתחום הרפואי והן בתחום דיני הנזיקין. הפונה יגבה את תביעתו במסמכים רפואיים שיידרש להציג.
בדו"ח נכתב עוד כי הצידוק להקמתה של הועדה הבלתי תלויה, נעוץ במציאות הקשה איתה מתמודדים העקורים, ומעבר לכך, מוצא את ביסוסו בפסק הדין של בג"צ בעתירות הגירוש, הקובע כי יש לאדם זכות לתבוע את המדינה בגין נזקים שנגרמו לו, אם הוא סבור כי החוק הקיים אינו מפצה אותו בגינם. לדעתנו, הגורם המאזן הוא בכוחו של הישראלי המפונה, הסבור כי הפיצוי שניתן לו נופל מהפיצוי ההוגן והמלא, לפנות אל מחוץ לחוק, לעבר הדין הכללי, ולבקש בו את הפיצוי שהוא ראוי לו. זאת בנוסף לתיקונים בחוק עליהם נעמוד בהמשך". גם מבקר המדינה התייחס לנזקים הנפשיים של העקורים בדו"ח הביקורת שלו על עבודת מנהלת סל"ע: "אין ספק כי המפונים, ילדים ובוגרים, קשישים וטף, סבלו מטראומה קשה ביותר עם פינויָם ובדרך פינויָם מרצועת עזה. המפונים שילמו עקב הפינוי מחיר אישי כבד. הטבת מצבם של המפונים ותנאי חייהם כיום היא חובה המוטלת על המדינה ומוסדותיה, חובה רבת חשיבות".
לסיכום, כותבים מחברי הדוח:
"אילו הושקעה אותה המחשבה, תשומת הלב והדיוק בביצוע בטיפול במפונים אחרי הפינוי כפי שהושקעה בפינויים - נראה שהמציאות היום הייתה שונה. תופעות רבות אשר צויינו לעייל נובעות פעמים רבות מתוך העלבון והכאב על הדרך בה נהגה המדינה בקליטת המפונים אחרי הפינוי אף יותר מהדרך בה נהגה המדינה בפינוי עצמו.
בל ייוותר אפילו מפונה אחד שלא יזכה לאוזן קשובה של השלטונות המוסמכים או לסיוע מלא מצדם. (מבקר המדינה)
"לאחר כשנה מיום הפינוי הגיע הזמן שיתוקנו כל העוולות ויוקם גוף המרכז את כל תחומי הטיפול הרגשי, הנפשי, המשפחתי והקהילתי של המפונים. גוף שירכז את העבודה בצורה מקצועית, מתוך תשומת לב מירבית לרווחתם ולטובתם של העקורים".
הדו"ח נחתם בדברי מבקר המדינה: "בל ייוותר אפילו מפונה אחד שלא יזכה לאוזן קשובה של השלטונות המוסמכים או לסיוע מלא מצדם. כל הדרכים מובילות בדוחות אלה אל המדינה ומוסדותיה. היא חייבת להתגבר על כל המכשולים התקציביים, לתת עדיפות ראשונה במעלה ליישובם מחדש ולשיקומם של המפונים. כל השתהות בעניין זה, יש בה משום ביטוי ברור של מחדל מתמשך. המפונים זכאים לסיוע מיידי, ומוטב שעה אחת קודם ".