חוק ההסדרים פגע בניצולי שואה נכים יצר אפליה ביניהם והותיר רבים מהם עם קיצבאות נמוכות וללא יכולת לשנות עפ"י מצב בריאותי. כך כותבים חברי ועדת ערר לחוק נכים נרדפי נאצים בדחיית בקשתו של ניצול השואה. הניצול, יהודה צבי שמיר, ביקש להשוות את המשולם לו לתשלומים שמקבלים ניצולים כמוהו. למרות "זעקתו על חוסר השוויון הקיים עפ"י המצב המשפטי דהיום, ועם כל הבנתנו לליבו של ניצול השואה, אין מנוס מלדחות את הערר לנוכח המצב החוקי היום", נכתב בהחלטה.
עפ"י החלטת הועדה מקור האפליה בין ניצולי שואה נכים, הוא בזיג זג חקיקתי בחוק ההסדרים משנת 01 . במסגרת הסכם השילומים עם גרמניה ויתרה הממשלה בשם הניצולים על הזכות לתבוע תביעות עתידיות ואף חוקקה את החוק הישראלי למתן קיבצאות לניצולים נכים, כותבים חברי הועדה. בהסכם השילומים נקבע עוד כי ניצולים אשר שהו במחנה עקורים על אדמת גרמניה ב"יום הקובע" – 1.1.47 זכאים לתבוע פיצויים עפ"י החוק הגרמני אך עליהם לא חל החוק הישראלי.
"בפועל", כותבים השופטים, "חלק ניכר מהיהודים ששהו במחנות העקורים על אדמת גרמניה ביום הקובע לא מימשו את זכותם מטעמים רבים והיום אינם יכולים עוד לממשה". הכנסת ניסתה לתקן את המעוות ובמסגרת חוק ההסדרים שנחקק במרץ 01 הוכנס תיקון (11) לחוק שנועד לאפשר להחיל את החוק הישראלי על נכה ניצול שואה, גם אם שהה "ביום הקובע" במחנה עקורים בגרמניה, זאת בכפוף "למבחני הנרדפות בחוק". אבל, כשלושה שבועות לאחר מכן, ב 28 במרץ, ביטלה הכנסת את התיקון ההוא וקבעה הסדר מיוחד, ספציפי, ל'שוהים במחנות העקורים על אדמת גרמניה ביום הקובע'. תיקון זה איפשר הענקת זכויות לנכים ניצולי שואה שעליהם לא חל החוק הישראלי אבל "זכויות אלו מועטות יותר מהזכויות המוענקות לנכה המוכר עפ"י החוק", כותבים השופטים.
האבחנה בין הנכים "לא בשל קורותיהם בעת השואה אלא בשל נוכחות ביום מסוים שלאחר המלחמה על אדמת גרמניה דווקא, בעייתית מאד בכלל – ובפרט כשבפועל רוב רובם של השוהים על אדמת גרמניה במחנה עקורים ביום הקובע, לא מימשו זכויותיהם בגרמניה, זכויות שהתיישנו בגרמניה לפני שנים רבות, כך שהם יוצאים קרחים מכאן ומכאן. אולם המחוקק הוא היחיד שבכוחו לשנות מצב זה", כותבים השופטים. לדבריהם, "העורר ושכמותו זכאים לפעול באמצעים העומדים לרשותם במדינה דמוקרטית להביא לשינוי המצב החוקי".
עפ"י החלטת הועדה מקור האפליה בין ניצולי שואה נכים, הוא בזיג זג חקיקתי בחוק ההסדרים משנת 01 . במסגרת הסכם השילומים עם גרמניה ויתרה הממשלה בשם הניצולים על הזכות לתבוע תביעות עתידיות ואף חוקקה את החוק הישראלי למתן קיבצאות לניצולים נכים, כותבים חברי הועדה. בהסכם השילומים נקבע עוד כי ניצולים אשר שהו במחנה עקורים על אדמת גרמניה ב"יום הקובע" – 1.1.47 זכאים לתבוע פיצויים עפ"י החוק הגרמני אך עליהם לא חל החוק הישראלי.
"בפועל", כותבים השופטים, "חלק ניכר מהיהודים ששהו במחנות העקורים על אדמת גרמניה ביום הקובע לא מימשו את זכותם מטעמים רבים והיום אינם יכולים עוד לממשה". הכנסת ניסתה לתקן את המעוות ובמסגרת חוק ההסדרים שנחקק במרץ 01 הוכנס תיקון (11) לחוק שנועד לאפשר להחיל את החוק הישראלי על נכה ניצול שואה, גם אם שהה "ביום הקובע" במחנה עקורים בגרמניה, זאת בכפוף "למבחני הנרדפות בחוק". אבל, כשלושה שבועות לאחר מכן, ב 28 במרץ, ביטלה הכנסת את התיקון ההוא וקבעה הסדר מיוחד, ספציפי, ל'שוהים במחנות העקורים על אדמת גרמניה ביום הקובע'. תיקון זה איפשר הענקת זכויות לנכים ניצולי שואה שעליהם לא חל החוק הישראלי אבל "זכויות אלו מועטות יותר מהזכויות המוענקות לנכה המוכר עפ"י החוק", כותבים השופטים.
האבחנה בין הנכים "לא בשל קורותיהם בעת השואה אלא בשל נוכחות ביום מסוים שלאחר המלחמה על אדמת גרמניה דווקא, בעייתית מאד בכלל – ובפרט כשבפועל רוב רובם של השוהים על אדמת גרמניה במחנה עקורים ביום הקובע, לא מימשו זכויותיהם בגרמניה, זכויות שהתיישנו בגרמניה לפני שנים רבות, כך שהם יוצאים קרחים מכאן ומכאן. אולם המחוקק הוא היחיד שבכוחו לשנות מצב זה", כותבים השופטים. לדבריהם, "העורר ושכמותו זכאים לפעול באמצעים העומדים לרשותם במדינה דמוקרטית להביא לשינוי המצב החוקי".