בעוד ימים אחדים תציין ישראל שנה לעקירת ישוביה היהודיים של רצועת עזה והישובים בצפון השומרון.
בחוגי הימין עולים לבטים כיצד לציין את יום השנה. האם די בטקס זיכרון, או להוסיף הפגנה או צעדה באחד האתרים סביב הרצועה, או אולי צעדת זיכרון מכפר מיימון לצומת כיסופים?
ומה דעתכם על ההצעה לקביעת יום צום לציון חורבן הישובים? ואם אתם סבורים שיש מקום ליום צום, מתי ראוי לקיים יום כזה? ביום הרס הישובים, או אולי ביום שריפת בתי הכנסת של החבל?
ומה על המחאה הפוליטית? האם יש להעלות גם אותה באופן כזה או אחר במהלך יום השנה?
חוו דעתכם.
חלק מתגובותיכם, במלואן או בחלקן, תשולבנה בכתבה עצמה.
שי (1) מציע "כל אחד יכול יותר נכון צריך ללבוש משהו כתום כדי שיזכרו שהיה גוש קטיף שלא נסלח ולא נסלח לדעת איזה טעות הם עשו".
יוזמת החולצה מקבלת תמיכה גם מחיה מהשומרון (6) שמציעה "לעשות חולצה מיוחדת ליום הזה ולמכור אותה לכולם. וכולם יסתובבו איתה באותו היום- בכל הארץ".
שניאור מכפר חבד (3) מדגיש "שצריך לעורר את כל העם ולהעמידם על עוצמת הזוועה האנושית שנגרמה ל-8000 אחינו הגיבורים(שלא לדבר על עצם המעשה האנטי יהודי והמנוגד להלכה היהודית,וכל מה שנגרם כתוצאה מכך לאחינו באשקלון ושדרות שהפכו להיות בקו האש כפי שקורה בימם אלה ממש)שמטלטלים עד היום מבית מלון אחד למשנהו,התאים המשפחתיים שנפגעו ר"ל והמשבר הנפשי הנורא שעובר על הנוער הנפלא של הגוש שסופו מי ישורנו!!!ולכן צריך לשוב ולהדגיש "שלא נשכח ולא נסלח".
אלמוני (4) מיואש מהפגנות ומחאות מציע הקמת ועדת חקירה לפשעי ההתנתקות.
פלפלת (9) עוברת לפסים ביצועיים ולאו דווקא ביום העקירה: "יש אתר חדש ונחמד לעידוד יצרה לאומית- שפועלת כקונטרה לתרבות החושך והביזיון של אחינו השמאלנים. דווקא בזמן הזה חשוב מאוד שיצטרפו למאבק הזה כמה שיותר אנשים. צעירים ומבוגרים, נשים וגברים. כולנו מצטרפים למאבק! לא נשב בחיבוק ידיים כשחרב הגירוש עוד מסתובבת מעל ראשינו!"
שאול (13) מציע "להקים 25 מאחזים לזכר היישובים החרבים".
מדרשיסטית (15) סבורה שצורת הזיכרון המתאימה היא יום צום ולימוד מתוך השקפה דתית תוך כדי חיבור של העובדה שחורבן גוש קטיף הוא המשך של חורבן בית המקדש. לא לעשות אותו יום זיכרון לעבר, אלא יום זיכרון לעתיד.
הדס מהשומרון (19) סבורה אף היא שחולצות זה מעולה אך לא יעיל, וחושבת שאולי חסימות כבישים יעוררו אנשים לחשוב.
חנה פיקאר (23) המתגוררת בניצן באופן זמני מציעה לצום ולכתוב. "עוד כמה שנים לא יזכרו מה עבר עלינו ולכן צריך לכתוב. לכתוב לעצמנו ,לכתוב לתקשורת, לכתוב גם למגרשים -שיראו תוצאות מעשיהם. לכל מעשה יש תוצאה ולאדם יש אחריות. לצום ביום שמדינת ישראל נתנה חלק מארץ ישראל לאויבינו. זה צריך להיות צום כללי ולא פרטי של משפחה זו או אחרת. אומנם לא כולם יצומו אבל לאט לאט עם סבלנות בסוף זה יהפוך לנחלת רבים ובע"ה בקרוב ממש".
אנונימי (28) חושב שמוקדם מדי לקבוע יום צום לציון חורבן הישובים משום שלדבריו "האוייב עדיין לא גמר להחריב את כל היישובים שהוא רוצה להחריב היל"ת". לאור השקפה מצערת זו, הוא אומר שצריך לעשות צעד שיגרום שלא יהיו עוד חורבנות.
אמונה ברמסון (32) מקטיף שביד בנימין מציעה לעשות צעדה לגוש וגם לצום.
אדוה מחומש (35) סבורה אף היא שיש לקבוע יום צום לדורות ביום בו חרבו בתי הכנסת - "לא כמחאה פוליטית אלא כצעקה אל אבא שבשמיים שישמע אותנו ויראה את הכאב הגדול שלנו שא"א לתאר במילים...ומעבר לזה אפשר לעשות איזה טקס בכיסופים או משהו לציון שנה לחורבן חלקים מארץ ישראל וגירוש יהודים", היא מציעה עוד להקים יד ושם לגוש קטיף וצפון השומרון למען הדורות הבאים.
א. (40) אומר כי שבענו מתהלכות חסרות תכלית בכבישי עפר בנגב ומהפגנות שאף אחד לא מסתכל עליהם. ומציע "לדרבן יוצרים מוכרים יותר ומוכרים פחות לבצע שירים, החל משירי חורבן עד למחאה ולאופטימיות לעתיד לבוא. (אריאל זילבר, שלום פליסר, וכו')".
יהודי פשוט (57) מיו"ש מציע ש"גדולי הדור אנשי נפש יחברו קינה מוסכמת על חורבן גוש קטיף שתופץ בצורה רשמית ומסודרת לקראת ט' באב בכל בתי כנסת (גם בחו"ל) בכל החוגים (גם החרדים). הצעה נוספת היא לקיים את צוואתו של אדיר זיק ז"ל ולעשות "יום התכנסות לדוגמא", בו נתכנס כולנו על טפינו וזקנינו בגוש דן, נצפיף את הסופרמרקטים והקניונים, ונאמר: הגענו כמו שרציתם! - אתם באמת רוצים אותנו על הראש שלכם?? או להתפזר בשרשרת חיה לאורך העורקים הראשיים של גוש דן -אלוף שדה, ז'בוטינסקי, איילון, דרך נמיר וכו') עם שילוט באמירה כנ"ל: "הנה אנחנו - רוצים אותנו??).