נתונים בספרות הרפואית מצביעים על כך, שקשישים בעלי פעילות גופנית נמוכה, נמצאים בסיכון גבוה יותר למוות מאשר אילו הפעילים. ממצאים אילו מתפרסמים בגליון השבוע של ה - JAMA. ומדווחים באתר סטרמד.
נתונים אילו מבוססים על שאלונים שהופנו לקשישים ובו דיווחו על פעילותם. מנתונים אילו קשה להפיק מה סוג הפעילות, עוצמתה או משכה. במילים אחרות שאלונים אינם מדויקים בהערכת פעילות גופנית.
חוקרים מהמכון הלאומי לחקר הזיקנה, אשר במכוני הבריאות הלאומיים בארה"ב, ערכו ניסוי מדויק יותר ובו ניסו לקבוע את שיעור הוצאת האנרגיה בפעילות החופשית של הקשישים.
הניסוי בוצע בסיועם הפעיל של 302 קשישים בני 70 - 82 שנה.
החוקרים מדדו במשך שבועיים את ההוצאה הקלורית של הקשישים ע"י שמוש בטכניקת סימון מים על פי מרכיביו החמצן והמימן והערכת חומרים אילו באויר הננשף כפחמן דו חמצני. שיטה זו נתנה מימד של ההוצאה האנרגטית הכוללת. במקביל נמדדה ההוצאה האנרגטית הבסיסית - במנוחה.
המעקב אחר הקשישים נמשך כ - 6.15 שנים ובמהלכו נפטרו 55 אנשים שהיוו 18.2% ממשתפי הסקר. גם בסקר זה הוכח שבאלו שההוצאה האנרגטית היתה גבוהה יותר, שיעור התמותה היה נמוך יותר.
הקשישים שהיו בשליש העליון של הפעילות האנרגטית שיעור התמוה בהם היה נמוך ב - 69% מזה של הקשישים בשליש התחתון של ההוצאה האנרגטית.
שיעור התמותה לפי השלישים השונים היו: 12.1%; 17.6%; ו - 24.7% בשליש העליון האמצעי והתחתון בהתאמה.
חוקרי המחקר החדש מטילים ספק גם במהימנות הפעילויות החופשיות שדווח עליהן בשאלונים, בשל העובדה שהיה הבדל על פי סוגי הפעילויות ולא על סמך הסתמכות על ההוצאה הקלורית.
חוקר המכון לחקר הזקנה בבטסדה מרילנד גורסים שכל פעילות גופנית בקשישים מסייעת בהפחתת שיעור התמותה, ולכן העלאת הפעילות בגופנית בגיל זה תגביר את הבריאות.
במאמר מערכת נילווה למחקר מעלה הסוקר את השאלה כמה מאמץ יש לבצע ומה תכיפותו וממליץ לבנות הנחיות מובנות, שכן ההגדרה של כל פעילות גופנית עלולה להפוך לרועץ כאשר ינסו להשוות תוצאות שונות ממחקרים שונים.
נתונים אילו מבוססים על שאלונים שהופנו לקשישים ובו דיווחו על פעילותם. מנתונים אילו קשה להפיק מה סוג הפעילות, עוצמתה או משכה. במילים אחרות שאלונים אינם מדויקים בהערכת פעילות גופנית.
חוקרים מהמכון הלאומי לחקר הזיקנה, אשר במכוני הבריאות הלאומיים בארה"ב, ערכו ניסוי מדויק יותר ובו ניסו לקבוע את שיעור הוצאת האנרגיה בפעילות החופשית של הקשישים.
הניסוי בוצע בסיועם הפעיל של 302 קשישים בני 70 - 82 שנה.
החוקרים מדדו במשך שבועיים את ההוצאה הקלורית של הקשישים ע"י שמוש בטכניקת סימון מים על פי מרכיביו החמצן והמימן והערכת חומרים אילו באויר הננשף כפחמן דו חמצני. שיטה זו נתנה מימד של ההוצאה האנרגטית הכוללת. במקביל נמדדה ההוצאה האנרגטית הבסיסית - במנוחה.
המעקב אחר הקשישים נמשך כ - 6.15 שנים ובמהלכו נפטרו 55 אנשים שהיוו 18.2% ממשתפי הסקר. גם בסקר זה הוכח שבאלו שההוצאה האנרגטית היתה גבוהה יותר, שיעור התמותה היה נמוך יותר.
הקשישים שהיו בשליש העליון של הפעילות האנרגטית שיעור התמוה בהם היה נמוך ב - 69% מזה של הקשישים בשליש התחתון של ההוצאה האנרגטית.
שיעור התמותה לפי השלישים השונים היו: 12.1%; 17.6%; ו - 24.7% בשליש העליון האמצעי והתחתון בהתאמה.
חוקרי המחקר החדש מטילים ספק גם במהימנות הפעילויות החופשיות שדווח עליהן בשאלונים, בשל העובדה שהיה הבדל על פי סוגי הפעילויות ולא על סמך הסתמכות על ההוצאה הקלורית.
חוקר המכון לחקר הזקנה בבטסדה מרילנד גורסים שכל פעילות גופנית בקשישים מסייעת בהפחתת שיעור התמותה, ולכן העלאת הפעילות בגופנית בגיל זה תגביר את הבריאות.
במאמר מערכת נילווה למחקר מעלה הסוקר את השאלה כמה מאמץ יש לבצע ומה תכיפותו וממליץ לבנות הנחיות מובנות, שכן ההגדרה של כל פעילות גופנית עלולה להפוך לרועץ כאשר ינסו להשוות תוצאות שונות ממחקרים שונים.