רבות קובלים על ההסברה הישראלית והאופן בו אנחנו מייצגים את עצמנו בפני העולם כולו. והנה, ממש בסוגיה זו מוצאת עצמה ישראל במילכוד:
האם נכון להציג בתקשורת הפנימית והעולמית את הקושי והסבל של תושבי הצפון הפליטים שירדו דרומה או משתכנים במקלטים, לא תמיד עם מזון ראוי, תרופות נצרכות ובתנאי מחיה מינימאליים? האם נכון להציג את חיי הפליטות, על כל הקושי שבהם, חיים שנגזרו על תושבי הצפון בעל כורחם?
האם עושה ישראל נכון כשהיא משדרת את הגיוס הכללי במדינה למען תושבי הצפון? - אמנים עולים להנעים את השהות במקלטים, תורמים מזרימים מזון וציוד, חברות מעניקות צ'ופרים להקלה על הסבל, רעיונות להפעלות חברתיות ייחודיות למקלטים מופצות בכל מקום ואתר ועוד ועוד.
האם בהצגה זו של פני הדברים אין כדי להוכיח לעולם שהמצב אינו נורא כל כך, ובכך בעקיפין יופעל על ישראל לחץ לרכך את המכה הצבאית על המחבלים שכן לכאורה 'השד שעליו אתם מגיבים אינו נורא כל כך'? אך מנגד: כולנו יודעים שתמונות קשות מכבידות על המורל הלאומי, ואולי דווקא הצגת ה'יחד הלאומי' יוכיח לכולנו שיש בכוחנו להתגבר על המציאות הקשה בה אנחנו מצויים כעת.
לשאלה זו של הסברה השלכות רבות, ואנו מבקשים את דעתכם – כיצד הייתם מציעים למדינת ישראל לנקוט במאבק התקשורתי המורכב ובמסובך בו היא מצויה. שאלה זו מתחדדת במיוחד לנוכח ההתנהלות הלבנונית הברורה, שם מוצגת מסכנותם של האזרחים כקלף מרכזי, וכמעט בלעדי, בקרב על דעת הקהל. האם נכון לנקוט בנוסחה הזו על אף הפגיעה במורל הציבורי שגם הוא עלול לפגוע במאמצי הלחימה בשעה בה ידרוש הציבור תשובות מהממשלה וקיצור טווח והיקף הלחימה מהר ככל הניתן.
וכזכור, גם כאן, כדרכנו במדור זה, תגובות ראויות במלואן או בחלקן תשולבנה בכתבה עצמה