"באהלי דרום - יומן אישי, אירועים והרהורים", ספר מאת יוסי בן שחר, תושב כפר דרום לשעבר.
"הספר נכתב תוך כדי האירועים מכיוון שאני עוסק בכתיבה ומצאתי לנכון לכתוב כי הרגשנו שאלה ימים מיוחדים וגדולים ושמתרחש משהו מאוד משמעותי ורשמתי לי זכרונות, דברים פשוטים שקרו, דברים שחשבנו ושדברנו", סיפר בן שחר ביומן ערוץ 7.
לדבריו, לקחי הגירוש הם ברמות שונות וברבדים שונים. "לא אני האדם שראוי להגיד לאנשים מה הדברים שצריכים אצלם תיקון אבל אני יכול לצעוק כשכואב לי אם אני רואה הנהגה של המדינה בה מתקבלות החלטות בצורה משונה ביותר וקוראים לזה דמוקרטיה, אם אני רואה הנהגה של הציבור שיותר קרוב למתיישבים שמגמגם ומשנה החלטות וקורא לציבור ושולח את הציבור והדברים לא באים בצורה חדה וברורה. אלה הדברים שהרגשנו ואלה הדברים שכתבתי", סיפר.
יחד עם זאת ציין כי בספר מופיעה יחד עם הביקורת החריפה על ההנהגה גם הרוח החזקה של תושבי גוש קטיף. "ראינו את הדברים בעיצומם ומי שידע קצת להתבונן ראה את התוכן והרקע של הדברים ואת הבסיס שלהם וידע לקשר גם מ"לך לך מארצך אל הארץ אשר אראך" אל ההתיישבות הנוכחית. כל הדברים האלה צפים בתוך אירועים כל כך משמעותיים ואלה הדברים שבאו לידי ביטוי כאן".
אל הספר מצורף תקליטור בו ניתן להאזין לשיחה של מחבר הספר שנערכה מיד לאחר שגורש מביתו ותוך כדי שטורי החיילים ממשיכים להיכנס לשאר היישובים ולהוציא מהם את תושביהם.
עינת יפת, תושבת נצר חזני לשעבר, יצרה סרט בשם "משחק ביתי" אשר יוקרן בארבעים מקומות ברחבי הארץ. הסרט מספר על טורניר כדורסל שנתי של גוש קטיף ומגולל את מה שעבר על נוער גוש קטיף במהלך הגירוש.
"הסיפור של הכדורסל מראה שיש הרבה מאוד אלמנטים זהים, נאבקים גם בכדורסל וגם על הבית ויש משפטים מאוד תואמים בין התחומים במהלך כל הסרט שבא להראות שאנחנו בני נוער ושהמשכנו אחרי הכל בשגרה שלנו וכמו שמאבקנו בגמר עד הסוף ועד הדקה האחרונה, למרות שהפסדנו בסופו של דבר, כך גם על הבית נאבקנו עד לדקה האחרונה", סיפרה ביומן ערוץ 7.
לדבריה, הבחירה בטורניר כדורסל במוטיב המאבק היתה מכוונת ונעשתה דווקא על רקע האירועים הקשים שעברו על הנוער. "אחד מהשחקנים בנבחרת אומר שראינו מה עשו לנו בכיסופים וחשבנו האם להמשיך לשחק ואז הוא החליט לשחק כמחאה ואין מחאה יותר טובה מאשר להמשיך בשגרת החיים שלנו. סיפור הכדורסל איננו רק סמלי אלא גם אישי, המחאה שלנו בתור בני נוער והרצון להמשיך את החיים בכל זאת, לצחוק בכל זאת, לשמוח בכל זאת. זאת בעצם היתה המחאה שלנו".