הקטיושות הראשונות שנחתו בצפון תפסו את תמר אלישע מטבריה בחודש התשיעי להריונה. "הקטיושות נחתו בבית הסמוך לבית שלנו ונלחצתי מאוד. לא ככה ראיתי את הלידה הראשונה שלי. החלטתי לעבור לבית הוריי בגדרה עד שהלחימה תסתיים וככה הגעתי לבית החולים קפלן ברחובות", היא מספרת.

לדברי ד"ר רוני לוי מנהל מחלקת היולדות במרכז הרפואי קפלן, כשליש מהיולדות מדי יום הן יולדות מהצפון. "המיילדות מנסות להעניק להן תחושה ביתית כמו בבית החולים שבו כל אחת התכוונה ללדת במקור. הן מבינות את המצב הלא קל שהן נמצאות בו. אנחנו משתדלים להיענות לכל בקשה שלהן. הנה לדוגמה, הגיעה יולדת מהצפון לבדיקה ולקבוע תור לניתוח קיסרי, שאותו היא הייתה אמורה לעבור שבועיים אחר כך. בדקנו אותה וראינו שהיא צריכה ללדת מיידית, ערכנו את הקיסרי עוד באותו היום. הכל עבר בשלום".

תמר שילדה בשעה טובה בן לפני סוף השבוע, מאושרת. "אני מאושרת שילדתי בן בריא, ואני שמחה שעשיתי את זה כאן בקפלן. חווית הלידה הייתה טובה מאוד", היא משחזרת", למרות שאני רוצה חזרה לבית שלי, למקום שלי, בינתיים אני נשארת פה בבית ההורים. גם אחותי מנהריה ברחה מאימת הטילים לבית ההורים, כך שלפחות המשפחה מאוחדת וביחד".

ואילו ד"ר יורם קליין, מנהל יחידת הטראומה במרכז הרפואי קפלן, עשה את הדרך ההפוכה ונסע לצפון כדי להתגייס לעזרת הרופאים בבית החולים 'זיו' בצפת. "בעקבות בקשה של ענף הטראומה נסענו לשם כדי לעזור, מקפלן היינו שני רופאים, רופא מרדים ד"ר יורי מנג'ריצקי ואני, צוות מבילינסון ורופא מתנדב מארה"ב. עזרנו להם מורלית להתמודד עם המצב", מספר ד"ר קליין עם חזרתו לאזור המרכז, "המדהים הוא שבגלל שאנשים רבים נמצאים כעת באזור המרכז, הצפון נראה לעתים נטוש".

על הפחד מהאזעקות ונפילות הטילים שבאות אחר כך, הוא התגבר כמעט מייד. "אחרי כמה אזעקות פשוט נצמדנו לאיזה קיר ותכף המשכנו לעבוד, הסתגלנו מהר מאוד", מסביר ד"ר קליין, "כנראה שזו תכונה ישראלית כזו".