במלאת שנה לגירוש והרס ישובי גוש קטיף, אומרת חנה פיקאר שגורשה עם משפחתה מ"שירת הים", כי עברה עליהם שנה קשה מאד. היא מספרת כי, כשבאו החיילים במטרה להוציאה מביתה, היתה בטוחה שיקרה משהו והם לא יצליחו. "אך כנראה שלא זכינו והיינו צריכים לעזוב את גוש קטיף" היא אומרת.
בתשובה לשאלת המראיין עוזי ברוך האם אין בקרב המגורשים, מי שמתייחס לעזיבת גוש קטיף כאל מהלך של מעבר לדירה אחרת כפי שרגילים לעשות ברחבי הארץ, וללא התחושה של גירוש, אומרת פיקאר כי אין משפחה מבין המגורשים שמתייחסת לגירוש כמעבר דירה סתמי. לדבריה באופן טבעי כל אחד מגיב באופן שונה לטראומה, אך תחושה זו ש'סתם עברו דירה' לא קיימת. היא מוסיפה כי במשך שנה זו המגורשים היו שרויים ב'שנת אבל'.
"הילדים רצו שנאבק בצורה יותר כוחנית נגד הגירוש ואף הם עברו שנה מאד קשה", מוסיפה פיקאר. היא מספרת כי בתה משתתפת בהצגה ביחד עם 250 ילדות נוספות שגורשו מגוש קטיף. ההצגה תועלה בי"ג באב. לדבריה בכל פעם שערכו חזרות, היו ילדות שפרצו בבכי הסטרי על אובדן ביתן ועל חורבן גוש קטיף. רוב הילדים במצב קשה וגם יש הרבה מבוגרים שאומרים "כל השנה החזקנו מעמד ועכשיו אנחנו נשברים".
פיקאר המתגוררת כעת עם בני משפחתה בניצן אומרת כי הם עוד לא הגיעו לשלב דיבורים על עתיד. עבור רובנו העתיד כאן לוט בערפל הן משום שהמדינה אינה נענית לבקשותינו והן בגלל האחוז הגבוה של המובטלים. עצוב לדבריה לראות גברים שהיו בעברם עובדים חרוצים שעבדו שעות רבות בגוש קטיף וכאן הם מסתובבים בחוסר מעש או שהולכים למכולת. במצב כזה צריך כוח נפשי ופיזי לחשוב על העתיד", היא מוסיפה.
"אני חוזרת ואומרת למי שרק מוכן לשמוע: אמרנו להם ואמרנו להם שוב וזה שלא שמעו גרר אותנו למלחמה בשתי חזיתות ומי יודע לאן עוד נגיע" , אומרת פיקאר בעקבות הארועים בצפון. אני מתפללת שאנשם יבינו שדבר כזה לא יכול לקרות שוב, וצריך לחשוב טוב לפני שעושים צעדים דרסטיים", היא מסכמת.
בתשובה לשאלת המראיין עוזי ברוך האם אין בקרב המגורשים, מי שמתייחס לעזיבת גוש קטיף כאל מהלך של מעבר לדירה אחרת כפי שרגילים לעשות ברחבי הארץ, וללא התחושה של גירוש, אומרת פיקאר כי אין משפחה מבין המגורשים שמתייחסת לגירוש כמעבר דירה סתמי. לדבריה באופן טבעי כל אחד מגיב באופן שונה לטראומה, אך תחושה זו ש'סתם עברו דירה' לא קיימת. היא מוסיפה כי במשך שנה זו המגורשים היו שרויים ב'שנת אבל'.
"הילדים רצו שנאבק בצורה יותר כוחנית נגד הגירוש ואף הם עברו שנה מאד קשה", מוסיפה פיקאר. היא מספרת כי בתה משתתפת בהצגה ביחד עם 250 ילדות נוספות שגורשו מגוש קטיף. ההצגה תועלה בי"ג באב. לדבריה בכל פעם שערכו חזרות, היו ילדות שפרצו בבכי הסטרי על אובדן ביתן ועל חורבן גוש קטיף. רוב הילדים במצב קשה וגם יש הרבה מבוגרים שאומרים "כל השנה החזקנו מעמד ועכשיו אנחנו נשברים".
פיקאר המתגוררת כעת עם בני משפחתה בניצן אומרת כי הם עוד לא הגיעו לשלב דיבורים על עתיד. עבור רובנו העתיד כאן לוט בערפל הן משום שהמדינה אינה נענית לבקשותינו והן בגלל האחוז הגבוה של המובטלים. עצוב לדבריה לראות גברים שהיו בעברם עובדים חרוצים שעבדו שעות רבות בגוש קטיף וכאן הם מסתובבים בחוסר מעש או שהולכים למכולת. במצב כזה צריך כוח נפשי ופיזי לחשוב על העתיד", היא מוסיפה.
"אני חוזרת ואומרת למי שרק מוכן לשמוע: אמרנו להם ואמרנו להם שוב וזה שלא שמעו גרר אותנו למלחמה בשתי חזיתות ומי יודע לאן עוד נגיע" , אומרת פיקאר בעקבות הארועים בצפון. אני מתפללת שאנשם יבינו שדבר כזה לא יכול לקרות שוב, וצריך לחשוב טוב לפני שעושים צעדים דרסטיים", היא מסכמת.