בסוף השבוע שעבר טרף ראש הממשלה אהוד אולמרט את הקלפים הפוליטיים במשפט אחד ששוגר לאוויר בראיון לאחת מסוכניות הידיעות. אולמרט הבהיר שהניצחון במלחמה בצפון ימנף את תכניתו המדינית לבצע את ההתכנסות ולסגת מיהודה ושומרון, או לפחות ממרבית שטחי יהודה ושומרון.
הדברים כזכור גררו תגובות נזעמות בימין, מטלפונים נזעמים של מנהיגי ציבור בימין, דרך מאמרי מחאה בימין וגם בשמאל על שבירת הקונצנזוס שיצרה המלחמה בעם, ועד קריאות לסירוב פקודה ולשיבה הביתה של חיילים תושבי יהודה ושומרון, שכן ניצחונם של אלה בקרב עלול להוביל בסופו של דבר לעקירת משפחותיהם מבתיהם.
ראש הממשלה הבין מהר את הטעות שעשה וכבר באותו יום מיהר לקיים מספר שיחות טלפון עם אישים בימין על מנת להרגיע את הרוחות, אבל כעת, ימים אחדים אחרי שמעט שככה המהומה, נראה שאולי כדאי לדון בכל זאת בסוגיה:
האם בדבריו, הישרים ככל הנראה של ראש הממשלה, המבטאים את המיית ליבו, לא עשה אולמרט שירות טוב לימין הפוליטי בכך שהבהיר את כוונותיו במלואן? האם ראוי היה שראש ממשלה יסתיר מהעם את כוונותיו המדיניות למען קונצנזוס זמני? הרי על כך זעם הימין הישראלי מול התנהלות ראש הממשלה הקודם אריאל שרון?
וכעת, למרות ההבהרות שלאמירתן נדחק ראש הממשלה, ברור לכל שעמדותיו המדיניות לא השתנו והוא רואה בהתכנסות את חזות הכל, כיצד על הימין לנהוג? לאפשר לעם להיכשל בלחימה בצפון? או שמא לנצח, ולאחר הניצחון לפתוח במאבק פוליטי מחודש? ואולי על מנהיגי הימין להציג איום פוליטי בטחוני בפני ראש הממשלה? ואם יוצג איום כזה, האם לנוכח האחריות הבטחונית לאומית של הימין כלפי מדינת ישראל יש בכלל כדורים באקדח האיומים הזה?
כיצד הייתם ממליצים למנהיגי הימין הפוליטי בישראל לנהוג?
הדברים כזכור גררו תגובות נזעמות בימין, מטלפונים נזעמים של מנהיגי ציבור בימין, דרך מאמרי מחאה בימין וגם בשמאל על שבירת הקונצנזוס שיצרה המלחמה בעם, ועד קריאות לסירוב פקודה ולשיבה הביתה של חיילים תושבי יהודה ושומרון, שכן ניצחונם של אלה בקרב עלול להוביל בסופו של דבר לעקירת משפחותיהם מבתיהם.
ראש הממשלה הבין מהר את הטעות שעשה וכבר באותו יום מיהר לקיים מספר שיחות טלפון עם אישים בימין על מנת להרגיע את הרוחות, אבל כעת, ימים אחדים אחרי שמעט שככה המהומה, נראה שאולי כדאי לדון בכל זאת בסוגיה:
האם בדבריו, הישרים ככל הנראה של ראש הממשלה, המבטאים את המיית ליבו, לא עשה אולמרט שירות טוב לימין הפוליטי בכך שהבהיר את כוונותיו במלואן? האם ראוי היה שראש ממשלה יסתיר מהעם את כוונותיו המדיניות למען קונצנזוס זמני? הרי על כך זעם הימין הישראלי מול התנהלות ראש הממשלה הקודם אריאל שרון?
וכעת, למרות ההבהרות שלאמירתן נדחק ראש הממשלה, ברור לכל שעמדותיו המדיניות לא השתנו והוא רואה בהתכנסות את חזות הכל, כיצד על הימין לנהוג? לאפשר לעם להיכשל בלחימה בצפון? או שמא לנצח, ולאחר הניצחון לפתוח במאבק פוליטי מחודש? ואולי על מנהיגי הימין להציג איום פוליטי בטחוני בפני ראש הממשלה? ואם יוצג איום כזה, האם לנוכח האחריות הבטחונית לאומית של הימין כלפי מדינת ישראל יש בכלל כדורים באקדח האיומים הזה?
כיצד הייתם ממליצים למנהיגי הימין הפוליטי בישראל לנהוג?