נדחה ערעור של השר לשעבר גונן שגב להקל על עונשו. שגב רופא במקצועו, ושר האנרגיה והתשתיות בממשלתו של ראש הממשלה דאז שמעון פרס, בשנת 96, הורשע בנסיון לייבא סמים מסוכנים, החזקת סמים מסוכנים, זיוף מסמך ושימוש בו וקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות. הרשעתו באה בעקבות "נסיון לייבא בשנת 04 32,000 כדורי סם מסוכן, אותם החזיק בחו"ל. כדי להקל על היבוא ולכדי להקל על החיפוש בכליו ובגופו, זייף דרכון דיפלומטי והשתמש בו". כאמור במסגרת עיסקת טיעון נגזרו על שגב 5 שנות מאסר וקנס בגובה של 27,500 דולרים.
ערעורו על עונשו נדחה הבוקר (ג) על ידי בית המשפט העליון.
השופטים נאור, ג'ובראן וברלינר כתבו בהחלטה כי שגב כרופא "צריך להיות מודע להרס הטוטאלי הגלום בהתמכרות לסם ובמשמעות שבהזרמת 32,000 מנות אקסטזי לשוק הסמים בישראל", יתירה מכך "בתפקידו האחר של המערער, כחבר כנסת, הוא פעל נמרצות להדברת נגע הסמים... בין היתר פנה שגב לשרת החינוך דאז, שולמית אלוני, בדרישה לדעת מתי וכיצד יפעל משרדה לביעור הנגע. הוא התעניין לדעת מה עושה המערכת החינוכית על מנת למנוע את השימוש בסמים, האם למערכת החינוכית יש תוכניות מניעה מסודרות לבתי הספר ומי אחראי לעריכתן ושאלות דומות נוספות (ר' דברי הכנסת מיום 22.6.93 שאילתה 1300). כל הבהרה באשר למוסר הכפול, הגלום בהשוואה בין הערכים בהם דגל לכאורה, לבין מעשיו בפועל – מיותרת".
השופטים ציינו כי הם מקבלים את הטיעון לפיו "את כרטיס הביקור שלו, קונה אדם יום אחרי יום, שעה אחרי שעה ועל כן ביום פקודה, יש לזקוף לזכותו את מעשיו החיוביים לצד השליליים", אלא, הם כותבים, "במקרה הנוכחי, ותוך יציאה מנקודת ההנחה כי אכן עברו של שגב כולל פעילות מבורכת למען הציבור, אין בפעילות זו כדי להוות משקל נגד למעשים שעשה. הדגש לענין זה הוא דווקא על הישגיו של שגב, הפסגות שאליהן הגיע, ועל כך שכל העולם היה מונח לרגליו. לא מצוקה כלכלית הביאה את שגב לביצוע המעשים. אין מדובר בצרכן סם שסחר, כדי לממן את מנת הסם הבאה, אלא במי שתאוות בצע הדריכה אותו, ומאומה לא מעבר לכך".
נכון שהתנהל נגדו מסע תקשורתי המכונה בפיו "שיסוי תקשורתי", כותבים השופטים, "אין ספק שפרשיה מסוג זה, כשהיא משויכת לאדם שמילא תפקיד שר במדינת ישראל, מעוררת ענין רב וממילא עיסוק בלתי נלאה בתקשורת. שגב, שנהנה בזמנו מהמעמד שהעניק לו תפקידו הציבורי, אינו יכול לבוא בטרוניה כאשר אותו ענין, מתגלה במעידתו. מעבר לכך, שגב הוא שפתח את הדלת בפני אמצעי התקשורת כאשר התראיין פעמים רבות, גם מתוך תא המאסר, לפיכך במידה רבה אין לו להלין אלא על עצמו, באשר למה שכונה על ידו מסע השיסוי התקשורתי. מקובל עלינו כי ילדיו של שגב ובני משפחתו הנוספים, סבלו מאותה תקשורת מסיבית ומציצנית שהתנהלה בעניינו. לרוע המזל ילדים, הורים ובני משפחה אחרים הם לעולם הקורבנות החפים מפשע של העבריינים למיניהם. גם בענין זה לא נחדש מאום אם נאמר כי על כך צריך היה שגב לתת דעתו לפני שהסתנוור מהפיתוי להתעשר מהר בדרך של ייבוא סמים ארצה".
"אין מדובר 'בגימוד' הנסיבות האישיות לעומת אינטרס הציבור אלא בכך שהנסיבות האישיות, לרבות העובדה שלשגב הרשעה נוספת בעבירות שבוצעו לפני העבירות הנוכחיות, אינן פועלות לזכותו", נכתב בסיכום דחית הערעור של גונן שגב.
ערעורו על עונשו נדחה הבוקר (ג) על ידי בית המשפט העליון.
השופטים נאור, ג'ובראן וברלינר כתבו בהחלטה כי שגב כרופא "צריך להיות מודע להרס הטוטאלי הגלום בהתמכרות לסם ובמשמעות שבהזרמת 32,000 מנות אקסטזי לשוק הסמים בישראל", יתירה מכך "בתפקידו האחר של המערער, כחבר כנסת, הוא פעל נמרצות להדברת נגע הסמים... בין היתר פנה שגב לשרת החינוך דאז, שולמית אלוני, בדרישה לדעת מתי וכיצד יפעל משרדה לביעור הנגע. הוא התעניין לדעת מה עושה המערכת החינוכית על מנת למנוע את השימוש בסמים, האם למערכת החינוכית יש תוכניות מניעה מסודרות לבתי הספר ומי אחראי לעריכתן ושאלות דומות נוספות (ר' דברי הכנסת מיום 22.6.93 שאילתה 1300). כל הבהרה באשר למוסר הכפול, הגלום בהשוואה בין הערכים בהם דגל לכאורה, לבין מעשיו בפועל – מיותרת".
השופטים ציינו כי הם מקבלים את הטיעון לפיו "את כרטיס הביקור שלו, קונה אדם יום אחרי יום, שעה אחרי שעה ועל כן ביום פקודה, יש לזקוף לזכותו את מעשיו החיוביים לצד השליליים", אלא, הם כותבים, "במקרה הנוכחי, ותוך יציאה מנקודת ההנחה כי אכן עברו של שגב כולל פעילות מבורכת למען הציבור, אין בפעילות זו כדי להוות משקל נגד למעשים שעשה. הדגש לענין זה הוא דווקא על הישגיו של שגב, הפסגות שאליהן הגיע, ועל כך שכל העולם היה מונח לרגליו. לא מצוקה כלכלית הביאה את שגב לביצוע המעשים. אין מדובר בצרכן סם שסחר, כדי לממן את מנת הסם הבאה, אלא במי שתאוות בצע הדריכה אותו, ומאומה לא מעבר לכך".
נכון שהתנהל נגדו מסע תקשורתי המכונה בפיו "שיסוי תקשורתי", כותבים השופטים, "אין ספק שפרשיה מסוג זה, כשהיא משויכת לאדם שמילא תפקיד שר במדינת ישראל, מעוררת ענין רב וממילא עיסוק בלתי נלאה בתקשורת. שגב, שנהנה בזמנו מהמעמד שהעניק לו תפקידו הציבורי, אינו יכול לבוא בטרוניה כאשר אותו ענין, מתגלה במעידתו. מעבר לכך, שגב הוא שפתח את הדלת בפני אמצעי התקשורת כאשר התראיין פעמים רבות, גם מתוך תא המאסר, לפיכך במידה רבה אין לו להלין אלא על עצמו, באשר למה שכונה על ידו מסע השיסוי התקשורתי. מקובל עלינו כי ילדיו של שגב ובני משפחתו הנוספים, סבלו מאותה תקשורת מסיבית ומציצנית שהתנהלה בעניינו. לרוע המזל ילדים, הורים ובני משפחה אחרים הם לעולם הקורבנות החפים מפשע של העבריינים למיניהם. גם בענין זה לא נחדש מאום אם נאמר כי על כך צריך היה שגב לתת דעתו לפני שהסתנוור מהפיתוי להתעשר מהר בדרך של ייבוא סמים ארצה".
"אין מדובר 'בגימוד' הנסיבות האישיות לעומת אינטרס הציבור אלא בכך שהנסיבות האישיות, לרבות העובדה שלשגב הרשעה נוספת בעבירות שבוצעו לפני העבירות הנוכחיות, אינן פועלות לזכותו", נכתב בסיכום דחית הערעור של גונן שגב.