אל"ם (מיל') משה פלד חצה אמנם את גיל 60, אבל הוא ממשיך לסייע לצה"ל, גם היום. אחרי שפיקד על פלוגה בקרב לשחרור ירושלים, חצה את תעלת סואץ במלחמת יום הכיפורים, ונכנס בראש טור טנקים במבצע של"ג, הואכיוון טנקים לצפון במהלך המערכה האחרונה בלבנון.
במהלך המלחמה מאות טנקים חצו את הגבול מדי יום לעבר עיירות דרום לבנון, עשרות דחפורים פרצו צירי תנועה בסמוך למעוזי החיזבאללה ואלפי כלים נעו כל העת, הלוך ושוב בין גזרות הלחימה. מאחורי מהלכי הקרב הגורליים ופעולות לוחמי צה"ל, מסתתרים מאות אנשי מערך ההובלה בפיקוד הצפון, שעושים לילות כימים במסגרת המאמץ המלחמתי. אחד מהם הוא אל"ם (מיל') משה פלד, המתנדב לשירות מילואים מזה 14 שנה.
"במלחמת ששת הימים הייתי מפקד פלוגה בקרב על שחרור ירושלים, במלחמת יום הכיפורים חציתי את תעלת סואץ עם סירות גומי, ובמלחמת לבנון נכנסתי בראש טור הטנקים שחדר לציר המערבי, מראש הנקרה ועד ביירות", מספר פלד בגאווה לשבועון 'במחנה'. "זו המלחמה הראשונה שאני חווה שלא בקו החזית, אלא בעורף יחד עם המערך תומך הלחימה. אני חייב להודות שמדובר במשימה לא פחות מעניינת, עם אנשים מצוינים אחרים, שמקדישים את כל הנשמה לביצוע המשימות".
במהלך שירותו הצבאי המרשים, ערך אל"ם (מיל') פלד הסבה מלוחם חי"ר ללוחם שריון, מאחר שהבין, לדבריו, כי רק כוח הטנקים הוא שיכריע את הקרב. מיד עם סיום שירותו הצבאי כמפקד חטיבת טנקים, הגיע למחנה קסטינה שבדרום, על מנת לערוך קורס להובלת משוריינים. "היה לי ברור שאני רוצה להישאר עם הטנקים, והאפשרות היחידה שלי לעשות זאת הייתה להוביל אותם", הוא מסביר.
ניכר כי האהבה העזה של המח"ט לשעבר לכלי המלחמה הגדולים עדיין זורמת בדמו. "הייתי באחת מנקודות הכינוס והרגשתי שהמבצע מתעכב", הוא מעיד. "איזה קצינצ'יק צעיר חיפש מישהו שיעזור לו להוביל את הטנקים, וכך, העמדתי את המוביל בצד, ומצאתי את עצמי עומד שעות ארוכות עם סטיקלייט ומכוון טנקים".
גם לאחר שירותו הצבאי, המשיך פלד לפעול במישור הלאומי. הוא שימש חבר כנסת מטעם סיעת צומת והאיחוד הלאומי, היה חבר בוועדת החוץ והביטחון. בהמשך כיהן כסגן שר החינוך, התרבות והספורט. גם כעת, בגיל 61 הוא לא עוצר. "לא הייתי מוכן להתרגל למצב שבו יש לחימה ואני יושב בבית. כשהבלגן התחיל, הרמתי טלפון למפקד שלי ושאלתי מתי להגיע", הוא אומר. "הפרטנר שלי למוביל בן 72, והחבר'ה הצעירים בהחלט מעריכים את ההתלהבות שלנו. הם מבינים, כנראה, שבשעות קשות עם ישראל כולו נרתם ומסייע. אני רואה את המסירות, הרצון והנחישות של לוחמי המערך האחורי, ואני אומר לעצמי: הם ראויים לכל מילה חמה, גם מצה"ל וגם מעם ישראל כולו".
במהלך המלחמה מאות טנקים חצו את הגבול מדי יום לעבר עיירות דרום לבנון, עשרות דחפורים פרצו צירי תנועה בסמוך למעוזי החיזבאללה ואלפי כלים נעו כל העת, הלוך ושוב בין גזרות הלחימה. מאחורי מהלכי הקרב הגורליים ופעולות לוחמי צה"ל, מסתתרים מאות אנשי מערך ההובלה בפיקוד הצפון, שעושים לילות כימים במסגרת המאמץ המלחמתי. אחד מהם הוא אל"ם (מיל') משה פלד, המתנדב לשירות מילואים מזה 14 שנה.
"במלחמת ששת הימים הייתי מפקד פלוגה בקרב על שחרור ירושלים, במלחמת יום הכיפורים חציתי את תעלת סואץ עם סירות גומי, ובמלחמת לבנון נכנסתי בראש טור הטנקים שחדר לציר המערבי, מראש הנקרה ועד ביירות", מספר פלד בגאווה לשבועון 'במחנה'. "זו המלחמה הראשונה שאני חווה שלא בקו החזית, אלא בעורף יחד עם המערך תומך הלחימה. אני חייב להודות שמדובר במשימה לא פחות מעניינת, עם אנשים מצוינים אחרים, שמקדישים את כל הנשמה לביצוע המשימות".
במהלך שירותו הצבאי המרשים, ערך אל"ם (מיל') פלד הסבה מלוחם חי"ר ללוחם שריון, מאחר שהבין, לדבריו, כי רק כוח הטנקים הוא שיכריע את הקרב. מיד עם סיום שירותו הצבאי כמפקד חטיבת טנקים, הגיע למחנה קסטינה שבדרום, על מנת לערוך קורס להובלת משוריינים. "היה לי ברור שאני רוצה להישאר עם הטנקים, והאפשרות היחידה שלי לעשות זאת הייתה להוביל אותם", הוא מסביר.
ניכר כי האהבה העזה של המח"ט לשעבר לכלי המלחמה הגדולים עדיין זורמת בדמו. "הייתי באחת מנקודות הכינוס והרגשתי שהמבצע מתעכב", הוא מעיד. "איזה קצינצ'יק צעיר חיפש מישהו שיעזור לו להוביל את הטנקים, וכך, העמדתי את המוביל בצד, ומצאתי את עצמי עומד שעות ארוכות עם סטיקלייט ומכוון טנקים".
גם לאחר שירותו הצבאי, המשיך פלד לפעול במישור הלאומי. הוא שימש חבר כנסת מטעם סיעת צומת והאיחוד הלאומי, היה חבר בוועדת החוץ והביטחון. בהמשך כיהן כסגן שר החינוך, התרבות והספורט. גם כעת, בגיל 61 הוא לא עוצר. "לא הייתי מוכן להתרגל למצב שבו יש לחימה ואני יושב בבית. כשהבלגן התחיל, הרמתי טלפון למפקד שלי ושאלתי מתי להגיע", הוא אומר. "הפרטנר שלי למוביל בן 72, והחבר'ה הצעירים בהחלט מעריכים את ההתלהבות שלנו. הם מבינים, כנראה, שבשעות קשות עם ישראל כולו נרתם ומסייע. אני רואה את המסירות, הרצון והנחישות של לוחמי המערך האחורי, ואני אומר לעצמי: הם ראויים לכל מילה חמה, גם מצה"ל וגם מעם ישראל כולו".