היום מציינים בעולם המוסלמי את היום בו, כך מספרת האגדה הרווחת, עלה נביא האיסלאם מוחמד השמיימה דרך הר הבית שבירושלים.
על פי האגדה הגיע בלילה אחד המלאך גבריאל לעיר מכה, שם פגש את מוחמד. המלאך העלה אותו על חיה משונה ומכונפת בעלת שש כנפיים, רעמת שיער של נערה משובצת באבנים טובות, שכינויה 'אל-בוראק' ויחדיו טסו על גבה לירושלים.
בירושלים, מספרים המוסלמים, עלו מוחמד והמלאך דרך שבעה רקיעים לשמים. שם פגשו את משה רבינו שהתעניין מאוד בדת החדשה אותה ייסד מוחמד. מוחמד סיפר שבדת זו מתפללים 50 תפילות ביום. משה רבינו המליץ לו להסתפק בחמש תפילות יומיות בלבד. מוחמד קיבל את ההמלצה ולאחר הביקור הקצר בשמים ירד דרך אותם רקיעים חזרה לירושלים ומשם טסו לביתו שבמכה על גבי ה'אל-בוראק'. כך מספרת האגדה המוסלמית.
לעומת דברים אלו קובע מזה שנים אחדות החוקר והמזרחן הבכיר, מרצה בכיר במכללה האקדמית יהודה ושומרון באריאל, ד"ר ניסים דנה, כי בהסתמך על מקורות מוסלמיים עתיקים ביותר כל הסיפור על עליית מוחמד השמיימה דרך ירושלים אינו אלא אגדה שראשיתה בויכוח פוליטי שנועד לפאר את העיר מכה ולהופכה לחשובה יותר מהעיר דמשק. את האגדה קידמו וטיפחו אנשי בית אמייה שנשאו את נס הויכוח בין שתי הערים.
כאמור, את קביעתו מבסס ד"ר דנה על מקורות אסלאמיים מקוריים ועתיקים שכולם קובעים כי מדובר בסיפור דמיוני בלבד. המקור הבכיר ביותר הוא אשתו של מחומד, עיישא שהייתה הקרובה אליו ביותר מבין 13 נשותיו. "עיישא הייתה קרובה עד כדי כך שנחשבה למקור הלכתי איסלאמי בשנים הארוכות בהן חיה לאחר מותו. עיישא נשאלה לאחר שהחלה האגדה להתפתח אם אכן נעדר באותו לילה מוחמד מביתו. עיישא קבעה להד"ם. גופו לא נפקד מהבית. אולי היה מדובר בחלום אבל אין בו ממש".
יצוין כי האמונה המוסלמית המטופחת בסיפור האגדה מתייחסת להגעתו של מוחמד לירושלים כאל עובדה פיזית לחלוטין. ד"ר דנה מספר ש"המבקרים בכיפת הסלע מציינים סימנים ממשיים ופיזיים במסגד כהוכחה לאותה עליה. יש שם שקע שהם טוענים שהוא שקע רגלו של מוחמד. יש שם פיסת בד שהם טוענים שהיא שרדי גלימתו, ושערה שנמצאה במקום, היא, על פי האמונה, לא פחות משערת ראשו או זקנו של הנביא". המשמעות היא שמקדמי ומטפחי האגדה רואים בהגעתו של מוחמד לירושלים אירוע ממשי ולא חלום בעלמא. הדברים, כמובן, עומדים בסתירה מוחלטת לדבריה של עיישא, אשתו של מוחמד.
מקור נוסף עליו מסתמך ד"ר דנה הוא דבריו של אחד מגדולי האסלאם שמת בראשית המאה ה-14 ובהתייחסו לשרידים שנמצאו לכאורה בכיפת הסלע ומוכיחים את אמיתות סיפור עליית מוחמד השמיימה מירושלים. האיש, איבן תיימיה שמו, קובע שמאמיני התיאוריה הזו אינם אלא ג'והר, היינו בורים. לדבריו כל מה שנכתב בסיפור "הכל כזבים".
ד"ר דנה גולל בשנים האחרונות את משנתו בסוגיית הקשר בין מוחמד לירושלים בסדרת מאמרים בהם התייחס לעוד שורה ארוכה של מקורות מוסלמיים מובהקים, עתיקים ומקוריים. בשנת 2002 פרסם פרסומים ראשוניים בסוגיה וזכה לתהודה בעולם הערבי.
הוא מספר כי עשרה מאמרי תגובה פורסמו בעולם הערבי לדברים. "שמונה מהם הביעו הסתייגויות לא ענייניות. טענות כמו שפרשנות על האסלאם אסורה למי שאינו איש דת מוסלמי, או שאינני יודע ערבית, עובדה מופרכת. אני הרי מלמד ערבית מזה שנים באוניברסיטה וכיוצא באלה. אבל שני מאמרים הפתיעו אותי. העיתון המצרי 'סאות' אל אומה (קול האומה) פרסם את המאמר שלי כמות שהוא בלי להביע דעה, וציין שהוא מפרסם את הדברים כמתן חופש הדעה בעיתונות. עיתון אחר, אל קהירה, הפתיע אותי עוד יותר כשפרסם את המאמר בצירוף קטעי מאמרים נוספים וחתם במילים המפתיעות: "עיקרו של דבר, הנביא לא עלה לשמים דרך פלסטין, אלא אולי דרך מדינה".
דנה מציין שרובו של העולם המוסלמי מעדיף להתעלם מציון היום באירועים מיוחדים, אם בכלל. "חלק גדול מהעולם המוסלמי רק מספרים את הסיפור ביום הזה ומסתפקים בכך, ויש שמעדיפים להתעלם. לעומתם העולם המוסלמי-ישראלי וזה האיראני מציינים את התאריך, 27 לחודש רג'ב. המגמה היא ברורה: חיזוק האחיזה הפוליטית שלהם בארץ הקודש".
על פי האגדה הגיע בלילה אחד המלאך גבריאל לעיר מכה, שם פגש את מוחמד. המלאך העלה אותו על חיה משונה ומכונפת בעלת שש כנפיים, רעמת שיער של נערה משובצת באבנים טובות, שכינויה 'אל-בוראק' ויחדיו טסו על גבה לירושלים.
בירושלים, מספרים המוסלמים, עלו מוחמד והמלאך דרך שבעה רקיעים לשמים. שם פגשו את משה רבינו שהתעניין מאוד בדת החדשה אותה ייסד מוחמד. מוחמד סיפר שבדת זו מתפללים 50 תפילות ביום. משה רבינו המליץ לו להסתפק בחמש תפילות יומיות בלבד. מוחמד קיבל את ההמלצה ולאחר הביקור הקצר בשמים ירד דרך אותם רקיעים חזרה לירושלים ומשם טסו לביתו שבמכה על גבי ה'אל-בוראק'. כך מספרת האגדה המוסלמית.
לעומת דברים אלו קובע מזה שנים אחדות החוקר והמזרחן הבכיר, מרצה בכיר במכללה האקדמית יהודה ושומרון באריאל, ד"ר ניסים דנה, כי בהסתמך על מקורות מוסלמיים עתיקים ביותר כל הסיפור על עליית מוחמד השמיימה דרך ירושלים אינו אלא אגדה שראשיתה בויכוח פוליטי שנועד לפאר את העיר מכה ולהופכה לחשובה יותר מהעיר דמשק. את האגדה קידמו וטיפחו אנשי בית אמייה שנשאו את נס הויכוח בין שתי הערים.
כאמור, את קביעתו מבסס ד"ר דנה על מקורות אסלאמיים מקוריים ועתיקים שכולם קובעים כי מדובר בסיפור דמיוני בלבד. המקור הבכיר ביותר הוא אשתו של מחומד, עיישא שהייתה הקרובה אליו ביותר מבין 13 נשותיו. "עיישא הייתה קרובה עד כדי כך שנחשבה למקור הלכתי איסלאמי בשנים הארוכות בהן חיה לאחר מותו. עיישא נשאלה לאחר שהחלה האגדה להתפתח אם אכן נעדר באותו לילה מוחמד מביתו. עיישא קבעה להד"ם. גופו לא נפקד מהבית. אולי היה מדובר בחלום אבל אין בו ממש".
יצוין כי האמונה המוסלמית המטופחת בסיפור האגדה מתייחסת להגעתו של מוחמד לירושלים כאל עובדה פיזית לחלוטין. ד"ר דנה מספר ש"המבקרים בכיפת הסלע מציינים סימנים ממשיים ופיזיים במסגד כהוכחה לאותה עליה. יש שם שקע שהם טוענים שהוא שקע רגלו של מוחמד. יש שם פיסת בד שהם טוענים שהיא שרדי גלימתו, ושערה שנמצאה במקום, היא, על פי האמונה, לא פחות משערת ראשו או זקנו של הנביא". המשמעות היא שמקדמי ומטפחי האגדה רואים בהגעתו של מוחמד לירושלים אירוע ממשי ולא חלום בעלמא. הדברים, כמובן, עומדים בסתירה מוחלטת לדבריה של עיישא, אשתו של מוחמד.
מקור נוסף עליו מסתמך ד"ר דנה הוא דבריו של אחד מגדולי האסלאם שמת בראשית המאה ה-14 ובהתייחסו לשרידים שנמצאו לכאורה בכיפת הסלע ומוכיחים את אמיתות סיפור עליית מוחמד השמיימה מירושלים. האיש, איבן תיימיה שמו, קובע שמאמיני התיאוריה הזו אינם אלא ג'והר, היינו בורים. לדבריו כל מה שנכתב בסיפור "הכל כזבים".
ד"ר דנה גולל בשנים האחרונות את משנתו בסוגיית הקשר בין מוחמד לירושלים בסדרת מאמרים בהם התייחס לעוד שורה ארוכה של מקורות מוסלמיים מובהקים, עתיקים ומקוריים. בשנת 2002 פרסם פרסומים ראשוניים בסוגיה וזכה לתהודה בעולם הערבי.
הוא מספר כי עשרה מאמרי תגובה פורסמו בעולם הערבי לדברים. "שמונה מהם הביעו הסתייגויות לא ענייניות. טענות כמו שפרשנות על האסלאם אסורה למי שאינו איש דת מוסלמי, או שאינני יודע ערבית, עובדה מופרכת. אני הרי מלמד ערבית מזה שנים באוניברסיטה וכיוצא באלה. אבל שני מאמרים הפתיעו אותי. העיתון המצרי 'סאות' אל אומה (קול האומה) פרסם את המאמר שלי כמות שהוא בלי להביע דעה, וציין שהוא מפרסם את הדברים כמתן חופש הדעה בעיתונות. עיתון אחר, אל קהירה, הפתיע אותי עוד יותר כשפרסם את המאמר בצירוף קטעי מאמרים נוספים וחתם במילים המפתיעות: "עיקרו של דבר, הנביא לא עלה לשמים דרך פלסטין, אלא אולי דרך מדינה".
דנה מציין שרובו של העולם המוסלמי מעדיף להתעלם מציון היום באירועים מיוחדים, אם בכלל. "חלק גדול מהעולם המוסלמי רק מספרים את הסיפור ביום הזה ומסתפקים בכך, ויש שמעדיפים להתעלם. לעומתם העולם המוסלמי-ישראלי וזה האיראני מציינים את התאריך, 27 לחודש רג'ב. המגמה היא ברורה: חיזוק האחיזה הפוליטית שלהם בארץ הקודש".