רגע לפני שהילדים מקפלים את זכרונות החופשה הגדולה (שהוחרבה ברובה ע"י מחבלי החיזבאללה), וחוזרים לבית הספר, אנחנו מבקשים מכם, הורים, מורים, ואולי גם תלמידים, כמה טיפים, הצעות, המלצות לתלמידים השבים למערכת החינוך.
איך אתם ממליצים להם להתמודד עם לחצי המערכת? עם תכני המערכת? עם דרישות המערכת?
ואגב, תלמידים. עד כמה חיכיתם לשיבה לספסל הלימודים? ולמה? ספרו לנו גם על כך.
וכרגיל, תגובות מעניינות וראויות תפורסמנה במלואן או בחלקן כחלק מהכתבה עצמה.
מגיב, או אולי מגיבה מס' 6 : "פחות תוכניות שמשתנות חדשות לבקרים. המערכת לא יציבה, כל שנה שנתיים מתחלף שר חינוך שבא עם רעיונות מוזרים וזרים כי הוא רוצה להשאיר את חותמו. המערכת נכנסת לטירוף, מורים לא עובדים אלא מנהלים ישיבות, פגישות ומתכוננים לביקור/ ביקורת/ רושם. מנהלים בלחץ, מפקחים עוד יותר והמורים מעבירים אי שקט לתלמידים. ואין מי שיצעק המלך הוא עירום. מספיק עם הרושם, תנו לנו ללמד".
דני (7) נראה ממורמר מאוד מהתנהלות מערכת החינוך וכותב: "כל מה שילמדו אתכם, תעשו ההיפך, אולי ככה יצא ממכם משהו".
מגיב מס' 13 מעלה נקודה מעניינת: "אני בתור תלמיד שנאתי את הלימודים: לא רק שהכריחו אותי להשאר במשך רוב מוחלט של יום הלימודים באותה התנוחה (ואין לי מושג כיום איך הצלחתי לשבת כ"כ הרבה זמן באותו מקום), אלא הם גם הכריחו אותי לחשוב על מה שהם אמרו במשך השעור. מילא הכליאה הפיזית, ההכרח להשאר במקום אחד, בתנוחה אחת במשך שעות... אבל לאסור על ילד לחשוב על מה שרוצה?! כלא יותר גרוע מכל כלא אחר! משטרת מחשבות!".