מאז פרוץ האינטרנט לעולמנו, התפתחה תעשיית הטוקבקים לממדים עצומים. עימנואל שילה, עורך העיתון 'בשבע', אמר ביומן ערוץ 7 כי מצד אחד אפשר למצוא בטוקבקים אינפורמציה שאפשר להגיע איתה לחומרים עיתונאיים מצויינים, אך מצד שני "יש הרבה קש וגבבה והשמצות. זהו עולם מאד מבולבל".
שילה אומר כי אחת הבעיות הקשות של עולם הטוקבקים היא האנונימיות. כל אחד יכול להביע את דעתו, אבל חופש הביטוי מגיע להפקרות ובחסות האנונימיות אנשים מתנערים מהאחריות על דבריהם. שילה מציין כי יש מקרים שטוקבקיסטים שולחים תגובות ומזדהים שלא בשמותיהם אלא תחת זהות של אדם אמיתי אחר. אותם אנשים מתלבטים האם להגיב אף הם ולציין כי לא הם כתבו את התגובה.
בחסות האנונימיות ניתן לבצע מעשי תועבה רבים "לקלל לגדף ולהפעיל כל מיני מניפולציות על ידי בעלי ענין", אומר שילה. אדם למשל יכול לשבח עצמו ולחרף את יריביו, אבל לעומת האינטרנט, בתקשורת המימסדית ניתן לאתר את האדם הזה. מלבד זאת הטוקבקים הפכו להיות חלק מתרבות הרייטינג כי אפשר להעריך כתבה לפי מספר הטוקבקים שניתנו לה. מספר הטוקבקים הרב ביותר ניתן לכתבות מקוממות. זו אינדיקציה לא טובה לאיכות החומר ולרמת העניין כי נהוג לחשוב שאם זה מעניין הרבה אנשים זה מוכר פרסומת וכך הלאה. זו חלק מתרבות הרייטינג, אך כאמור לא רק", אומר שילה.
שילה מציין כי בכל המערכות יש מנגנוני בקרה על טוקבקיסטים. יש מקומות שבהם מסננים יותר ויש שפחות. "זה עולם יותר חופשי מאשר עמודי העיתונים או עמודי החדשות, כל מי שרוצה להעלות תגובה , יכול לעשות זאת". לדעת שילה, צריך לשים לטוקבקיסטים גבולות וזאת על ידי דרישה להזדהות. הדבר יוריד את מספר המגיבים "מי שתוקף ומשמיץ, לפחות שיזדהה, ומי שאינו מוכן לעמוד מאחורי דבריו, לפחות שלא יגיב", אומר שילה.
לסיכום הוא אומר כי "כל השיח הזה הוא דיון ציבורי פתוח ונחמד ונותן לאנשים להשתתף בעשיה של תקשורת אך כרגע כפי שזה נראה העולם הזה פרוץ מדי".