יונה יהב, ראש עיריית חיפה, מסכם את השנה החולפת בה ספגה עירו מטחי קטיושות רבים. לדבריו, לימדה אותו המלחמה כי אין יכולת לאף ממשלה לשלוט באמת בנעשה במדינה. ראיון.
כיצד אתה מסכם את השנה שעברה מההתנתקות ועד למלחמת לבנון השניה? האם אתה רואה קשר בין ההתנתקות למתקפת הקטיושות על חיפה?
אני חושב שבמבט לאחור השנה האחרונה לא היתה טובה לעם ישראל מהבחינה שאנחנו הולכים ושוקעים לחוסר יציבות שלטונית שאני לא רואה בו פתרון. אין יכולת פה לשלוט ומתחילה להיווצר עובדה שממשלה, ולא משנה איזו ממשלה, לא יכולה לשלוט. ברגע שזה קורה לא ניתן לתכנן לטווח ארוך ולא להכין את הדרוש להכנה מול אויבי ישראל, לא ניתן להעמיק את הרפורמות בחינוך שהן אבי אבות הצורך כדי שאנחנו נשמור על היתרון האנושי שלנו מול היתרון המספרי של העמים שמסביבנו. מבחינה זו מתחיל האופק להיטשטש.
נוצרה פה חברה גילדיסטית, של גילדות. כל חוג וכל גילדה רואה קודם כל את עצמה לפני המדינה וסוג כזה של התנהגות מביא לפירוק החברה. אני בא ואומר שהעובדה ששום גילדה שמגיעה לשלטון לא יכולה להביא גילדות אחרות שתצטרפנה אליהם על בסיס פלטפורמה לאורך זמן, גורם בעצם שלאורך זמן איש איש לדרכו ושהמדינה הזאת מתנהלת מהיום למחר במקום להתנהל לטווחים ארוכים.
האם לדעתך הכיתתיות הזאת היא זו העומדת בבסיס פרשיות השחיתות הרבות המתפרסמות לאחרונה?
אני חושב שהעיסוק כל הזמן רק בשלילי מעביר אותנו על דעתנו ומסיח את דעתנו מהרבה חיוב שהמדינה הזאת מייצרת. החיוב, שבהחלט עולה על השלילה שאין להתעלם ממנה ומתופעות השוליים, לא בא לידי הביטוי המתאים כפי שהיה בא לידי ביטוי בשלושים השנים הראשונות של המדינה. לכן, אתה רואה גם הרפיית יד של הדור הצעיר שמתנחל בהמוניו מחוץ לגבולות המדינה, בארצות הברית ובאירופה. אם פעם התביישנו בירידה מהארץ, היום זאת כבר נורמה.
האם זאת גם ההתרשמות שלך מן הצעירים בחיפה?
מן הבחינה הזאת, המלחמה היתה סימן מאוד מעודד. מה שאני ראיתי בקרב בני הנוער המגויסים, מה ששמעתי מהפצועים ומה ששמעתי ממשפחות השכול נתן לי הרבה כוח להמשיך. שמעתי מהם אהבת מולדת בלתי מסויגת, שמעתי מהם דביקות במשימה בצורה בלתי מסויגת, שמעתי מהם רצון עמוק לתת לחברה. אלה דברים ששמעתי אותם באופן מאוד מרוכז והם מאוד השפיעו עלי ונתנו לי הרבה כוח בתקופת המלחמה לעשות את המוטל ולדעת שיש עתיד לחברה למרות הכל.
אתה חושב שהממשלה פעלה כראוי במהלך המלחמה והסירה את האיום מעל חיפה?
אי אפשר לאמוד תוצאות מלחמה מיד ביום שאחרי מכיוון שמלחמה יוצרת תהליכים מדיניים שהם הרבה יותר איטיים מהתהליכים הצבאיים אבל צריך לראות אותם במכלול אחד. אני מודע לתהליכים המדיניים שקורים בתוך לבנון, כתוצאה מכך שמגיעים לראיין אותי הרבה מאוד כתבים זרים והם מגיעים ישר מלבנון. הם מספרים לי את המתרחש בתוך החברה בלבנון והתהליכים שכרגע מתרחשים שם הם מאוד מאוד מעודדים. כלומר, שבבוא העת, כשיבואו לעשות הערכת מצב על המלחמה כולה, יצטרכו לראות את זה כמכלול אחד מצליח.
אתה לא יכול לראות את המהלכים הצבאיים עומדים באופן עצמאי בלי לראות את מכלול המהלכים. העובדה שהיום רוב מוחץ בעם הלבנוני רוצה לראות את פירוק חיזבאללה מנשקו, סיטואציה שלפני פחות מחודש לא היינו יכולים להעלות על דמיוננו, והעובדה שצבא לבנון השתלט על הגבול איתנו במקום חיזבאללה שהתנחל שם במשך שש שנים אלה תוצאות מרהיבות.
אני מיד הבנתי שכתוצאה מהמבצע הזה נסראללה בצרות. אם שמת לב, מהנאום השני שלו הוא הפסיק להתייחס אלינו וכל הזמן נאם לתוך החברה הלבנונית. מי נואם לתוך החברה בלבנון? רק זה שיש לו צרות בתוך החברה בלבנון. העובדה שהקונצנזוס סביבו נשבר זו אחת ההצלחות הגדולות של המלחמה הזאת.
כמי שתמך בראש הממשלה לשעבר שרון ואף הכריז עליו בעצם ימי ההתנתקות כיקיר העיר חיפה, האם אתה מסכים עם הדעה רואה קשר בין ההתנתקות להתקפת חיזבאללה על חיפה?
דעה כזאת בהחלט יכולה להישמע. זאת ממש לאור העובדה שנסראללה אמר שאם היה יודע שאהוד אולמרט יגיב בכזאת חריפות היה נרתע מלכתחילה. עצם התגובה להתקפת חיזבאללה ועוצמת התגובה תכניס את אהוד אולמרט לדפי ההיסטוריה. לכן, אני בהחלט חושב שעל כל הפרה של הריבונית שלנו, הפרה בלתי מוצדקת בעליל, צריך להגיב.
אני היום בהחלט חושב שצריך להעדיף ולבצע כל צעד על בסיס של הסכם דו צדדי. אינני חושב שההתנתקות היתה טעות כי היו צריכים באיזשהו מקום להתחיל, אבל אני חושב שהצעדים הבאים לא יכולים להיות חד צדדיים אלא חייבים להיות דו צדדיים.
אתה רואה צעדים כאלה בעתיד הנראה לעין?
אתה לא יכול להיות יהודי במזרח התיכון בלי שיהיה לך אמונה מאוד עמוקה בעתיד טוב יותר, כך שאי אפשר להגיד לעולם לא. בוא נראה לאן פני הדברים, הרי אנו לא רוצים לחיות את כל החיים שלנו על החרב ולא יכולים להבטיח שהדורות הבאים יסכימו לחיות כל החיים שלהם על החרב.
הדבר שהכי מפחיד אותי זו 'מלכות ישראל הגדולה', בתום שמונים שנה היא נעלמה ואני לא רוצה שחס וחלילה זה יקרה לנו.
אני חושב שאם אנחנו לא נחתור פנימה לתוך החברה שלנו, נבצע את התיקונים שמחויבים, נעלה על נס את המצוינות בחברה הישראלית ונעשה את מה שהיהודים לאורך הדורות עשו ותמיד השקיעו בחינוך ובתרבות, אם לא נעשה את אלה לא נשמור על היתרון היחסי שלנו. היתרון היחסי שלנו היה תמיד המצוינות על פני המספר המועט שלנו. כל העמים שהתחילו איתנו את מהלך ההיסטוריה לפני 5,000 שנה אינם, העם היחיד שישנו הוא העם היהודי ומה שהותיר אותו זו היתה המצוינות. אנחנו חייבים במדינת ישראל לקדש את המצוינות ואני לא בטוח שאנחנו עושים זאת.
אנחנו לא נותנים היום אמצעים ולא מרימים מעם את המצוינים על מנת להגדיל את מספרם, על מנת להעמיק את חדירתם בחברה ועל מנת לרתום אותם לטיפול באותן שכבות שהן לא לגמרי מצוינות אבל אפשר בהחלט להעלות את רמתן. כל הדברים האלה לא נעשים. ברע לנו, הדבר הראשון שאנחנו חותכים זה בתקציבי החינוך והתרבות. לא תמיד לחתוך בתקציבים, צריך להתנהל אחרת. אנחנו חייבים להתנהל כמו שמתנהלים בחברות עסקיות. והיה ונתנהל יותר על בסיס של שמירה על רווח והפסד אנחנו נגיע יותר רחוק. לפעמים זה אכזרי אבל זה אכזרי רק לתקופה קצרה וזה מה שנתניהו ניסה לעשות.
אתה חושב שהחברה הישראלית תשכח את הקטיושות כפי ששכחה את הקסאמים שמתפוצצים בדרום כבר שש שנים?
כן. מצד אחד זה מראה על עוצמה, שאתה יכול לעבור לסדר היום, אבל מן הצד השני זה מעלה במוחי את החשש שמהר מאוד יתעלמו מהצורך לרדת לחקר הסיבתיות מדוע צפון הארץ היה 33 ימים במקלטים. הפתרון לזה הוא לא רק עוצמה של יכולת לחזור לשגרה אלא גם עוצמה של יכולת חקר שאמור להתנהל גם במסגרות המקומיות וגם ברמות הארציות.
ברמה המקומית אנחנו כבר אחרי החקירה. יש לנו כבר דו"ח ושמונים אחוזים מן העיר כבר משוקמים, יש לנו חזרה לשגרה וועדות העובדות על כל הדברים שאנחנו חושבים שצריכים לעבור תיקון וחידוש. אנחנו לא חיכינו לאף אחד, אנחנו עירייה מאוד מאוד מאוד מסודרת וזה הוכח במלחמה הזאת. אני בניתי בפינצטה את העירייה הזאת במשך שלוש שנים והוכח שבניתי אותה נכון כי הלוואי וכל המדינה היתה מתפקדת כפי שתפקדה עיריית חיפה.
הקשר הדתי לאומי של יונה יהב
אני תוצר של הכיפות הסרוגות, ואני מאוד ירא ממה שעובר על הציבור הזה בחיפה ואני יחידי שיום ולילה מתעסק עם הציבור הזה. הציבור הזה נוטה להתחלקות, התפרדות וכיתתיות כזאת שמאיימת על קיומו. הציבור הזה נוטה להקים מסגרות עצמאיות רבות בנושא חינוך ובצורה כזאת מאיים על הקיום של החינוך הממלכתי דתי.
קיומו של החינוך הממלכתי הדתי וקיומן של הכיפות הסרוגות הוא צו קיומי לחברה הישראלית, אחרת אין בחברה הישראלית יידישקייט. חברה ישראלית בלי יידישקייט היא חברה בלי תוכן.
אני עושה יותר ליידישקייט מכל אחד בציונות הדתית בחיפה כי לי יש את האומץ לבוא ולהגיד 'למה צריך צביה?', 'למה צריך נועם?', איפה החינוך הממלכתי דתי? בתי הספר הממלכתיים דתיים מתרוקנים ובסכנת סגירה ואז נפקיר את השטח רק לסוג יהדות אחד, היהדות החרדית, ציבור שלא מתפצל אלא מתאגד סביב מטרה אחת ומאוד נחוש. לכן, אנו צופים בעיה.
אנחנו, הציונות הדתית, לא חייבת להתבסם בעובדה שהיום בצבא אחוז הכיפות הסרוגות הוא מעבר לאחוזם באוכלוסיה. זה יפה, אך לא מספיק. השאיפה צריכה להיות שהם יתנהלו כקהילות בתוך ערים, במיוחד ערים חילוניות, עם הפנים לקהילה, בלי להסתגר ובלי להתפצל, תוך שהם מקרינים החוצה את אותו יידישקייט שכל חברה עירונית חייבת שיהיה לה את הקורטוב הזה.
האופן בו אני מטפל בזה הוא ועדה שהקימותי בראשות רב המקובל על כולם, הרב הרשקוביץ, שמקביל להיותו רב הוא גם דיקאן הפקולטה למתמטיקה בטכניון, איש משכמו ומעלה, על מנת שיבדוק את ההתנהלות הזאת ויטיל את מרותו. אני מקווה שאנחנו נוכל לצאת לאיזושהי דרך חדשה. אני גם הולך למנות בתוך העירייה אדם מיוחד שיטפל בחינוך הממלכתי הדתי. לא אכפת לי שבתי הספר של צביה ונועם ישארו, אך שהכל יהיה במסגרות מאוחדות. אני גם שוחחתי עם הרבנים שלהם והם מבינים את מה שאני אומר.
מה היית רוצה לאחל לקראת השנה החדשה?
הייתי רוצה לאחל לעם ישראל הרבה כוח, בשורות טובות ושכשהוא יפתח את החדשות הן תמיד תהיינה מאוד משעממות.
כיצד אתה מסכם את השנה שעברה מההתנתקות ועד למלחמת לבנון השניה? האם אתה רואה קשר בין ההתנתקות למתקפת הקטיושות על חיפה?
אני חושב שבמבט לאחור השנה האחרונה לא היתה טובה לעם ישראל מהבחינה שאנחנו הולכים ושוקעים לחוסר יציבות שלטונית שאני לא רואה בו פתרון. אין יכולת פה לשלוט ומתחילה להיווצר עובדה שממשלה, ולא משנה איזו ממשלה, לא יכולה לשלוט. ברגע שזה קורה לא ניתן לתכנן לטווח ארוך ולא להכין את הדרוש להכנה מול אויבי ישראל, לא ניתן להעמיק את הרפורמות בחינוך שהן אבי אבות הצורך כדי שאנחנו נשמור על היתרון האנושי שלנו מול היתרון המספרי של העמים שמסביבנו. מבחינה זו מתחיל האופק להיטשטש.
נוצרה פה חברה גילדיסטית, של גילדות. כל חוג וכל גילדה רואה קודם כל את עצמה לפני המדינה וסוג כזה של התנהגות מביא לפירוק החברה. אני בא ואומר שהעובדה ששום גילדה שמגיעה לשלטון לא יכולה להביא גילדות אחרות שתצטרפנה אליהם על בסיס פלטפורמה לאורך זמן, גורם בעצם שלאורך זמן איש איש לדרכו ושהמדינה הזאת מתנהלת מהיום למחר במקום להתנהל לטווחים ארוכים.
האם לדעתך הכיתתיות הזאת היא זו העומדת בבסיס פרשיות השחיתות הרבות המתפרסמות לאחרונה?
אני חושב שהעיסוק כל הזמן רק בשלילי מעביר אותנו על דעתנו ומסיח את דעתנו מהרבה חיוב שהמדינה הזאת מייצרת. החיוב, שבהחלט עולה על השלילה שאין להתעלם ממנה ומתופעות השוליים, לא בא לידי הביטוי המתאים כפי שהיה בא לידי ביטוי בשלושים השנים הראשונות של המדינה. לכן, אתה רואה גם הרפיית יד של הדור הצעיר שמתנחל בהמוניו מחוץ לגבולות המדינה, בארצות הברית ובאירופה. אם פעם התביישנו בירידה מהארץ, היום זאת כבר נורמה.
האם זאת גם ההתרשמות שלך מן הצעירים בחיפה?
מן הבחינה הזאת, המלחמה היתה סימן מאוד מעודד. מה שאני ראיתי בקרב בני הנוער המגויסים, מה ששמעתי מהפצועים ומה ששמעתי ממשפחות השכול נתן לי הרבה כוח להמשיך. שמעתי מהם אהבת מולדת בלתי מסויגת, שמעתי מהם דביקות במשימה בצורה בלתי מסויגת, שמעתי מהם רצון עמוק לתת לחברה. אלה דברים ששמעתי אותם באופן מאוד מרוכז והם מאוד השפיעו עלי ונתנו לי הרבה כוח בתקופת המלחמה לעשות את המוטל ולדעת שיש עתיד לחברה למרות הכל.
אתה חושב שהממשלה פעלה כראוי במהלך המלחמה והסירה את האיום מעל חיפה?
אי אפשר לאמוד תוצאות מלחמה מיד ביום שאחרי מכיוון שמלחמה יוצרת תהליכים מדיניים שהם הרבה יותר איטיים מהתהליכים הצבאיים אבל צריך לראות אותם במכלול אחד. אני מודע לתהליכים המדיניים שקורים בתוך לבנון, כתוצאה מכך שמגיעים לראיין אותי הרבה מאוד כתבים זרים והם מגיעים ישר מלבנון. הם מספרים לי את המתרחש בתוך החברה בלבנון והתהליכים שכרגע מתרחשים שם הם מאוד מאוד מעודדים. כלומר, שבבוא העת, כשיבואו לעשות הערכת מצב על המלחמה כולה, יצטרכו לראות את זה כמכלול אחד מצליח.
אתה לא יכול לראות את המהלכים הצבאיים עומדים באופן עצמאי בלי לראות את מכלול המהלכים. העובדה שהיום רוב מוחץ בעם הלבנוני רוצה לראות את פירוק חיזבאללה מנשקו, סיטואציה שלפני פחות מחודש לא היינו יכולים להעלות על דמיוננו, והעובדה שצבא לבנון השתלט על הגבול איתנו במקום חיזבאללה שהתנחל שם במשך שש שנים אלה תוצאות מרהיבות.
אני מיד הבנתי שכתוצאה מהמבצע הזה נסראללה בצרות. אם שמת לב, מהנאום השני שלו הוא הפסיק להתייחס אלינו וכל הזמן נאם לתוך החברה הלבנונית. מי נואם לתוך החברה בלבנון? רק זה שיש לו צרות בתוך החברה בלבנון. העובדה שהקונצנזוס סביבו נשבר זו אחת ההצלחות הגדולות של המלחמה הזאת.
כמי שתמך בראש הממשלה לשעבר שרון ואף הכריז עליו בעצם ימי ההתנתקות כיקיר העיר חיפה, האם אתה מסכים עם הדעה רואה קשר בין ההתנתקות להתקפת חיזבאללה על חיפה?
דעה כזאת בהחלט יכולה להישמע. זאת ממש לאור העובדה שנסראללה אמר שאם היה יודע שאהוד אולמרט יגיב בכזאת חריפות היה נרתע מלכתחילה. עצם התגובה להתקפת חיזבאללה ועוצמת התגובה תכניס את אהוד אולמרט לדפי ההיסטוריה. לכן, אני בהחלט חושב שעל כל הפרה של הריבונית שלנו, הפרה בלתי מוצדקת בעליל, צריך להגיב.
אני היום בהחלט חושב שצריך להעדיף ולבצע כל צעד על בסיס של הסכם דו צדדי. אינני חושב שההתנתקות היתה טעות כי היו צריכים באיזשהו מקום להתחיל, אבל אני חושב שהצעדים הבאים לא יכולים להיות חד צדדיים אלא חייבים להיות דו צדדיים.
אתה רואה צעדים כאלה בעתיד הנראה לעין?
אתה לא יכול להיות יהודי במזרח התיכון בלי שיהיה לך אמונה מאוד עמוקה בעתיד טוב יותר, כך שאי אפשר להגיד לעולם לא. בוא נראה לאן פני הדברים, הרי אנו לא רוצים לחיות את כל החיים שלנו על החרב ולא יכולים להבטיח שהדורות הבאים יסכימו לחיות כל החיים שלהם על החרב.
הדבר שהכי מפחיד אותי זו 'מלכות ישראל הגדולה', בתום שמונים שנה היא נעלמה ואני לא רוצה שחס וחלילה זה יקרה לנו.
אני חושב שאם אנחנו לא נחתור פנימה לתוך החברה שלנו, נבצע את התיקונים שמחויבים, נעלה על נס את המצוינות בחברה הישראלית ונעשה את מה שהיהודים לאורך הדורות עשו ותמיד השקיעו בחינוך ובתרבות, אם לא נעשה את אלה לא נשמור על היתרון היחסי שלנו. היתרון היחסי שלנו היה תמיד המצוינות על פני המספר המועט שלנו. כל העמים שהתחילו איתנו את מהלך ההיסטוריה לפני 5,000 שנה אינם, העם היחיד שישנו הוא העם היהודי ומה שהותיר אותו זו היתה המצוינות. אנחנו חייבים במדינת ישראל לקדש את המצוינות ואני לא בטוח שאנחנו עושים זאת.
אנחנו לא נותנים היום אמצעים ולא מרימים מעם את המצוינים על מנת להגדיל את מספרם, על מנת להעמיק את חדירתם בחברה ועל מנת לרתום אותם לטיפול באותן שכבות שהן לא לגמרי מצוינות אבל אפשר בהחלט להעלות את רמתן. כל הדברים האלה לא נעשים. ברע לנו, הדבר הראשון שאנחנו חותכים זה בתקציבי החינוך והתרבות. לא תמיד לחתוך בתקציבים, צריך להתנהל אחרת. אנחנו חייבים להתנהל כמו שמתנהלים בחברות עסקיות. והיה ונתנהל יותר על בסיס של שמירה על רווח והפסד אנחנו נגיע יותר רחוק. לפעמים זה אכזרי אבל זה אכזרי רק לתקופה קצרה וזה מה שנתניהו ניסה לעשות.
אתה חושב שהחברה הישראלית תשכח את הקטיושות כפי ששכחה את הקסאמים שמתפוצצים בדרום כבר שש שנים?
כן. מצד אחד זה מראה על עוצמה, שאתה יכול לעבור לסדר היום, אבל מן הצד השני זה מעלה במוחי את החשש שמהר מאוד יתעלמו מהצורך לרדת לחקר הסיבתיות מדוע צפון הארץ היה 33 ימים במקלטים. הפתרון לזה הוא לא רק עוצמה של יכולת לחזור לשגרה אלא גם עוצמה של יכולת חקר שאמור להתנהל גם במסגרות המקומיות וגם ברמות הארציות.
ברמה המקומית אנחנו כבר אחרי החקירה. יש לנו כבר דו"ח ושמונים אחוזים מן העיר כבר משוקמים, יש לנו חזרה לשגרה וועדות העובדות על כל הדברים שאנחנו חושבים שצריכים לעבור תיקון וחידוש. אנחנו לא חיכינו לאף אחד, אנחנו עירייה מאוד מאוד מאוד מסודרת וזה הוכח במלחמה הזאת. אני בניתי בפינצטה את העירייה הזאת במשך שלוש שנים והוכח שבניתי אותה נכון כי הלוואי וכל המדינה היתה מתפקדת כפי שתפקדה עיריית חיפה.
הקשר הדתי לאומי של יונה יהב
אני תוצר של הכיפות הסרוגות, ואני מאוד ירא ממה שעובר על הציבור הזה בחיפה ואני יחידי שיום ולילה מתעסק עם הציבור הזה. הציבור הזה נוטה להתחלקות, התפרדות וכיתתיות כזאת שמאיימת על קיומו. הציבור הזה נוטה להקים מסגרות עצמאיות רבות בנושא חינוך ובצורה כזאת מאיים על הקיום של החינוך הממלכתי דתי.
קיומו של החינוך הממלכתי הדתי וקיומן של הכיפות הסרוגות הוא צו קיומי לחברה הישראלית, אחרת אין בחברה הישראלית יידישקייט. חברה ישראלית בלי יידישקייט היא חברה בלי תוכן.
אני עושה יותר ליידישקייט מכל אחד בציונות הדתית בחיפה כי לי יש את האומץ לבוא ולהגיד 'למה צריך צביה?', 'למה צריך נועם?', איפה החינוך הממלכתי דתי? בתי הספר הממלכתיים דתיים מתרוקנים ובסכנת סגירה ואז נפקיר את השטח רק לסוג יהדות אחד, היהדות החרדית, ציבור שלא מתפצל אלא מתאגד סביב מטרה אחת ומאוד נחוש. לכן, אנו צופים בעיה.
אנחנו, הציונות הדתית, לא חייבת להתבסם בעובדה שהיום בצבא אחוז הכיפות הסרוגות הוא מעבר לאחוזם באוכלוסיה. זה יפה, אך לא מספיק. השאיפה צריכה להיות שהם יתנהלו כקהילות בתוך ערים, במיוחד ערים חילוניות, עם הפנים לקהילה, בלי להסתגר ובלי להתפצל, תוך שהם מקרינים החוצה את אותו יידישקייט שכל חברה עירונית חייבת שיהיה לה את הקורטוב הזה.
האופן בו אני מטפל בזה הוא ועדה שהקימותי בראשות רב המקובל על כולם, הרב הרשקוביץ, שמקביל להיותו רב הוא גם דיקאן הפקולטה למתמטיקה בטכניון, איש משכמו ומעלה, על מנת שיבדוק את ההתנהלות הזאת ויטיל את מרותו. אני מקווה שאנחנו נוכל לצאת לאיזושהי דרך חדשה. אני גם הולך למנות בתוך העירייה אדם מיוחד שיטפל בחינוך הממלכתי הדתי. לא אכפת לי שבתי הספר של צביה ונועם ישארו, אך שהכל יהיה במסגרות מאוחדות. אני גם שוחחתי עם הרבנים שלהם והם מבינים את מה שאני אומר.
מה היית רוצה לאחל לקראת השנה החדשה?
הייתי רוצה לאחל לעם ישראל הרבה כוח, בשורות טובות ושכשהוא יפתח את החדשות הן תמיד תהיינה מאוד משעממות.