בית המשפט המחוזי בירושלים החליט שלא למצות את הדין עם שני קטינים פלסטינים שניסו לדקור חייל במחסום. מדובר בשניים בן 16 ובן כ 15 , תושבי בית לחם, שהורשעו עפ"י הודאתם בנסיון לחבלה חמורה ואחזקת סכין.
מתיאור האירוע עולה כי הקטין בן ה 16 החליט לדקור חייל בנקמה למות אחיו שנהרג בהתנגשויות עם צה"ל. הוא הציע לבן ה 15 להצטרף אליו. השניים הצטיידו בסכינים ויצאו לעבר מחסום "רחל". הם נעצרו על ידי חייל במחסום.
המדינה דרשה להטיל על השנים עונש מאסר בפועל "בשים לב כי מדובר בנסיון לבצע פיגוע על רקע לאומני. השניים הצטיידו בסכינים עוד במקום מגוריהם ונסעו במיוחד למחסום על מנת להוציא את זממם לפועל".
השופט משה רביד גזר עליהם 27 חודשי מאסר הנמנים מחודש פבר' 06 וכן מאסר על תנאי ל 9 חודשים.
בתסקיר שירות המבחן נמסר כי קטין מס' 1 הוא בן למשפחה בת 7 ילדים הנתונה לתנאי עוני קשים. לפני 4 שנים נהרג האח הגדול וכי הקטין עצמו קורבן לאלימות אביו. בתסקיר צויין כי "כל בני המשפחה עצורים או אסורים על רקע בטחוני". עוד נאמר בתסקיר כי "הקטין סובל במעצר ומתקשה להסתגל לתנאיו. לדבריו הוא מרגיש מנוכר, בוכה רוב הזמן וחושש לצאת מהחדר מחשש שנערים אחרים יתנכלו לו".
הקטין השני כבן 15 הוא בן זקונים במשפחה בת 10 ילדים "הוא מתאר חווית חיים קשה בצל אב נוקשה ואלים ובתנאי עוני". עוד עפ"י התסקיר, מס' 2 "הביע חרטה. בתקופה המעצר חשב לעומק על מעשיו והבין כי הפסיד מביצוע העבירות ושילם מחר כבד".
בא כוחו של מס' 2 טען כי "יש להשקיף על מעשיהם של השניים כעל מעשי ילדות. אין מדובר בבעלי תעוזה פלילית אלא בילדים צעירים ששיקול הדעת שלהם עדין אינו בשל, ובסך הכל ניתן לתאר את התנהגותם כהתנהגות ילדותית". הוא הוסיף כי "מדובר בילדים אשר גדלו במחנה פליטים ובמשך כל שנות חייהם נחשפו לתוצאות העגומות של ההסטוריה של אזורנו, היינו הרג, שכול ומצוקה כלכלית".
בהחלטה על העונש כותב השופט: "נקודת המוצא היא כי יש להטיל על הנאשם עונש ההולם את חומרת העבירות שביצע ואת נסיבותיו הפרטניות של הענין. כמו כן הדעת ניתנת גם לשכיחות העבירות ובמקרים המתאימים לקיומה של 'מכת מדינה'. לאחר שנתנו דעתנו למכלול שיקולי הענישה... החלטנו שלא למצות את הדין עם הנאשמים".