במשך חודשיים וחצי התלוננה ילדה בת ארבע על כאבי ראש. בהמשך לתלונות אלה הופיעה צליעה משמעותית וחולשה ניכרת של פלג הגוף הימני, כולל עצב הפנים הימני.
בדיקות CT ו-MRI שנערכו לילדה בחדר המיון בסורוקה, הדגימו תהליך תוך גולגולתי ענק, בנפח של כ-250 סמ''ק, שגרם ללחץ משמעותי על רקמת המוח, בנוסף לממצאים אחרים שהעידו על לחץ תוך גולגולתי מוגבר. לנוכח גודל הממצא וההיבטים הרפואיים שלו הילדה נותחה עוד באותו יום.
ד''ר מוני בניפלא, נוירוכירורג ילדים שניתח את הילדה אומר: ''סברנו שמדובר בגידול עם ממאירות נמוכה. לפני הניתוח הועלתה האפשרות שמדובר בטפיל, אבל התייחסנו לאפשרות זו בספקנות, כיוון שהסיכוי לכך היה קטן מאד. ביצענו קרניוטומיה - הוצאת חלון העצם, וחשפנו את הממצא שהיה בתוך רקמת המוח. עם חשיפתו, היה ברור שלא מדובר בגידול אלא בתהליך אחר''.
הממצא הוצא בשלמותו בעבודה מאומצת, איכותית ועדינה. בבדיקות מעבדה שנערכו לדגימות מהממצא התברר כי לא מדובר בגידול, אלא בציסטה (שלב ביולוגי) של טפיל.
בנוסף למעטפת החיצונית של הציסטה, היתה מעטפת פנימית, שקופה ודקה מאד, בתוכה נצפו ''ראשי תולעת'' (אחד מגלגולי הטפיל). במהלך בדיקות מעבדה נוספות התברר כי מדובר בטפיל מסוג שלא תואר עד כה בארץ בשם ''טניה-מולטיספס'' (Taenia Multiceps). מקרים בודדים של הפגעות מטפיל זה מדווחים בספרות הרפואית. לאחר הוצאת הטפיל חלפו כאבי הראש וחולשת פלג הגוף הימני של הילדה והיא שוחררה לביתה במצב טוב.
פרופ' יוסף אל און, מנהל המעבדה הפרזיטולוגית בסורוקה, מסביר כי מדובר בתולעת ממשפחת תולעי הסרט, המתקיימת בטבע במעגל חיים הכולל בדרך כלל כלבים (ונציגים נוספים ממשפחת הכלביים, כגון שועלים וזאבים) וצאן ולעצים גם בקר בלבד. מעגל החיים של התולעת כולל מאכסן סופי, כלב, שבו מתקיימת התולעת הבוגרת שאורכה 40-50 ס''מ, ומאכסן ביניים, כבשה או עז, שבגופה מתפתחת ציסטה שבה מתבצעת ההתרבות של התולעת.
במקרה שלפנינו שימשה הילדה ''מאכסן ביניים'' לתולעת, כשם שמשמשים בטבע בדרך כלל כבשים או עיזים.
כדי להדבק בטפיל חייב הכלב לאכול בשר נא של בן צאן נגוע. כאשר אוכל הכלב בשר צאן נגוע בציסטות של הטפיל, ראשי התולעת שבציסטה בוקעים במעיו והופכים לתולעים בוגרות שאורכן 40-50 ס''מ, המטילות ביצים רבות המופרשות בצואת הכלב. הצאן נדבק במחלה באמצעות אכילת עשבים מזוהמים בביצים אלה.
במעיו של בן הצאן בוקע מן הביצה זחל שחודר דרך דופן המעי לתוך זרם הדם. גודל הזחל בשלב זה הוא כ-400 מיקרון. הזחל נודד עם זרם הדם ומתיישב במוח או בעין של המאכסן, שם הוא מייצר ציסטה שבה נוצרים ''ראשי תולעת'' רבים. כל ''ראש תולעת'' שכזה עשוי להתפתח לתולעת בוגרת באמצעות המאכסן הסופי - הכלב.
כיוון שהציסטה גדלה במוח היא לוחצת על העצבים. תופעה ידועה ברפואה הווטרינרית, שנגרמת עקב המצאותו של הטפיל במוח, היא כבשים שמתחילות להסתובב סביב עצמן. בעדרים הגדלים ללא פיקוח וטרינרי, בד''כ כבשה כזו מומתת ובשרה מושלך לכלבים. הכלבים אוכלים את בשרה הנגוע ומעגל החיים של התולעת נמשך.
בשר שבושל או הוקפא אינו מסוכן, כיוון שציסטה ובה ראשי התולעת מומתת בהקפאה או בבישול.