יום הושענא רבה, נחשב ליום חיתום הדין שהחל בראש השנה ולכן מרבים ביום זה בתפילה ובתשובה. על פי המסורת, בראש השנה, נכתב הדין, ובצום יום כיפור נחתם הדין, ובהושענא רבה שולחים את גזר הדין לביצוע. ועדיין עד יום זה ובו בפרט ישנה אפשרות לשנות את גזר הדין. לכן נהגו לברך אחד את השני בברכת פתקא טבא, שישלח פתק טוב על ידי שלוחי בית הדין שבשמים. (שליחת הפתק לביצוע הדין היא השלב האחרון של הדין).
ליל הושענא רבה הוא אחד מארבעה לילות בשנה שבהם יש עניין להיות ערים ואלו הם: ליל חג השבועות, ליל יום הכיפורים, וליל הסדר. ליל חג השבועות שבו יושבים ועוסקים בתורה כל הלילה. ליל יום הכיפורים זכר לכהן הגדול שהיה ער כל הלילה. וליל הסדר הנחשב ליל שימורים שבו יושבים ומספרים ביציאת מצרים כל הלילה.
בהושענא רבה נוהגים להקיף את הבמה בבית הכנסת 7 פעמים, וכן נוהגים אחרי נטילת ארבעת המינים וסיום תפילת ההושענות, לקחת 5 ערבות ולחבוט בהם. השם 'הושענא' לקוח מהערבה, שנקראת 'הושענא', ומה לערבה אין אלא פה, אף לישראל אין אלא פה להתפלל ולהתחנן לפני בוראם ביום זה שיחוס וירחם עליהם.
מנהג ההקפות מקורו בבית המקדש בו היו נוהגים להקיף בכל יום את המזבח בימי חג הסוכות פעם אחת, וביום הושענא רבה, היום השביעי של חג הסוכות, נהגו להקיף 7 פעמים.
ביום זה נגזר הדין על המים ועל הגשמים שירדו בשנה הבאה, לכן תפילות רבות מוסבות על המים והגשם. יום זה חותם את חג הסוכות שהוא אחרון הרגלים, ואחריו מגיעים אנו לחג שמיני עצרת, שמחת תורה.
חג שמיני עצרת, הוא נחשב חג המיוחד לעם ישראל, ונקרא עצרת כמו שהביא את הטעם בספר התודעה: "עצרת היא לכל ישראל שנעצרים לפני המקום ואומרים לפניו: קשה עלינו פרידתנו ממצוותיך, אפילו נגמרו מצוות סוכה ולולב וקרבנות החג וחניסוך המים הרי אנו נעצרים לפניך ושמחים בך". ועוד המשילו חג זה כמשל למלך שכינס את עבדיו ואת אנשי ממלכתו לסעודה גדולה, ואחר כך אמר לקרוביו הישארו עמי עוד יום אחד ונעשה רק אנחנו סעודה משותפת, כך בשמיני עצרת כביכול אומר הקב"ה לבניו בואו והישארו עמי עוד יום אחד.
בחג זה נהגו לעשות את הסיום על הקריאה בתורה במשך כל ימי השנה ולכן הוא נקרא גם שמחת תורה', נהגו לשמוח שמחה גדולה בסיומה של התורה, ומספרים על האר"י ז"ל שאמר שלחלק גדול מההשגות שלו הוא הגיע בזכות השמחה של שמחת תורה.