בעוד כשבועיים, בתחילת נובמבר, עומד אל"מ במיל. דני תירזה לסיים בפועל את תפקידו כראש מינהלת "קשת צבעים". להלכה יישאר תירזה בתפקיד עד סוף 2006, אבל את החודשיים האחרונים של השנה הוא כבר יהיה בחופשה.
מינהלת "קשת צבעים" הוקמה בשלהי שנת 1993, מיד אחרי החתימה על הסכם אוסלו, כשהגדרתה הרשמית היתה "ליווי הסדרים מדיניים". תפקידה היה לבחון את היערכות ופעילות צה"ל בשטח במצב של הסדרים מדיניים. הממונה הראשון שלה היה סגן שר הביטחון באותן שנים, מוטה גור ז"ל. באותן ימים היה התהליך המדיני עם הפלשתינים בעיצומו, וחלק מההעירכות להסדרים המדיניים הללו היה הטיפול בתשתיות אזרחיות, בצד טיפול במיגון היישובים. בינתיים נגמרו ההסדרים המדיניים, ו"קשת צבעים" קיבלה משימות חדשות בנושא התשתיות ביו"ש. המוביל בהם הוא האחריות על תוואי גדר ההפרדה.
הגדר המכונה "גדר ההפרדה", שמערכת הביטחון מתעקשת לקרוא לה "גדר הביטחון", היא לא יותר מגדר פוליטית שכל תכליתה היתה לקבוע מחדש את גבול ישראל על הקו הירוק, פחות או יותר. את המשימה הזו, כנראה, הגדר מבצעת בנאמנות, בהתאם ליוזמת הוגיה, אנשי השמאל. רק ביטחון היא לא מייצרת.
בשבוע שעבר הפגינו תושבי קרני-שומרון נגד גדר ההפרדה המוקמת סביב יישובם. התושבים מוחים על כך שהגדר חונקת את אפשרויות הפיתוח של קרני שומרון, ומעידה על כשל בתפיסת הביטחון באיזור: ראשית, הקירבה שלה לבתי קרני-שומרון – 300 מטרים מהבית הקיצוני הקיים, לא המתוכנן - יוצרת סכנה ביטחונית אמיתית לתושביהם. כשתושלם הגדר, ואם צה"ל חלילה ייסוג מעברה השני, דבר לא יפריע למחבלון חמוד משכם ליטול את נשקו, להגיע קוממיות לגדר של קרני שומרון ולצלוף מבעד לחלונות הבתים אל היושבים בתוכם. דבר נוסף: כשיקום הכביש העתידי שיחבר בין אלפי-מנשה לקרני-שומרון, גדר ההפרדה תהיה משני צידיו במרחק של זריקת אבן, שלא לדבר על ירי או בקבוקי תבערה. זאת למרות שאלוף הפיקוד יאיר נווה התחייב לראש מועצת קרני-שומרון הרצל בן-ארי שגם כאן הגדר תעבור במרחק של 300 מטרים מכל צד של הכביש. אשרי המאמין. המשפטנים לא יאפשרו "סיפוח" כל כך נרחב של שטחים לתחום הגדר.
התוואי הזה, המבוסס על החלטת הממשלה מתחילת חודש מאי השנה, רומס סופית את רעיון ה"גושים", שראש הממשלה הנוכחי כמו קודם אוהבים להתהדר בו. מפת התוואי החדש של גדר ההפרדה באיזור השומרון, פירקה סופית את "גוש אריאל". זה הפך לשתי רצועות גדר צרות, מין אצבעות דקיקות לאורך כביש חוצה-שומרון ולאורך הכביש המתוכנן אלפי-מנשה-קרני-שומרון, ללא כל מרחב מחיה עתידי. התוואי החדש משאיר בשטח ה"פלשתיני" שטחי בינוי עתידיים הן של העיר אריאל - האיזור שבין אריאל ואיזור התעשיה שלה, למשל - והן של יישובים אחרים, כמו מעלה-שומרון. השכונה המערבית של מעלה-שומרון הנמצאת "על הנייר" נשארה מחוץ לגדר, וכך גם שטח מאושר לאיזור התעשיה של קרני-שומרון. רוב יישובי ה"גוש" המפוצל, כמו קדומים, רבבה, קרית נטפים, ברקן וקרני-שומרון, "ייחנקו" בגדרות צמודות. במילים אחרות: הגדר הזאת לא רק שאיננה יוצרת "גושים" מבחינת מרחב ההתפתחות והתיכנון העתידי, אלא היא חונקת אותם בתוך הגדרות.
גדר ההפרדה, כך מספרים לנו כבר שנים, נועדה להגן על תושבי ישראל. אבל באיזור אריאל-קדומים כבר קיימת גדר על הקו הירוק. למה נועדה הגדר החדשה? להגן על תושבי הגושים הללו? היא לא תתן להם לא ביטחון ולא התפתחות. צירי התנועה העיקריים יעברו בין שתי גדרות נושקות לאספלט, משני הצדדים - גן עדן לפיגועי ירי. היישובים לא יוכלו להמשיך ולהתפתח, כי עתודות הקרקע לבניה נשארו מחוץ לגדר.
מי שאחראי לתווואי המסובך והמסוכן הזה, הוא בראש וראשונה ה"אבא הרוחני" שלו – דני תירזה. תירזה הוא אחד האחראים הישירים לביזבוז הכספים האדיר של גדר ההפרדה, אותם מיליארדי שקלים שחסרו למילוי הימ"חים בציוד הלחימה החיוני. כדאי שמישהו יעשה פעם חשבון אמיתי, כמה חיילי צה"ל שילמו בחייהם על כך שציוד לחימה יקר ערך לא היה בנמצא, כי הכסף הלך להקמת גדר ההפרדה הפוליטית, חסרת החשיבות הביטחונית. עד כה, זו עובדה סטיסטית, לא נלכד ולו מחבל אחד על הגדר. הגדר, בפשטות, לא סיכלה עד עתה ולא פיגוע אחד. כל הסיכולים היו רק בזכות המלחמה בעומק השטח הפלשתיני.
ובכל זאת עובדה היא, שבשנתיים האחרונות, לבל נפתח פה לשטן, ישנה ירידה משמעותית בפיגועים לא רק בעומק ישראל, אלא גם ביהודה ושומרון. בצה"ל יודעים להסביר במדוייק את הסיבה לכך: הפעילות האינטנסיבית של כוחותינו בכל רחבי יהודה ושומרון, המסכלת פיגוע אחרי פיגוע. "מכסחת דשא" קוראים לזה בצה"ל. כל תשתית מחבלים שרק מתחילה לצמוח מכוסחת מיד בידי צה"ל והשב"כ. רמת היכולת של החוליות החדשות, חסרות הניסיון, כל כך ירודה, שהסיכוי שיצליחו להפיק פיגוע מוצלח הולך ומתמעט. כיוון שלבצע פיגוע בעומק ישראל כבר לא כל-כך קל, וגם ליישובים כבר לא קל לחדור מאותה סיבה, מנסים המחבלים להתמקד במה שנדמה כבטן הרכה – המעברים והמחסומים. תופעה נוספת שמתגברת לאחרונה היא החזרה לאינתיפאדה הישנה - התגברות יידויי האבנים ובקבוקי התבערה.