אומן סיפר לבאי הכנס, כי בחול המועד אמר לילדיו: 'בואו נשמח עכשיו כי מי יודע כמה נותר לנו'. לא האמריקנים או האירופים מדאיגים את אומן, אלא הקשיים "שאנחנו בעצמנו יוצרים". לדבריו העם עייף ונטול אידיאלים ו'כדי לשרוד צריך אידיאלים גם בתל אביב לא רק ביו"ש'. את המלחמה בפעם הראשונה בתולדותיה, הפסידה ישראל, בין היתר משום שנעשה שימוש בצה"ל לגירוש 'טעות טקטית ומוסרית'. סיבה נוספת להפסד היא רגישות היתר שמגלה הציבור לאבידות במלחמה, שלנו וגם של הצד השני.
אומן מדגיש כי מאז 1922 ישראל במצב מלחמה ארוך עם הפוגות. לדבריו בניגוד למה שמוצג בתקשורת, בכל הקרבות האחרים ניצחה ישראל מבחינה צבאית ובגדול. 'במלחמת יום כיפור גמרנו את המלחמה בצד השני של התעלה ובשלום הגליל גמרנו בבירות'. בקיץ היה ההיפך, היה הפסד. שורשו אומר אומן, "ב'סיגנל' השלילי שנשלח לפני כשנה בגירוש מגוש קטיף". ישראל לדבריו שידרה שהיא לא מתכוונת להשאר כאן וכי האסטרטגיה של שיגור קסאמים ושאהידים מהווה מתכון הצלחה. "אחרי 4 שנות אינתיפאדה, במעשה הגירוש אמרנו להם שהאסטרטגיה שלהם הצליחה. שעליהם להמשיך לשלוח שאהידים. שהשאהידים אינם מטורפים אלא גיבורי האומה והצליחו להביא לתוצאה הרצויה".
ההסתכלות על הצד השני היא יסוד חשוב בתורת המשחקים, מדגיש הפרופ' אומן. "ההבנה של הערבים בעקבות הגירוש כי הם הצליחו ושצריך להמשיך באותה דרך היא הטעות. הגירוש הביא לשיגור קסאמים על ישראל וגם לחטיפת החיילים".
עם זאת, אומן רואה בעייפות העם שורש יסודי יותר לפרוץ המלחמה. אומן סיפר כי השתתף ביחד עם רה"מ אולמרט בכנס בפטרה שבו נטל חלק גם "ראש הישות הערבית אבו מאזן". אולמרט לדבריו אמר: 'אנחנו עייפים, ממלחמות, מקרבות מקורבנות'. "עייפות במצבה של ישראל יביא למוות" אומר אומן, "כפי שקורה הדבר בטיפוס הרים. אם מטפס הרים נתקע על צלע הר ומתחיל שלג, אם הוא ירדם הוא ימות, הוא חייב להשאר ער. העייפות הזו היא בעוכרנו. היא אינה נחלת אולמרט בלבד אלא של העם. המדיניות של גירוש קיבלה הכשר לא רק בסקרים אלא גם בבחירות, כיון שהעם כולו עייף והוא נתן גושפנקא למדיניות זו".
בגירוש, מוסיף אומן, אותתנו שאפשר להזיז אותנו מתל אביב כמו מגוש קטיף. "בקיץ האחרון הרחקנו את השלום ואת ההבנה עם השכנים בכ 10 שנים לפחות, או יותר. אחרי הגירוש, כל המילים על כך שבכוונתנו להשאר לא ישכנעו".
מעבר לתרומתו של הגירוש להפסד במלחמה, עירובו של צה"ל בגירוש היה טעות לדעת אומן. הוא אף גילה לבאי הכנס כי במשך זמן רב בתפילת 'מי שברך' לחיילי צה"ל הנאמרת בבית הכנסת, הוא התיישב במילה "בכל", 'בכל מעשה ידיהם'. "זו מילה אחת שאיני מסכים לה. לא יכולתי להסכים לומר בכל מעשי ידיכם. זהו משהו חשוב ועמוק. ייתכן שהשימוש בצה"ל לגירוש תרם להפסד".
העדר אידיאלים בתל אביב לא רק ביו"ש מדאיג ביותר, מדגיש אומן. "יותר מידי יהודים לא מבינים מדוע הם כאן. אם לא יבינו מדוע אנחנו כאן ושאנחנו לא אמריקה או סתם מקום לגור בו, לא נשרוד. הרצון לחיות כמו כל העמים יהיה טוב לעוד כ 50 שנה, אם נהיה עדיין כאן".
אומן התייחס לגורם נוסף להפסד במלחמה, הרגישות לאבידות 'שלנו אבל גם של הצד השני'. "מלחמה היא מלחמה ואנחנו מפונקים. במלחמת יום כיפור נהרגו 3000 חיילים. זה נשמע איום וזה איום, אבל 3000 חיילים זה 'כסף קטן'. ביומיים קרבות בווטרלו נהרגו יותר ממאתיים אלף חיילים, 120 אלף צרפתים ו 80 אלף אנגלים. הפכנו נצחון מזהיר ביום כיפור להפסד פסיכולוגי צורב בעם ישראל, כי אנחנו יותר מידי רגישים לאבידות שלנו וגם של הצד השני". אומן הזכיר כדוגמא את הדיווח הכוזב בכפר קנא. "הערבים טענו כי נהרגו 57 ערבים בבית אחד מפצצה ישראלית כשבסופו של דבר נהרגו 27. בישראל דיווחו כל היום ממקורות ערביים, זה היה גורם חשוב מאד בהפסד".
אומן אינו תומך בועדת חקירה ממלכתית. זו לדעתו לא תועיל שכן הממשלה לדעתו לא עשתה טעויות גסות. אולי אפשר היה לשלוח כוחות קרקע וצריך לבדוק את החוסרים בימ"חים, הוא אומר, אבל שורשי המלחמה אינם נמצאים בהחלטה זו או אחרת, אלא בתחושת השאננות שנבעה ממחשבה שהמלחמות מאחורינו.
על שאלת משתתף בכנס אם קיימת אפשרות לשלום בין ישראל לפלשתינים השיב אומן כי להערכתו ניתן לחיות בשלום "אבל קודם יש לשכנע את הערבים שבאנו כדי להשאר. אינני פוסל לגמרי מדינה ערבית בצד זה של הירדן. בתנאים מסוימים, ואחרי 10 שנות רגיעה".
בסיכום דבריו הביע פרופ' אומן תקווה בכך שהציבור בארץ יתעורר. את הסיבה לתקוותו בציבור המחיש אומן באמצעות משל: אמריקני, צרפתי, גרמני, אנגלי וישראלי ערכו טיול באפריקה ונקלעו לשבט קניבלים. בטרם "התקנתם" לסעודה נשאלו החטופים מהי בקשתם האחרונה. הצרפתי הביע רצונו באשה, האנגלי ביקש מנת דגים וצ'יפס, הגרמני ביקש בירה והישראלי.. ביקש שיכו אותו חזק. התפלאו הקניבלים, להכות אותך? כן, אישר הישראלי, תכו וחזק. הקניבלים היכו את הישראלי חזק. כשכאב לו הוציא הישראלי את כלי נשקו, העוזי, וירה בכל הקניבלים. תהו חבריו: אם היה בידך כלי נשק, מדוע לא עשית בו שימוש עד כה? השיב הישראלי: אני לא מסוגל להשתמש בכלי נשק אלא אם כן מרגיזים אותי מאד.
אמר פרופ' אומן: "אני מקווה שירגיזו אותנו מספיק כדי שנוציא את העוזי".