הראיון הבלתי נשכח של האלוף הפורש יפתח רון טל זכור בעיקר בשל קביעתו שבשל העיסוק של צמרת צה"ל ויחידות הצבא השונות בהכנה להתנתקות ובביצועה, לא נערך הצבא כיאות לאיומי המלחמה האמיתית שארבה לנו בצפון. רון טל קבע בעצם שהתוצאה הישירה של ההתנתקות הייתה כשלון המלחמה בלבנון.
גם הדברים שיוחסו לתא"ל ג'רי הכהן שקבע שהמחיר ששילמה ישראל בלבנון הוא עונש על הפשע שביצעה בהתנתקות, זכורים היטב.
לעומת אלה החלו טענות בשמאל הישראלי שהגורם לעיקורו של הצבא וכישלונו מול מחבלי החיזבאללה הוא דווקא עיסוקו של הצבא בשמירה על ישובים ומאחזים ברחבי יהודה ושומרון במקום להכשיר אותו באופן מקצועי וראוי יותר למלחמה הבאה.
ומה דעתכם אתם? היכן אתם עומדים בסוגיה, כששוב, כל גוון בקשת הפוליטית מתרגם את המציאות בהתאם לעמדותיו הבסיסיות?
וכרגיל, תגובותיכם הראויות, במלואן ובחלקן תפורסמנה כחלק בלתי נפרד מהכתבה עצמה.
יחזקאל (1) תוהה על עצם העלאת השאלה: "למה כל טענה שטותית שקרית וטיפשית של השמאל הופך ל"סוגיא". היה יותר מתאים לשאול מהי תגובתכם על המשך דרכה של השמאל להתעלם מהעובדות בשטח של עוד דם יהודי ששפכו במעשיהם , ולהמציא עוד טענות שכל ילד מבין שזה שטויות".
לעומתו סבור חיים (2) ש"לא כל מה שהצד השני אומר שטויות".
ובהתייחס לשאלה עצמה שמוצגת כאן כותב מגיב מס' 4 (יהודי): "למלחמה בלבנון נכנסנו בגלל שלא נלחמנו בטרור הערבי, והפסדנו בגלל שצה"ל הפך יותר לכח שיטור מאשר צבא. אם היינו נלחמים בזמן צה"ל היה נשאר צבא חזק, ולא היינו צריכים להלחם עכשיו".
חיים סופר (5) קובע הבדל משמעותי בין טענת הימין לטענת השמאל בסוגיה זו: טענת השמאל לא נשמעה מאף גורם צבאי בכיר רק מכמה פוליטיקאים ושדרנים שונאי ישראל... לגבי הטענה שלא הכינו את הצבא למלחמה בגלל עיסוקו בגירוש נשמעה לא מפוליטיקאים אלא מאלופים מומחים בצבא".
חיים מזכיר פרט שמעט נשכח מאיתנו ש"עד הסכמי אוסלו היה מספיק בגדוד אחד של מג"ב לכל יו"ש וכל השמירה נגרמה בגלל השמאל שנתנו לערבים להבין שיש סכוי שיעיפו מכאן את היהודים".
גם הדברים שיוחסו לתא"ל ג'רי הכהן שקבע שהמחיר ששילמה ישראל בלבנון הוא עונש על הפשע שביצעה בהתנתקות, זכורים היטב.
לעומת אלה החלו טענות בשמאל הישראלי שהגורם לעיקורו של הצבא וכישלונו מול מחבלי החיזבאללה הוא דווקא עיסוקו של הצבא בשמירה על ישובים ומאחזים ברחבי יהודה ושומרון במקום להכשיר אותו באופן מקצועי וראוי יותר למלחמה הבאה.
ומה דעתכם אתם? היכן אתם עומדים בסוגיה, כששוב, כל גוון בקשת הפוליטית מתרגם את המציאות בהתאם לעמדותיו הבסיסיות?
וכרגיל, תגובותיכם הראויות, במלואן ובחלקן תפורסמנה כחלק בלתי נפרד מהכתבה עצמה.
יחזקאל (1) תוהה על עצם העלאת השאלה: "למה כל טענה שטותית שקרית וטיפשית של השמאל הופך ל"סוגיא". היה יותר מתאים לשאול מהי תגובתכם על המשך דרכה של השמאל להתעלם מהעובדות בשטח של עוד דם יהודי ששפכו במעשיהם , ולהמציא עוד טענות שכל ילד מבין שזה שטויות".
לעומתו סבור חיים (2) ש"לא כל מה שהצד השני אומר שטויות".
ובהתייחס לשאלה עצמה שמוצגת כאן כותב מגיב מס' 4 (יהודי): "למלחמה בלבנון נכנסנו בגלל שלא נלחמנו בטרור הערבי, והפסדנו בגלל שצה"ל הפך יותר לכח שיטור מאשר צבא. אם היינו נלחמים בזמן צה"ל היה נשאר צבא חזק, ולא היינו צריכים להלחם עכשיו".
חיים סופר (5) קובע הבדל משמעותי בין טענת הימין לטענת השמאל בסוגיה זו: טענת השמאל לא נשמעה מאף גורם צבאי בכיר רק מכמה פוליטיקאים ושדרנים שונאי ישראל... לגבי הטענה שלא הכינו את הצבא למלחמה בגלל עיסוקו בגירוש נשמעה לא מפוליטיקאים אלא מאלופים מומחים בצבא".
חיים מזכיר פרט שמעט נשכח מאיתנו ש"עד הסכמי אוסלו היה מספיק בגדוד אחד של מג"ב לכל יו"ש וכל השמירה נגרמה בגלל השמאל שנתנו לערבים להבין שיש סכוי שיעיפו מכאן את היהודים".