הלך לעולמו שופט בית המשפט המחוזי בבאר שבע, השופט חביב עמר. השופט עמר נפטר אור ליום חמישי כ"ז בתשרי תשס"ז והוא בן 52 במותו.
השופט עמר נולד בשנת 1954 במרוקו. עלה ארצה בשנת 1962 . בשנת 1968 הוכתר "כחתן התהילים הארצי" לנוער.
בשנת 1971 הוכתר "כסגן חתן התנ"ך העולמי". בשנת 1979 סיים את לימודי המשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים.
בשנים 1978-1980 התמחה בפרקליטות המדינה ובמשרד עורכי דין. בשנת 1980 קיבל רשיון לעריכת דין.
משנת 1984 משמש כשופט בחידוני תנ"ך מחוזיים לקראת השלב העולמי, ובשנת 1987 שימש כשופט בחידון התנ"ך הארצי לנוער.
בנובמבר 1989 מונה לכהונת שופט של בתי משפט השלום בבאר שבע במחוז הדרום, במרץ 1997 מונה לכהונת סגן נשיא בית משפט השלום בבאר שבע. בספטמבר 1997 מונה לכהונת שופט בפועל, בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, לתקופה של שנה. ביולי 1998 מונה לכהונת שופט בבית המשפט המחוזי בבאר שבע.
נשיא בית המשפט המחוזי יהושע פלפל ספד לשופט חביב ז"ל וסיפר כי בשנת 1968, בהיות השופט חביב בן 13, הוא הוכתר כ"חתן תהילים ארצי" לנוער, בגיל 15 הוכתר כ"חתן תנ"ך ארצי" ובשנת 1971, בהיותו בן 17, הוכתר ל"סגן חתן התנ"ך העולמי". במהלך שרותו הצבאי נוספה אבן יקרה נוספת לכתרו משנבחר ל"חתן תנ"ך צהלי".
לאחר שסיים את לימודיו בפקולטה למשפטים של האוניברסיטה העברית בירושלים בשנת 1970, התמחה בפרקליטות המדינה ובמשרד עורכי דין. בשנת 1989 מונה חביב לכהונת שופט של בית משפט השלום ובספטמבר 1997 מונה כשופט בפועל בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע ולאחר מכן קיבל מינוי של קבע.
חביב, כשמו כן הוא – אהוד, נעים ויקר. והתקיים עליו הפסוק מ"ספרי" (טז' יא')
"חביב חביב קודם" – דהיינו הנזכר בראשונה הוא האהוד ביותר. ואכן חביב היה אהוד על כל חבריו, על עורכי הדין שהופיעו בפניו ועל חבריו השופטים. מעולם לא שמעתיו מרים את קולו, גוער במתדיינים או בעורכי הדין. המשפטים שנוהלו על ידו, נוהלו בנחת, בטוב טעם ובסבלנות אין קץ. כולנו אהבנו להיות בחברתו ולשבת עימו בדיונים שהתקיימו בפני הרכבים.
חביב היה חכם, יודע דין, שפתו היתה עשירה ורהוטה והוא תיבל את הדברים שנכתבו ונאמרו, על ידו, בפסוקים מהתנ"ך ומהמקורות.
פעמים רבות התכנסנו, שופטי ביהמ"ש המחוזי בבאר-שבע כדי לשמוע הרצאות שנשא בפנינו בספונות הלשון העברית, בחידודי הלשון ובביטויים המקובלים בבתי המשפט. בגזרי הדין שנתן קיים את מצוות הכתוב "הוו מתונים בדין".
חביב היה מקפיד מאוד בכתיבתו, הוא תמיד שאף שפסקי הדין שלו יהיו מושלמים ושם ליבו לכל תג ותג והכל כדי שמתחת ידו יצא "דין אמת לאמיתו" – וזאת כדי לקיים את הכתוב "כל דיין שדן דין אמת לאמיתו ואפילו שעה אחת, מעלה עליו הכתוב כאילו נעשה שותף להקדוש-ברוך הוא במעשה בראשית" ואין לך מעלה גדולה מזו – להיות שותף להקב"ה במעשה בראשית – ולכן אין ספק שדרכו של חביב לגן העדן סלולה – ויקוים בו הכתוב כי משבא צדיק לגן עדן – "מפשיטים מעליו הבגדים שעמד בהם בקבר ומלבישים אותו שמונה בגדים של ענני כבוד, ושני כתרים נותנים על ראשו, אחד של אבנים טובות ומרגליות ואחד של זהב פרווים ... ומכנסים אותו ואומרים: 'לך אכול בשמחה'".
בשנה האחרונה חביב חלה במחלה קשה. הוא עבר טיפולים קשים שגרמו לו כאבים נוראים, אך מעולם לא נפלה רוחו, לא התייאש, לא איבד תקווה ולא התייאש מן הרחמים. בכל אותם ימים שבהם לא קיבל את טיפול רפואי הקפיד להגיע לבית המשפט כדי לדון בתיקים שהיו קבועים בפניו, עד שהבוקר מלאה כוס יסוריו והוא השיב את נשמתו לבורא.
אלה מאיתנו שידעו על מחלתו התבוננו בהערצה באיש הנאבק בכאבים, אולי מתוך תחושה של שליחות ובכוחות על אנושיים. הוא המשיך בעבודתו כמעט עד יומו האחרון.
הזכרתי את ידיעותיו המקיפות בדין ובהלכה, בלשון העברית ובדין הישראלי.
זו לא העת לסקור את תרומתו של חביב לעולם המשפט, אזכיר רק פסק דין אחד שנכתב על ידו, במנולקר נגד מדינת ישראל (ע"פ 7510/00 פ"ד נו(4) 258) – שבו נידונה סוגייה משפטית מסובכת בקשר על הפעלת עונש מאסר על תנאי. על פסק הדין הוגשו שני ערעורים, אחד על ידי המדינה ואחד על ידי הנאשמים, ואת שניהם בית המשפט העליון דחה. הסוגיה שנידונה במשפט זה היתה כה חשובה ולכן בערעור שנידון ישבו לא פחות משבעה שופטים, לרבות הנשיא שפרש (ברק) והנשיאה הנוכחית (בייניש) וכל שבעת השופטים דחו את הערעורים ואשרו את פסק דינו של חביב. אין כבוד גדול מזה לשופט של בית משפט מחוזי, ששבעה משופטי בית המשפט העליון אישרו, פה אחד את פסק דינו.
בתלמוד הירושלמי נאמר: "רבן שמעון בן גמליאל אומר: אין עושים נפשות לצדיקים. דבריהם הם זכרונם". אין צורך לספוד לצדיקים או לבנות להם מצבות – דבריהם, ובעניינו של חביב, פסקי הדין הרבים והמפוארים שהשאיר אחריו, הם המצבה העיקרית והערכית. לפיכך לא אאריך בדברים.
חביב היה מסור לעבודתו, בלה שעות רבות בבית המשפט ומשחזר לביתו הקפיד, כפי שסיפר לי, לבלות עם ארבעת ילדיו הקטנים ואשתו. חייו לא היו קלים, הוא בילה שעות רבות בדרכים ובכל זאת מצא זמן להתמסר לאשתו, לילדיו ולעבודתו בבית המשפט.
חביב היה פעיל ומעורב בקהילתו באשדוד, שימש כפייטן וחזן וכשליח ציבור מאז שמלאו לו 15 שנים ויש להניח שהקב"ה קיבל את תפילותיו, כפי שאנו אומרים בתפילת "הנני העני מממעש"- "בתפילת זקן ורגיל ופסוקו נאה ... וקולו נעים ... ומעורב בדעת עם הבריות"
חביב נהג להנעים זמירות גם במסיבות של השופטים, הוא היה אדם חברותי, אציל נפש, איש שיחה מעניין ואהוד על כולם.
חביב הוא השופט השני שהלך השנה לעולמו מקרב קהילת השופטים בבאר-שבע. קדם לו נשיאנו האהוב אפרים לרון ז"ל, ואנו מתפללים בפני הקב"ה שיאמר למלאך המוות - הרף.
כבוד השופטת דורית בייניש – נשיאת בית המשפט העליון, עמה שוחחתי הבוקר ספרה לי שהיא הכירה והוקירה את חביב עוד מתקופת עבודתה בפרקליטות. היא ביקשה ממני למסור את תנחומיה למשפחה ולחבר השופטים והתנצלה על כי אין באפשרותה להגיעה היום ללוותו בדרכו האחרונה.
גם כב' השופט יעקב טירקל, שופט בית המשפט העליון (בדימוס), ביקש ממני למסור את תנחומיו למשפחה האבלה.
יהי הרצון שאב הרחמים יסתיר את חביב יקירנו בסתר כנפיו לעולמים, יצרור בצרור החיים את נשמתו וינוח בשלום על משכבו ונאמר אמן.
בשם השופטים ובשמי אני שולח את תנחומינו הכנים לשולמית ולילדי המנוח.