בבית הקברות בהר הרצל נערך אחה"צ טקס האזכרה הממלכתי לשר רחבעם זאבי (גנדי). זאבי נרצח לפני חמש שנים על ידי שלושה מחבלים. בטקס השתתפו ראש הממשלה אהוד אולמרט, יו"ר הכנסת, דליה איציק, שרים, ונשיא המדינה משה קצב.
ראש הממשלה אהוד אולמרט אמר בטקס הזיכרון כי רחבעם זאבי נעקר מנוף חיינו בידי מרצחים בני עוולה, אשר הרהיבו לשלוח ידם ב"שר וגדול" בישראל, כלשונו. "תבנית נוף מולדתו היה "גנדי". כל שבילי ארץ ישראל, כל מצוקיה, נקיקיה, נחליה ורכסיה, היו נהירים לו, יקרים לו מכל. העברית שבפיו כאילו נחצבה משפת-הנביאים, עשירה, צחה, עריבה לאוזן בחיתוך-דיבורו החד, התקיף, הנחרץ.
"גנדי" היה איש של אמיתות מוחלטות. איש של אמונה ציונית יוקדת, חסרת פשרות, בזכותו הבלעדית של עם ישראל על ארץ ישראל. איש של עקרונות פלדה, שאינם נכפפים ואינם נשברים.
אם המציאות המדינית, הפוליטית, הדמוגרפית, אינה עולה בקנה אחד עם העקרונות הללו – תואיל נא המציאות להתיישר עם העקרונות, ולא להיפך. כזאת היתה דרכו של "גנדי": "אזימוט" מדויק, כיוון ברור ללא פיתול וסטיה, ביטחון ללא פקפוק בצידקת המעשה הציוני, וייקוב הדין את ההר.
סגולותיו של "גנדי" לא הקלו את דרכו בחיים הציבוריים והפוליטיים. מועד היה לקנות לו יריבים רבים, מהם שתלו בו בשצף קצף תוויות גנאי. אך גם יריביו הקשים ביותר לא יכלו שלא לדעת את ערכו, לא יכלו שלא להוקיר את אמונתו.
את מיטב שנותיו נתן "גנדי" לשירות העם בפלמ"ח ובצה"ל. עליו ועל חבריו לוחמי התקומה, אותה "עדת נערים חשופי מרפקים וברך", כתב אלתרמן בתש"ח: "למולכם האומה על סיפו של הדרור משתחווה ובוכה, הבינוה".
"גנדי" נודע כמפקד ולוחם מהולל וגם כקצין מטה מעולה שלא היה דוגמתו. הוא היה ממעצבי תורת הלחימה של צבא הגנה לישראל ומורה-הוראה בכל הקשור במלחמה בטרור. על כן היה ראש וראשון על כוונת מרצחי הטרור, ולהוותנו עלה הדבר בידם.
מדינת ישראל רדפה את המרצחים והשיגה אותם. פשעם לא יינקה, רישעם לא יכופר, קלונם לא יוסר, עונשם ימוצה עד תום.
לו חי עימנו היה "גנדי", אני יודע, בר-פלוגתא קשה וחריף מאין כמוהו כפי שהיה לממשלת חברו אריאל שרון וגם לממשלתי. הוא היה משמיע את קולו בעוז ונאבק בנו מעל כל במה, ואנחנו היינו משיבים לו בתוקף ובטיעונים הגיוניים, ללא שמץ של סיכוי לשכנעו. אך זאת היינו יודעים בוודאות: בדם ליבו היה מדבר, מעומק אמונתו, לגופו של עניין ולא לגופו של אדם, חף לגמרי משיקולים זרים, צלול ונוקב. ולכן אפשר היה באמת לקבל את תוכחתו באהבה, בבחינת "נאמנים פצעי אוהב". "גנדי" יכול היה להיות בעת ובעונה אחת יריב פוליטי מר, וגם חבר נאמן, שאין מסור ממנו, ללא חשבון וסייג.
בשבועות האחרונים הקמנו במשרד ראש הממשלה את המועצה הציבורית להנצחת זכרו של רחבעם זאבי, למען תיוותר דמותו לעד חצובה באבני ירושלים, בית הולדתו; חקוקה באדמת ארץ ישראל, מושא אהבתו; חרוטה בלבבות תמיד".
אלמנתו של רחבעם, יעל, דיברה על חסרונו בשנה האחרונה "השנה חסר קולך בימים של מבוכה וקושי, לעודד ולחזק את חיילי צה"ל, תושבי הצפון וכלל האזרחים שידעו כדבריך הם הערכות צבאיות ומדיניות מפוכחות, אבל יותר מכך, דברי אמת יוצאים מהלב. חסר קולך המזדהה עם קורבנות מגוש קטיף, שמתקשים ברובם למצוא עד היום פתרונות דיור ופרנסה קבועים והולמים. חסר קולך הצלול והברור שיזהיר את עמנו מפני הסכנות הטמונות במסירת ארץ ישראל, יהודה, שומרון, הבקעה והגולן. חסר קולך שיזהיר את מה שלפעמים כמעט ונשכח שמדינת ישראל היא מדינה יהודית ואם לא נשמור עליה ככזאת, נסכן את עצם קיומנו... לדיסקית שענדת תמיד לצווארך, היו מתווספים השנה עוד שלושה שמות: גלעד שליט, אהוד גולדווסר ואלדד רגב. ואני יודעת שהדבר היה מכביד מאוד על ליבך הרחב".
יעל ציינה כי "מלח הארץ" ממשיך להגיע לאדמת הר הרצל בארונות, ודבר עדיין לא השתנה. היא מציינת את הפסוק שנהג להשמיע בהזדמנויות רבות ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום".
הבן פלמח אמר בטקס "איך ייתכן שכל ממשלה מקדישה פעם אחר פעם את מירב זמנה לשרוד בשלטון במקום לנהל ולבנות לנו מדינה, איזה מין מבנה פוליטי מתאבד יצרנו? איך בדיוק יכלו כל ראשי הממשלה האחרונים לחשוב מדינה כשזמנם קצוב. על התנהלות כזו יצאו הילדים להגן?...חיילים מהקלקול האחרון בלבנון, הקבורים כאן בחלקה, כמו חבריהם משאר מערכות ישראל, לא יצאו לאף קרב לנצח בנקודות. אילו ניצחו את המלחמות הקודמות בנקודות אזי השפה המדוברת פה בהר היום היתה ערבית. גנדי, ממלחמת השחרור, ועד ל-140 המרדפים בבקעת הירדן שבפיקודו, לא היה לו מסך פלזמה במצודת נחמיה, ובכל מגע הוא רצה ניצחון. כל ראשי הממשלה האחרונים הרגילו את העולם שישראל נותנת מתנות לטרור, במקום מפגש קבוע עם הגיהנום".
הבן סיים את נאומו ואמר "היה שלום אבא אהוב, היאסרים והמוחמדים לקחו אותך מאיתנו בכדורי אקדח, אבל לא לקחו את מורשתך, וכאשר תעזבו את ההר, בעוד דקות, קחו לכם קצת גנדי לשעות הקשות, וזכרו מדבריו: להיות יותר מנהיגים ופחות פוליטיקאים. זכרו לאהוב את ארץ ישראל ללא פשרות כל הזמן. צאו וטיילו והכירו את המולדת וכך תתאהבו בה, רק עשו זאת יחפים כי אנחנו דורכים על הפסוקים. השם עוז לעמו יתן, השם יברך את עמו בשלום".