ארגון 'מטות ערים' מפיץ ברשת האינטרנט שני פסקי בית משפט העוסקים לכאורה בסוגיה דומה – חסימת כבישים כחלק מהפגנה. מהעיון בפסקים עולה הבדלים משמעותיים. גם בפסקי הדין – במקרה של מפגיני הימין דרישה למעצר עד לתום ההליכים בעוד באירוע חסימת הכבישים של השמאל הסתפק השופט בעבודות שירות, עם זאת ההבדלים בולטים גם בהתייחסות השופטים למפגיני השמאל שבעניינם נכתב ש"במדינה דמוקרטית יש חיוניות לשמר את זכות המחאה ולהקפיד שלא להפעיל את הדין הפלילי בכל מקרה שפורמאלית נעברה עבירה במהלך הפגנה. המתח בין חירות הביטוי והזכות להפגין לבין שמירת הסדר הציבורי והגנה על שלומו של הציבור, הוא מתח המחייב, לעיתים, "מתיחה" של הדין הפלילי". זאת בעוד באירוע הימין נכתב שאין לקבל את הטענה על 'מרי אזרחי' האמור להתקבל וכי אין למחול על חסימת הכביש בפני יולדות בדרכן לבית החולים או מכבי אש בדרכו לשריפה – טענה שמשום מה לא נכתבה בפסיקה אודות אנשי השמאל שחסמו את אזור הקריה בתל אביב.
להלן דברי השופט מוקי לנדמן מבית משפט השלום בת"א במלואן באירוע חסימת הכבישים של אנשי השמאל: (פסק שניתן בתיק פ 5145/04 ביום 3.10.06, נגד 11 פעילי שמאל מקבוצת "אנרכיסטים נגד הגדר").
"ביום 23.2.04, קבוצת אנשים חפצה להפגין נגד גדר ההפרדה, באזור הכפר דיר ראסון. המועד נבחר משום שבאותו יום החלו הדיונים בבית הדין הבינלאומי בהאג בנושא הגדר;
1. נקודת הכינוס הייתה בתל אביב, ולאחר שנמנעה מהאוטובוס בו נסעו, הכניסה לאזור בו חפצו לבטא את מחאתם, הגיעו לרחוב קפלן, הקריה בתל אביב והחלו להפגין במקום.
במאמר מוסגר אציין כי הרצון להביע את המחאה בסמוך לגדר ההפרדה, עלה מעדויות הנאשמים, ואני מאמין לגרסתם בנושא זה;
2. לאחר כעשרים דקות או יותר של הליכה ומחאה על המדרכה, חלק מהמוחים ירדו לכביש ברחוב קפלן והתיישבו על הכביש כשהם שלובי זרועות. התנועה ברחוב קפלן שובשה ונעצרה;
3. חרף קריאות להתפזר, לרבות של סנ"צ רונן יפת בכריזה, לא פינו היושבים את הכביש;
4. השוטרים החלו לפנות את היושבים על הכביש וחלקם הובלו לניידות המשטרה ונעצרו.
לטענת השוטרים, עדי התביעה, הנאשמים התנגדו לפינויים, השתוללו וחלקם הכו תוך כדי התנגדותם את השוטרים. הנאשמים טוענים, כי התנגדותם הייתה פאסיבית בלבד, הם לא השתוללו ולא הכו את השוטרים ודווקא השוטרים נהגו בכוחניות ובאלימות.
...
תחושת אי נוחות קשה עולה מהפער האדיר בין עדויות השוטרים לבין הנראה בקלטות. רב רובם של המקרים המובאים בפני בית המשפט אינם מתועדים בקלטות וידאו. בתיק שבפני צפיתי בקלטות עוד בשלב מוקדם של ההליך, כך שמראש בחינת עדויות השוטרים נערכה תוך מודעות לעולה מן הקלטות והשוואה בין הגרסה לבין הנראה בקלטות, אך לא אוכל לשלול את האפשרות כי אילולא הקלטות, התוצאה אליה הייתי מגיע, לגבי אופן התנהגות הנאשמים, הייתה שונה. משמעות האמור לעיל והשלכותיו אינה צריכה למילים נוספות וכל שאוסיף – יגרע.
לאור כל האמור לעיל, לא שוכנעתי כי מי מהנאשמים נהג באלימות, כנטען על ידי עדי התביעה וכמפורט בכתבי האישום.
...
במדינה דמוקרטית יש חיוניות לשמר את זכות המחאה ולהקפיד שלא להפעיל את הדין הפלילי בכל מקרה שפורמאלית נעברה עבירה במהלך הפגנה. המתח בין חירות הביטוי והזכות להפגין לבין שמירת הסדר הציבורי והגנה על שלומו של הציבור, הוא מתח המחייב, לעיתים, "מתיחה" של הדין הפלילי, כך שהזכויות והחירויות יחיו אילו בצד אילו, וכל עוד לא נחצה קו ברור הגולש לתחום הפלילי ממש, על רשויות האכיפה להתאפק ולא לעשות שימוש בכוחם, לרבות הכח להגיש כתבי אישום.
...
הנאשמים מואשמים בעבירת התפרעות. עבירת ההתפרעות דורשת הפרת השלום שיש בה כדי להטיל אימה על הציבור, היינו מורא ופחד.
האם יש לומר כי ישיבה על הכביש, תוך שילוב זרועות, ליד הקריה בלב תל אביב, ללא כל אלימות, יש בה כדי להטיל אימה על הציבור? איני סבור כך כלל וכלל וגם צפייה בקלטות מלמדת כי לא היה במעשי הנאשמים כדי להטיל מורא בליבו של איש בפועל ושל האדם הסביר בכלל.
...
לנאשמים (למעט נאשמת 7), מיוחסת גם עבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו. לאור הקביעה העובדתית כי איש מהנאשמים לא נקט באלימות בעת הפינוי מן הכביש, יש לבחון האם עצם אי הציות להוראת הפינוי ושילוב הזרועות כדי להקשות על הפינוי, מהווה עבירה של הפרעה לשוטר.
פורמאלית, יתכן שיסודות העבירה מתקיימים. הפסיקה פירשה הפרעה לשוטר בפרשנות מרחיבה מאד (ראה קדמי, חלק שלישי, עמוד 1675 ואילך). אולם, כאשר המדובר בפעולה במסגרת מחאה לגיטימית, תוך ניצול חופש הביטוי וההפגנה, אין מקום למסקנה כי כל אי ציות להוראת שוטר, בהעדר התנגדות אקטיבית, מהווה עבירה של הפרעה לשוטר.
...
הנאשמים מימשו זכותם למחות, על מה שבעיניהם הוא עוול בלתי נסלח כלפי האוכלוסייה הפלשתינית ופגיעה אנושה בזכויות אדם בסיסיות.
...
מבלי להביע בשלב זה דעה לגבי האפשרות של ביטול ההרשעה, נראה כי בכל מקרה העונש הנראה בעיני כהולם ביותר את נסיבותיו של תיק זה הוא שירות לתועלת הציבור. "
כאמור, לשם השוואה, מפרסם ארגון 'מטות ערים' את הפסק באירוע מקביל בו חסמו אנשי ימין כבישים:
שי מלכה ואח' נ' מדינת ישראל . תק-על 2005(3), 657 ,עמ' 662:
"טענתם השלישית של הנאשמים הינה, כי הפעילות המיוחסת להם מהווה "מרי אזרחי" ולכך הם זכאים במשטר דמוקרטי. אף בטענה זו לא מצאתי כל ממש. הטענה בדבר "מרי אזרחי" (נכון יותר, "אי ציות אזרחי" (civil disobedience)) מעוררת שאלות מוסריות, פילוסופיות ומשפטיות קשות ... בוודאי כך, כאשר זו אינה מופנית אל היחיד ומצפונו אלא אל רשויות הציבור בהפעלת סמכויותיהן השלטוניות. עם זאת, במקרה שלפנינו אין לנו צורך לבחון אותה, שכן בין התנהגותם (לכאורה) של הנאשמים לבין מרי אזרחי אין ולא כלום. לא במרי אזרחי עסקו (לכאורה) הנאשמים אלא בהמרדה. שום תיאוריה של מרי אזרחי אין בה כדי להצדיק "עצירת המדינה" או שיתוק המנגנונים האחראים לאכיפת החוק; שום טיעון מוסרי אין בו כדי להצדיק שריפת צמיגים בכבישים המסכנת קשות את חיי הנוסעים על הכביש; שום טיעון פילוסופי לא יוכל להצדיק עיכובה של יולדת הצריכה לבית חולים, או את עיכובה של מכונית כיבוי אש בדרכה למניעת שריפה; שום טיעון משפטי בדבר "מרי אזרחי" לא מאפשר התנהגות אלימה, הפוגעת קשות בחיי בני אדם.
... על כן יש לקבל את ערר המדינה, ויש להורות כי הנאשמים ייעצרו עד תום ההליכים נגדם.
(ההדגשות אינן במקור. ש.כ.)
השופטת אוסרת על מלכה לזמן עדי הגנה:
כאן המקום לציין כי בהחלטה שנמסרה לפני כשבועיים אסרה השופטת רחל שלו גרטל על מלכה להציג בפניה תקדימים מאירועים קודמים על מנת להוכיח את טענתו המשפטית לפיה המשטרה ומערכת המשפט נוהגת ביד קשה כלפי מפגיני ימין.
מלכה ביקש לזמן לעדות את מנהיגי ההפגנות בשדרות שביצעו פעילות דומה ואחרים, כמו כן אף ביקש לזמן את עו"ד שי ניצן שהורה לפתוח בחקירה נגדו על מנת שזה יבאר את מניעיו המשפטיים. אולם כאמור, על כל אלה השיבה השופטת וקבעה כי אין להשוות בין מקרה זה למקרים אחרים, ועל כן לא יוכל מלכה לזמן את העדים להגנתו.