החלטתם של מגורשי ניסנית לעבור לצפון, באה בעקבות הבטחת הממשלה לאפשר להם לבנות במקום את חייהם ואת בתי הקבע שלהם בתוך כשנה. בלחץ הזמן, כדי לצאת מהמלונות, שכרו המגורשים דירות בתוך בוסתן הגליל, זאת כדי להתאקלם בחברה המקומית ובכדי להימנע ממעבר נוסף מיותר מישוב לישוב. "החלטנו להשכיר בית ולא משנה מצבו מתוך ידיעה שבתוך שנה אנו ניכנס לביתנו החדש כפי שהובטח ע"י הממשלה", אומר דני דייבוך בן 47 אב לארבעה ילדים.



התברר כי בבית ששכרו יש ליקויים רבים וההבטחות כי מדובר בשנה בלבד, אין להן על מה להתבסס. לפי שעה לא ברור מתי יהיו בתי קבע.



זמן מה לאחר כניסתם לדירה, החל ביתם של משפחת דייבוך לנטות הצידה בזוית שהלכה וגדלה "נאלצתי לרצף ולהגביה כדי לישר את החדר של בני לפחות, ההוצאות גדלו כי סללתי שביל גישה לבית אשר היה מסביבו רק חול, התקנתי מזגנים כי אי אפשר היה לשהות בו" משחזר דני ומוסיף: "תעסוקה לא מצאתי בגלל גילי ובמשך השנה נאלצנו להתמודד עם נזילות וסתימות אין ספור, בחורף רוח פרצים וחום אימים בקיץ".



לדברי דייבוך גולת הכותרת של התנאים הבלתי אפשריים בהם מצאה עצמה משפחתו היא בסדקים גדולים שנפערו בכל קירות הבית עקב השקיעה שלו, חולדות ועכברים הפכו לסיוט את חיי המשפחה שהתמודדה גם עם טחב בחדרים ותחלואה של הילדים.
 




למרות כל הקשיים מצהיר דייבוך ש"את כל זאת היינו מוכנים לסבול לו הממשלה הייתה מקיימת את הבטחתה לישב אותנו כאן במהירות. אך הנה שנה עברה וכלום לא השתנה ההפך, הכל נהייה יותר גרוע הבית בסכנת קריסה, אין פיצויים ואנו עדיין משלמים משכנתא על הבית שלא קיים, אין עבודה, הילדים בחוסר וודאות ולנו אין מה לומר להם. חיי הנשואים בהתפוררות והילדים בהתדרדרות, אין לנו עוד כח להילחם בטחנות הרוח. כנראה ממשלת ישראל החליטה שכך יעשה ליהודים שהממשלה חפצה ביקרם. החורף קרב ואני מתפלל לה' שלא יקרה לנו כאן אסון".