אלברט, אז מנהל עבודה במשתלה בעצמונה, וכיום רכז בניה בשומריה, קיבוץ שהיה של השומר הצעיר, קורא להתחיל לחשוב על מה שקרה. הגיע הזמן לערוך חשבון נפש.
עתה שאנשים כבר לא במלונות, הגיע הזמן לנהל שיח ציבורי על מה שקרה, 'האם רק נלקק פצעים'? הוא שואל. אלברט מוסיף כי "על המגילת אסתר כתוב שגדולה הסרת הטבעת יותר מ 48 נביאים ונביאות שהיו לעם ישראל , ואנחנו לא שואלים מה הקב"ה רוצה מאיתנו? נגזרה גזירה ובמקום שיתקיים שיח ציבורי על מה שקרה לנו, עוסקים בלמתוח ביקורת על מועצת יש"ע?".
אלברט מגדיר את עצמו 'לוחם חי"ר' ותיק בנושא הפינויים."באנו מקיבוץ עלומים ועוד היינו בעצמונה שהיתה בסיני, אנחנו חיים בצל הפינויים במשך שנים. אבל אנחנו שליחי הקב"ה כמו לוחמי חי"ר, פעם פה ופעם שם, ועושים מה שאנחנו מבינים שהקב"ה צריך".
"אין ספק שישובו לגוש קטיף, זאת בין היתר כיון שהתקשורת דאגה שהגוש 'ייצרב' בתודעה הציבורית. אם עם ישראל יחזור לגוש קטיף מרצון ומאהבה 'הכל היה שווה'".
הקב"ה נתן לדבריו פסק זמן מהשלטון, במלחמת לבנון ואולי גם במלחמה בעזה, ו"אנחנו מבזבזים את הזמן הזה ומתרכזים רק במועצת יש"ע. עוד לא הקמנו צוותי חשיבה מלבד לבעיות חינוך ופרנסה. צריך להתחיל לשאול מה השתנה, מה קרה מאז ההתנתקות? האם גוש קטיף היה 'תאונת עבודה'? האם היתה זו טעות להקים את גוש קטיף? האם חדלנו משליחותנו? כתוב שאדם חייב לפשפש במעשיו כשבאים ייסורים על עם ישראל "30 שנה חשבנו שגוש קטיף בידינו, עכשיו אנחנו ממשיכים להתעסק רק בקיום, ב'מוצץ', ולא עוברים לאכול 'בשר' – לבחור מה ברצוננו 'לאכול'. אנחנו צריכים לעלות קומה".
"גוש קטיף היה יצירה מופלאה אבל אוטופית" מוסיף אלברט. "היינו צריכים לשווק את עוצמתו הפנימית לקהילות בעם ישראל. הקב"ה עשה מעין מעשה מגדל בבל ועכשיו אנחנו מפוזרים. המשימה היא להעביר את המסר של גוש קטיף שבניצן למשל לאשדוד ואשקלון".
שומריה לדבריו מצויה בלב קיבוצי השומר הצעיר ו'בקיבוץ הסמוך לנו מגדלים חזירים'. מועצת בני שמעון ששומריה נמצאת בה מקבלת אותנו יפה מאד, אומר אלברט, "אם לא היינו בטלנים היינו עושים הרבה פנים אל פנים. אנחנו חייבים להתחיל לעשות פנים אל פנים בגדול. הקב"ה לא יכול לעשות את זה במקומנו, הרי הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים. הציונות חידשה שאנחנו צריכים לעשות כדי להביא את הגואל. לבנות ולנטוע זוהי המעטפת החיצונית, ועוד לא התחלנו לטפל בעם ישראל".
לאלברט אין ספק שישובו לגוש קטיף, זאת בין היתר כיון שהתקשורת דאגה שהגוש 'ייצרב' בתודעה הציבורית. אם עם ישראל יחזור לגוש קטיף מרצון ומאהבה 'הכל היה שווה', הוא מדגיש.
בציבור לדבריו חל שינוי, "במפגשים שונים עם אנשים ברחבי הארץ, הם מודים שאינם מבינים כיצד הסכימו לפינוי הגוש, וכיצד נסחפו".
שניים מבניו של אלברט גורשו מגוש קטיף, אחד נמצא עם משפחתו ביבול והשני יגיע למשכיות שבבקעת הירדן. שני בנים נוספים את אנשי מאחזים שקיבלו צוי הרחקה מבתיהם, אחד מהם עצור עקב סירובו להענות לצו הרחקה. המשפחה כולה עומדת לצד הבנים הנאבקים בצווי ההרחקה, אומר אלברט, "למעשה אנחנו 'משפחה לוחמת'. בועז בני בנה את ביתו במו ידיו בדרום יצהר, והוא מגדל חמישה ילדים וגם כרם. בשנה הקרובה יהיה בה נטע רבעי ויצא מדין ערלה. הוא ממובילי 'הקו האקטיבי' באחיזת הקרקע ולכן מנסים להרחיקו מביתו. המאחז שבו הוא מתגורר, בגבעה ביצהר דרום 'מדיר את שנתו של שר הבטחון פרץ'", אומר אלברט.
עתה שאנשים כבר לא במלונות, הגיע הזמן לנהל שיח ציבורי על מה שקרה, 'האם רק נלקק פצעים'? הוא שואל. אלברט מוסיף כי "על המגילת אסתר כתוב שגדולה הסרת הטבעת יותר מ 48 נביאים ונביאות שהיו לעם ישראל , ואנחנו לא שואלים מה הקב"ה רוצה מאיתנו? נגזרה גזירה ובמקום שיתקיים שיח ציבורי על מה שקרה לנו, עוסקים בלמתוח ביקורת על מועצת יש"ע?".
אלברט מגדיר את עצמו 'לוחם חי"ר' ותיק בנושא הפינויים."באנו מקיבוץ עלומים ועוד היינו בעצמונה שהיתה בסיני, אנחנו חיים בצל הפינויים במשך שנים. אבל אנחנו שליחי הקב"ה כמו לוחמי חי"ר, פעם פה ופעם שם, ועושים מה שאנחנו מבינים שהקב"ה צריך".
"אין ספק שישובו לגוש קטיף, זאת בין היתר כיון שהתקשורת דאגה שהגוש 'ייצרב' בתודעה הציבורית. אם עם ישראל יחזור לגוש קטיף מרצון ומאהבה 'הכל היה שווה'".
הקב"ה נתן לדבריו פסק זמן מהשלטון, במלחמת לבנון ואולי גם במלחמה בעזה, ו"אנחנו מבזבזים את הזמן הזה ומתרכזים רק במועצת יש"ע. עוד לא הקמנו צוותי חשיבה מלבד לבעיות חינוך ופרנסה. צריך להתחיל לשאול מה השתנה, מה קרה מאז ההתנתקות? האם גוש קטיף היה 'תאונת עבודה'? האם היתה זו טעות להקים את גוש קטיף? האם חדלנו משליחותנו? כתוב שאדם חייב לפשפש במעשיו כשבאים ייסורים על עם ישראל "30 שנה חשבנו שגוש קטיף בידינו, עכשיו אנחנו ממשיכים להתעסק רק בקיום, ב'מוצץ', ולא עוברים לאכול 'בשר' – לבחור מה ברצוננו 'לאכול'. אנחנו צריכים לעלות קומה".
"גוש קטיף היה יצירה מופלאה אבל אוטופית" מוסיף אלברט. "היינו צריכים לשווק את עוצמתו הפנימית לקהילות בעם ישראל. הקב"ה עשה מעין מעשה מגדל בבל ועכשיו אנחנו מפוזרים. המשימה היא להעביר את המסר של גוש קטיף שבניצן למשל לאשדוד ואשקלון".
שומריה לדבריו מצויה בלב קיבוצי השומר הצעיר ו'בקיבוץ הסמוך לנו מגדלים חזירים'. מועצת בני שמעון ששומריה נמצאת בה מקבלת אותנו יפה מאד, אומר אלברט, "אם לא היינו בטלנים היינו עושים הרבה פנים אל פנים. אנחנו חייבים להתחיל לעשות פנים אל פנים בגדול. הקב"ה לא יכול לעשות את זה במקומנו, הרי הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים. הציונות חידשה שאנחנו צריכים לעשות כדי להביא את הגואל. לבנות ולנטוע זוהי המעטפת החיצונית, ועוד לא התחלנו לטפל בעם ישראל".
לאלברט אין ספק שישובו לגוש קטיף, זאת בין היתר כיון שהתקשורת דאגה שהגוש 'ייצרב' בתודעה הציבורית. אם עם ישראל יחזור לגוש קטיף מרצון ומאהבה 'הכל היה שווה', הוא מדגיש.
בציבור לדבריו חל שינוי, "במפגשים שונים עם אנשים ברחבי הארץ, הם מודים שאינם מבינים כיצד הסכימו לפינוי הגוש, וכיצד נסחפו".
שניים מבניו של אלברט גורשו מגוש קטיף, אחד נמצא עם משפחתו ביבול והשני יגיע למשכיות שבבקעת הירדן. שני בנים נוספים את אנשי מאחזים שקיבלו צוי הרחקה מבתיהם, אחד מהם עצור עקב סירובו להענות לצו הרחקה. המשפחה כולה עומדת לצד הבנים הנאבקים בצווי ההרחקה, אומר אלברט, "למעשה אנחנו 'משפחה לוחמת'. בועז בני בנה את ביתו במו ידיו בדרום יצהר, והוא מגדל חמישה ילדים וגם כרם. בשנה הקרובה יהיה בה נטע רבעי ויצא מדין ערלה. הוא ממובילי 'הקו האקטיבי' באחיזת הקרקע ולכן מנסים להרחיקו מביתו. המאחז שבו הוא מתגורר, בגבעה ביצהר דרום 'מדיר את שנתו של שר הבטחון פרץ'", אומר אלברט.