סגן נשיא בית המשפט העליון , השופט ריבלין, פסק בסוף השבוע האחרון כי הטלת מאסר על סרבן גט שתוי על ידי בית הדין הרבני האזורי בחיפה בעקבות הפרעה לדיון בבית הדין הינה עונש מדוד ומתון ואין להכביר מילים על חומרת האירוע.
פסק הדין ניתן בשבוע שעבר לסרבן גט, אשר בית הדין הרבני בחיפה פסק כי יש לחייבו בגט אולם אז הבעל השתוי סרב לבצע את פסק הדין והודיע לבית הדין בזו הלשון: "אני שתוי, אני לא נותן גט" והוציא באמצע הדיון בבית הדין בקבוק יין ושתה . בית הדין הורה לו להפסיק לשתות, אולם הלה אמר: " אני לא נותן גט, אשתי לקחה עו"ד מטומטמת, אני לא מתכונן להגיע לדיון שנקבע ליום שני הקרוב"
בית הדין הרבני הודיע לבעל כי אם לא יגיע לדיון יוצא נגדו צו הבאה שיבוצע ע"י המשטרה. אולם הבעל השתוי לא נרגע וקרא לעבר הדיינים: " אני לא מגיע ולא אכפת לי אם תביאו משטרה". הדיינים ניסו להרגיע את הבעל והורו לו לשבת בשקט. אך הלה המשיך להתפרע אז איימו עליו הדיינים כי הא יוכנס למאסר ופסקו לו 5 ימי מאסר בפועל בגין הפרעה לבית הדין.
מכיוון שבהתאם ל"חוק בתי הדין- מניעת הפרעה" נשיא בית המשפט העליון צריך לאשר מאסר בגין הפרעה לבית הדין, הובא העניין בפני בג"צ בסוף השבוע האחרון, אשר קבע כאמור כי העונש מדוד ושקול, לפיכך לעת עתה נשאר הבעל במאסר.
במקרה דומה, בג"צ תמך בפסיקתו של בית הדין הרבני האזורי בחיפה להטיל הוצאות על עו"ד יוסף פנדריק, שהשתלח בדיינים ופסק בשבוע שעבר כי העותר חרג מההתנהגות הראויה לעו"ד.
העו"ד האמור פרסם באינטרנט כתבה בזו הלשון: נקבע לי דיון אצל דיין בבית הדין בחיפה, אולם אני חושש שהדיין יתנכל לי כפי שעשה בעבר. בית הדין הרבני מזכיר לי קלגסים נאציים שעמדו בפתח חנויות ומנעו כניסה של לקוחות. הדמיון הוא פיזי, שכן מזכיר בית הדין עמד בעבר בכניסה ומנע ממני להיכנס לבית הדין"
בית הדין הרבני פסק כי במקרה כזה עורך הדין לא יכול לייצג את הלקוח נאמנה ועליו היה לפנות למזכירות בית הדין בבקשה לעבור לדיון בפני הרכב אחר ומכיוון שלא עשה כן הוא מחויב בהוצאות לקופת המדינה ע"ס 15000 ₪.
עוה"ד עתר לבג"צ בטענה שזו פגיעה בחופש הביטוי. אולם השופט אדמונד לוי קבע כי חופש הביטוי איננו זכות מוחלטת ונעדרת גבולות וכי העותר חרג מהתנהגות ראויה לעו"ד וניתן לחייבו בהוצאות וכי הוא גם פגע ביכולתו לייצג את לקוחו נאמנה.
פסק הדין ניתן בשבוע שעבר לסרבן גט, אשר בית הדין הרבני בחיפה פסק כי יש לחייבו בגט אולם אז הבעל השתוי סרב לבצע את פסק הדין והודיע לבית הדין בזו הלשון: "אני שתוי, אני לא נותן גט" והוציא באמצע הדיון בבית הדין בקבוק יין ושתה . בית הדין הורה לו להפסיק לשתות, אולם הלה אמר: " אני לא נותן גט, אשתי לקחה עו"ד מטומטמת, אני לא מתכונן להגיע לדיון שנקבע ליום שני הקרוב"
בית הדין הרבני הודיע לבעל כי אם לא יגיע לדיון יוצא נגדו צו הבאה שיבוצע ע"י המשטרה. אולם הבעל השתוי לא נרגע וקרא לעבר הדיינים: " אני לא מגיע ולא אכפת לי אם תביאו משטרה". הדיינים ניסו להרגיע את הבעל והורו לו לשבת בשקט. אך הלה המשיך להתפרע אז איימו עליו הדיינים כי הא יוכנס למאסר ופסקו לו 5 ימי מאסר בפועל בגין הפרעה לבית הדין.
מכיוון שבהתאם ל"חוק בתי הדין- מניעת הפרעה" נשיא בית המשפט העליון צריך לאשר מאסר בגין הפרעה לבית הדין, הובא העניין בפני בג"צ בסוף השבוע האחרון, אשר קבע כאמור כי העונש מדוד ושקול, לפיכך לעת עתה נשאר הבעל במאסר.
במקרה דומה, בג"צ תמך בפסיקתו של בית הדין הרבני האזורי בחיפה להטיל הוצאות על עו"ד יוסף פנדריק, שהשתלח בדיינים ופסק בשבוע שעבר כי העותר חרג מההתנהגות הראויה לעו"ד.
העו"ד האמור פרסם באינטרנט כתבה בזו הלשון: נקבע לי דיון אצל דיין בבית הדין בחיפה, אולם אני חושש שהדיין יתנכל לי כפי שעשה בעבר. בית הדין הרבני מזכיר לי קלגסים נאציים שעמדו בפתח חנויות ומנעו כניסה של לקוחות. הדמיון הוא פיזי, שכן מזכיר בית הדין עמד בעבר בכניסה ומנע ממני להיכנס לבית הדין"
בית הדין הרבני פסק כי במקרה כזה עורך הדין לא יכול לייצג את הלקוח נאמנה ועליו היה לפנות למזכירות בית הדין בבקשה לעבור לדיון בפני הרכב אחר ומכיוון שלא עשה כן הוא מחויב בהוצאות לקופת המדינה ע"ס 15000 ₪.
עוה"ד עתר לבג"צ בטענה שזו פגיעה בחופש הביטוי. אולם השופט אדמונד לוי קבע כי חופש הביטוי איננו זכות מוחלטת ונעדרת גבולות וכי העותר חרג מהתנהגות ראויה לעו"ד וניתן לחייבו בהוצאות וכי הוא גם פגע ביכולתו לייצג את לקוחו נאמנה.