בתביעה שהוגשה נגד חברת פזגז, טענה חברה מתחרה (גזגל השרון), כי חברת פזגז סיכלה מעבר של צרכנים שהיו מחוברים לפזגז, לחברה אחרת שמחיריה זולים יותר. לפי הנטען – פזגז הציעה לדיירים שביקשו לעבור לחברה המתחרה, אספקת גז במחירים לא תחרותיים – הנמוכים ממחיר השוק כאשר כל מטרתה היא למנוע דריסת רגל של החברות הקטנות בשוק זה.
חברת פזגז ניסתה לתלות את התנהגותה במה שהגדירה כ"דאגה לצרכנים" אולם שופטת בית משפט השלום כפר-סבא קיבלה את עמדת התובעת ומתחה ביקורת נוקבת על חברת פזגז: "יתר על כן, הראיות שהוצגו מלמדות כי אין מדובר בתחרות אמיתית, שבמסגרתה נאלץ הספק הוותיק, השולט בנתח שוק נכבד, להתייעל, להוריד מחירים ולשפר את תנאי השירות כלפי כולי עלמא, כדי להישאר תחרותי מול הספק החדש שנכנס לשוק, אלא – כטענת התובעת – עסקינן ב"סיכול ממוקד" של חדירת התובעת לשוק, קרי: מתן ההטבות באופן נקודתי, חשאי למחצה (ראו ההחזרים העלומים לדיירים, שזכרם לא מופיע בחוזים), רק לצרכנים שבחרו לעזוב את הנתבעות ולהתקשר בחוזה עם התובעת, והוציאו לפועל כוונתם זו. זאת ועוד, לפי התרשמותי, חישוב עלותן של כל ההטבות שהציעו הנתבעות לדיירים ה"שבים הביתה", מלמד כי אין מדובר בהצעה מתחרה בעלת אופק כלכלי ארוך טווח, שהינה לטובת הצרכנים וכיסיהם, אלא בהצעה שנועדה להביא להכשלתו של המתחרה, המאיים לגזול מהנתבעות נתח שוק, כדי להביא להתמוטטותו וסילוקו מהשוק, או למצער למנוע ממנו להפוך לגורם בעל משקל בשוק, כדי שלאחר תקופה של שנים ספורות, יוכלו הנתבעות לשלוט בשוק ללא מצרים וללא מתחרים (פרט לחברות הגז הותיקות) ולשמור על מתח הרווחים הגבוה ממנו נהנו כל השנים, כש"טובת הצרכנים" מעניינת אותן כשלג דאשתקד".
השופטת חייבה את פזגז לשלם לנתבעת 50,00 ₪.
אבינועם מגן מנהיג מרד צרכני הגז: "חבל שפזגז עוד לא למדה את הלקח, שוב מסתבר כי החברה פועלת נגד אינטרס הצרכנים ומנסה למנוע תחרות הוגנת. רוב הצרכנים עדיין משלמים הרבה יותר מדי. לו פזגז הייתה כנה-היה עליה להציע לכלל לקוחותיה את המחירים שהיא מציעה ללקוחות המבקשים להתנתק ממנה. מגן קורא ללקוחות פזגז לדרוש מהחברה לקבל את אותם המחירים שהיא הציעה לצרכנים שבתביעה אותם ניסתה להשאיר בידיה בכל מחיר".
חברת פזגז ניסתה לתלות את התנהגותה במה שהגדירה כ"דאגה לצרכנים" אולם שופטת בית משפט השלום כפר-סבא קיבלה את עמדת התובעת ומתחה ביקורת נוקבת על חברת פזגז: "יתר על כן, הראיות שהוצגו מלמדות כי אין מדובר בתחרות אמיתית, שבמסגרתה נאלץ הספק הוותיק, השולט בנתח שוק נכבד, להתייעל, להוריד מחירים ולשפר את תנאי השירות כלפי כולי עלמא, כדי להישאר תחרותי מול הספק החדש שנכנס לשוק, אלא – כטענת התובעת – עסקינן ב"סיכול ממוקד" של חדירת התובעת לשוק, קרי: מתן ההטבות באופן נקודתי, חשאי למחצה (ראו ההחזרים העלומים לדיירים, שזכרם לא מופיע בחוזים), רק לצרכנים שבחרו לעזוב את הנתבעות ולהתקשר בחוזה עם התובעת, והוציאו לפועל כוונתם זו. זאת ועוד, לפי התרשמותי, חישוב עלותן של כל ההטבות שהציעו הנתבעות לדיירים ה"שבים הביתה", מלמד כי אין מדובר בהצעה מתחרה בעלת אופק כלכלי ארוך טווח, שהינה לטובת הצרכנים וכיסיהם, אלא בהצעה שנועדה להביא להכשלתו של המתחרה, המאיים לגזול מהנתבעות נתח שוק, כדי להביא להתמוטטותו וסילוקו מהשוק, או למצער למנוע ממנו להפוך לגורם בעל משקל בשוק, כדי שלאחר תקופה של שנים ספורות, יוכלו הנתבעות לשלוט בשוק ללא מצרים וללא מתחרים (פרט לחברות הגז הותיקות) ולשמור על מתח הרווחים הגבוה ממנו נהנו כל השנים, כש"טובת הצרכנים" מעניינת אותן כשלג דאשתקד".
השופטת חייבה את פזגז לשלם לנתבעת 50,00 ₪.
אבינועם מגן מנהיג מרד צרכני הגז: "חבל שפזגז עוד לא למדה את הלקח, שוב מסתבר כי החברה פועלת נגד אינטרס הצרכנים ומנסה למנוע תחרות הוגנת. רוב הצרכנים עדיין משלמים הרבה יותר מדי. לו פזגז הייתה כנה-היה עליה להציע לכלל לקוחותיה את המחירים שהיא מציעה ללקוחות המבקשים להתנתק ממנה. מגן קורא ללקוחות פזגז לדרוש מהחברה לקבל את אותם המחירים שהיא הציעה לצרכנים שבתביעה אותם ניסתה להשאיר בידיה בכל מחיר".