שופטת בימ"ש לעניני משפחה הורתה להסדיר מפגשים בין סבתא לנכדתה. בנה של הסבתא נהרג בתאונת דרכים באוגוסט 05. הוא הותיר אחריו אלמנה ופעוטה יתומה.
עד מהרה התברר כי ההרוג נישל את אלמנתו ויתומתו מצוואתו וציווה אותה לאמו ולאחיו. האלמנה פתחה במאבק משפטי בסוגיית הצוואה והודיעה לסבתא כי עד שלא 'תיקרע' את הצוואה לא תתראה עם הנכדה.
בעקבות תביעה שהגישה הסבתא להתראות באופן סדיר עם נכדתה, הוכן תסקיר שחיזק את עמדת האלמנה, לפיה עד לסיום הסכסוך הרכושי לא יתקיימו מפגשים בין הסבתא לנכדה. התסקיר התנה את המפגשים בעתיד, בייעוץ שתקבל הסבתא במח' הרווחה בעירה.
אך השופטת אספרנצה אלון דחתה את המלצות התסקיר. "ליבי עם המשפחה – עם האלמנה הצעירה שנאלצת להתמודד גם עם העובדה כי בעלה הדיר אותה ואת בתם היחידה בצוואתו, עם האם השכולה – בת 65, אלמנה מזה 4 שנים, החפצה להיות עם נכדתה - קשר הדם היחיד שנותר לה מבנה המנוח, עם אחיי המנוח (החפצים בשימור הקשר עם אחייניתם) ובעיקר עם היתומה אשר עוד בהיותה עוללה, נקטף אביה בדמי ימיו והיא, לא זכתה להטמיע את דמותו בנפשה; כעת ניטש ויכוח סוער בין אמה לבין סבתה", כתבה השופטת.
השיקול היחידי המכריע הוא טובת היתומה, כתבה השופטת. טובה זו היא "לקיים קשר עם משפחת אביה המנוח, ליהנות מאהבתם ותשומת הלב שהם מפגינים כלפיה". שיקול זה "דוחה מפניו כל שיקול אחר וכל טובה אחרת – של האם ושל הסבתא ואפילו טובת שתיהן גם יחד, נידחות מפניה".
השופטת הוסיפה כי "העקרון שביחסי סב/סבה ונכדים מושרש הוא עמוק ברגשי אנוש וביחסי בני משפחה לדורותיה", והוא שעמד ביסוד התיקון לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, אשר העניק לבית המשפט אפשרות להתערב כאשר סכסוך בין הורים שכולים לכלתם ימנע מההורים להתראות עם נכדם.
השופטת הורתה כאמור לקבוע הסדרי ראיה לסבתא אך התנתה הסדרים אלו במתן ייעוץ מקצועי לאלמנה ולסבתא.
עד מהרה התברר כי ההרוג נישל את אלמנתו ויתומתו מצוואתו וציווה אותה לאמו ולאחיו. האלמנה פתחה במאבק משפטי בסוגיית הצוואה והודיעה לסבתא כי עד שלא 'תיקרע' את הצוואה לא תתראה עם הנכדה.
בעקבות תביעה שהגישה הסבתא להתראות באופן סדיר עם נכדתה, הוכן תסקיר שחיזק את עמדת האלמנה, לפיה עד לסיום הסכסוך הרכושי לא יתקיימו מפגשים בין הסבתא לנכדה. התסקיר התנה את המפגשים בעתיד, בייעוץ שתקבל הסבתא במח' הרווחה בעירה.
אך השופטת אספרנצה אלון דחתה את המלצות התסקיר. "ליבי עם המשפחה – עם האלמנה הצעירה שנאלצת להתמודד גם עם העובדה כי בעלה הדיר אותה ואת בתם היחידה בצוואתו, עם האם השכולה – בת 65, אלמנה מזה 4 שנים, החפצה להיות עם נכדתה - קשר הדם היחיד שנותר לה מבנה המנוח, עם אחיי המנוח (החפצים בשימור הקשר עם אחייניתם) ובעיקר עם היתומה אשר עוד בהיותה עוללה, נקטף אביה בדמי ימיו והיא, לא זכתה להטמיע את דמותו בנפשה; כעת ניטש ויכוח סוער בין אמה לבין סבתה", כתבה השופטת.
השיקול היחידי המכריע הוא טובת היתומה, כתבה השופטת. טובה זו היא "לקיים קשר עם משפחת אביה המנוח, ליהנות מאהבתם ותשומת הלב שהם מפגינים כלפיה". שיקול זה "דוחה מפניו כל שיקול אחר וכל טובה אחרת – של האם ושל הסבתא ואפילו טובת שתיהן גם יחד, נידחות מפניה".
השופטת הוסיפה כי "העקרון שביחסי סב/סבה ונכדים מושרש הוא עמוק ברגשי אנוש וביחסי בני משפחה לדורותיה", והוא שעמד ביסוד התיקון לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, אשר העניק לבית המשפט אפשרות להתערב כאשר סכסוך בין הורים שכולים לכלתם ימנע מההורים להתראות עם נכדם.
השופטת הורתה כאמור לקבוע הסדרי ראיה לסבתא אך התנתה הסדרים אלו במתן ייעוץ מקצועי לאלמנה ולסבתא.