המושב הראשון של כנס התקשורת במכללה האקדמית יו"ש עסק ב"מלחמת התעמולה", ישראל נגד החיזבאללה. ד"ר מרדכי קידר מהמחלקה לישראל במזה"ת במכללת יו"ש, התבטא בחריפות נגד המהלכים ההסברתיים של מדינת ישראל: "צריך לומר שאנחנו נלחמים נגד אזרחים ששולחים עלינו טילים מהסלון ולא לומר לכל העולם אנו אשמים, טעינו". עוד טען קידר כי על מערך הדוברות הישראלי להבין שמדובר במערך מלחמתי.
"בעולם הערבי מראים חלקי גופות ותמונות קשות שיש להם אפקט עצום בעולם, אצלנו מראים מקסימום את השקיות השחורות. אנו חייבים להבין שמדינת ישראל שוכנות בתוך שכונת מצוקה ועליה לנהוג כמו בשכונת מצוקה", אמר קידר.
לעומתו, אמיר גיסין, מנהל ההסברה במשרד החוץ, שלל טיעון זה וטען כי על אנשי התקשורת הישראלים לשמור על המוסריות שלהם כבני אדם ולא להשתמש בתמונות קשות מידי.
גיסין מסר נתונים על סקר שנערך בצרפת בו נשאלו: מה לדעתכם הקונפליקט המרכזי במזה"ת? 45% סברו שהקונפליקט בין הקיצוניים למתונים הוא המוביל, לעומת 30% שסברו שהקונפליקט המוביל הוא בין הפלסטינים לישראלים. סקר נוסף שנערך בצרפת עסק בשאלה: במי אתה תומך בישראל או באיראן? 85% אמרו שהם תומכים בישראל, לעומת 3% שהצהירו שהם תומכים באיראן." זה מחייב אותנו להישאר במגרש התודעתי הגדול יותר ולא להתעסק רק בסכסוך עם הפלסטינים".
המושב השני של הכנס עסק בהישגים ובכשלים בדיווח הישיר משדה הקרב. גלעד עדין, מנכ"ל חדשות 10, דיבר על הביקורת החריפה תחתיה התנהלה התקשורת הישראלית בימי המלחמה. "במלחמת לבנון השנייה היו שני אויבים, התקשורת והחיזבאללה", אמר.
לטענתו הדיון הציבורי שהתנהל במהלך המלחמה היה: מי נתן למצלמות להיכנס למפקדות החטיבה? "אני מניח שבמלחמה הבאה לא יהיו מצלמות בחדרי השליטה של הצבא, אך האם לא היה נכון לעסוק בדיון הציבורי בנושא קבלת ההחלטות? אודי אדם לא הסכים להתראיין לאורך כל המלחמה וטען כי הוא מדבר רק עם הרמטכ"ל, בסוף הוא היה מהראשונים להתפטר. האם ייתכן שהדרג המדיני לא שמע את מוצא פיו לאורך כל המלחמה?", שאל עדין.
לדעת עדין, נעשו טעויות בתקשורת אם כי רק ברמה הטקטית ולא ברמה האסטרטגית. "צופי אל-מנאר התעוררו אחרי המלחמה ונחשפו למציאות שלא היו מודעים אליה כלל. הם גילו את ההרס והחורבן הרבים שלא הוצגו להם במהלך המלחמה, אנחנו לעומתם הראינו את מכלול התמונות ונתנו לצופה את הפריבילגיה להחליט. אני חושב שמה שחשפנו במהלך המלחמה הוא רק קצה הקרחון ולא בכדי הוקמו 50 ועדות חקירה בתוך הצבא".
"בעולם הערבי מראים חלקי גופות ותמונות קשות שיש להם אפקט עצום בעולם, אצלנו מראים מקסימום את השקיות השחורות. אנו חייבים להבין שמדינת ישראל שוכנות בתוך שכונת מצוקה ועליה לנהוג כמו בשכונת מצוקה", אמר קידר.
לעומתו, אמיר גיסין, מנהל ההסברה במשרד החוץ, שלל טיעון זה וטען כי על אנשי התקשורת הישראלים לשמור על המוסריות שלהם כבני אדם ולא להשתמש בתמונות קשות מידי.
גיסין מסר נתונים על סקר שנערך בצרפת בו נשאלו: מה לדעתכם הקונפליקט המרכזי במזה"ת? 45% סברו שהקונפליקט בין הקיצוניים למתונים הוא המוביל, לעומת 30% שסברו שהקונפליקט המוביל הוא בין הפלסטינים לישראלים. סקר נוסף שנערך בצרפת עסק בשאלה: במי אתה תומך בישראל או באיראן? 85% אמרו שהם תומכים בישראל, לעומת 3% שהצהירו שהם תומכים באיראן." זה מחייב אותנו להישאר במגרש התודעתי הגדול יותר ולא להתעסק רק בסכסוך עם הפלסטינים".
המושב השני של הכנס עסק בהישגים ובכשלים בדיווח הישיר משדה הקרב. גלעד עדין, מנכ"ל חדשות 10, דיבר על הביקורת החריפה תחתיה התנהלה התקשורת הישראלית בימי המלחמה. "במלחמת לבנון השנייה היו שני אויבים, התקשורת והחיזבאללה", אמר.
לטענתו הדיון הציבורי שהתנהל במהלך המלחמה היה: מי נתן למצלמות להיכנס למפקדות החטיבה? "אני מניח שבמלחמה הבאה לא יהיו מצלמות בחדרי השליטה של הצבא, אך האם לא היה נכון לעסוק בדיון הציבורי בנושא קבלת ההחלטות? אודי אדם לא הסכים להתראיין לאורך כל המלחמה וטען כי הוא מדבר רק עם הרמטכ"ל, בסוף הוא היה מהראשונים להתפטר. האם ייתכן שהדרג המדיני לא שמע את מוצא פיו לאורך כל המלחמה?", שאל עדין.
לדעת עדין, נעשו טעויות בתקשורת אם כי רק ברמה הטקטית ולא ברמה האסטרטגית. "צופי אל-מנאר התעוררו אחרי המלחמה ונחשפו למציאות שלא היו מודעים אליה כלל. הם גילו את ההרס והחורבן הרבים שלא הוצגו להם במהלך המלחמה, אנחנו לעומתם הראינו את מכלול התמונות ונתנו לצופה את הפריבילגיה להחליט. אני חושב שמה שחשפנו במהלך המלחמה הוא רק קצה הקרחון ולא בכדי הוקמו 50 ועדות חקירה בתוך הצבא".