בבוקר יום שני ה-16 באוקטובר היה יום שגרתי. חתן פרס ישראל וראש החוג למחשבת ישראל, פרופ' רביצקי, בן 61, יצא מביתו בהליכה רגלית לעבר מרכז ירושלים. הוא חצה את הכביש בפינת הרחובות הטורים ויפו ואז פגע בו אוטובוס שעבר במקום. כוחות ההצלה שהגיעו למקום התאונה גילו שכתוצאה מפגיעת האוטובוס נהרג אדם אחד ונפצעו באורח קשה שניים נוספים. רביצקי שכב על הכביש מחוסר הכרה אך נושם בכוחות עצמו כשהוא סובל מפציעת ראש קשה. גופו קובע על מנת למנוע גרימת נזק נוסף במהלך הפינוי והוא הובהל לחדר הטראומה של המרכז הרפואי הדסה עין כרם. נהג האוטובוס עוכב לחקירה ושוחרר למעצר בית וכן נשלל רשיונו ל-90 יום. אתמול הועבר רביצקי מן המרכז הרפואי הדסה עין כרם לשיקום בבית לווינשטיין שברעננה. הכרתו עדיין לא שבה אליו.
הידיעה על התאונה הקשה בה נפגע רביצקי הכתה בתדהמה את כל מכריו, תלמידיו וידידיו. הם, בניגוד למשפחה המפגינה אופטימיות, סובלים מתחושת חוסר אונים וכואבים בעיקר את העובדה שרביצקי נפגע בראשו. עמיתיו מן החוג למחשבת ישראל סירבו השבוע לדבר עליו. "אין לי מצב רוח", אמר אחד מהם, "זה נראה לי כמו הספד". גורמים נוספים באוניברסיטה אמרו כי גם שבוע אחרי התאונה הם מרגישים שמוקדם מדי לדבר עליה. "פצוענו מונח לפנינו ואנחנו לא יכולים לדבר כי חסר מרחק", הם אמרו. "כל דבר שאדם עושה - או שהוא בהווה או שהוא בעבר או שהוא בעתיד. כאן, לעומת זאת, אנחנו נמצאים במצב בו ההווה לא חתוך והעבר לא חתוך. הפציעה שלו חמורה ביותר ואנחנו לא יודעים מה התחזיות של ההחלמה ממנה. אנחנו בין החיים ובין המוות. כולנו מאוד מצרים ועצובים".
את התגובה להלם ולכאב של החברים מהמחלקה באוניברסיטה, סיכמה לאחר מחשבה מי שמשמשת היום כראש החוג למחשבת ישראל וידידתו של רביצקי מזה ארבעה עשורים, הפרופסור רחל אליאור. "כל חברי החוג למחשבת ישראל מצטערים צער כבד על האסון שנפל עלינו ומאחלים לו רפואה שלימה”, אמרה אליאור, “זה כל מה שאפשר להגיד בשלב הזה".
ח"כ מלכיאור: אנחנו צריכים את מנהיגותו
חבר הכנסת, הרב מיכאל מלכיאור, מראשי תנועת מימד ומי שעובד עם פרופ' רביצקי במשך שנים ארוכות, מספר על היכרותו עם מי שלימים היה למורה הדרך שלו בעולם הפוליטי בישראל. "ההיכרות הראשונה שלי איתו היתה כשהייתי אברך צעיר בישיבת הכותל וכבר אז הוא בלט כמנהיג”, מספר מלכיאור. “הוא הקים אז את התנועה 'עוז לשלום' שהיתה מין מקדמה ל'מימד'. הייתי הולך לשמוע אותו כאדם עם חזון למוסריות ועם תפיסת עולם ציונית-דתית שכבר אז היתה במיעוט לאחר שהתנועה, שיצאה בעיקר מישיבת 'מרכז הרב' ומתלמידי הרב צבי יהודה קוק, השתלטה לאט לאט על צירי המפד"ל ואחר-כך על המפד"ל כולה. התפיסה שלו היתה מנוגדת לדברים האלו והוא שילב בזה גם את המנהיגות הציבורית שלו וגם את המחקר באוניברסיטה ובמקומות אחרים. לכן, הוא היה ועודנו מהאנשים עם החזון לעזור לציונות דתית מושרשת עם חיבור לחברה ולאדם לפני החיבור לארץ ישראל השלמה”.
הפעילות הפוליטית-חברתית שלו, גרמה לרבים לבקר אותו, אך רביצקי לא נכנע ולא מיתן את עמדותיו. "אני לא יודע אם היו לו תכניות בהנהגה הציבורית", מוסיף מלכיאור, “ אבל הוא בהחלט הקפיד לשמור על קשר. כל הזמן מחפש ושואל ונותן דרך ובהחלט אין לי ספק שיש תפקידים חשובים במדינת ישראל שהוא ראוי להם. באופיו הוא לא אדם פוליטי, הוא מנהיג רוחני יותר מאדם של פוליטיקה".
גם מלכיאור, כעמיתיו של רביצקי באוניברסיטה, מדלג בדיבור עליו מלשון הווה ללשון עבר וחוזר חלילה, כאילו אינו יודע לבחור באיזה אופן להתייחס לידידו הטוב הנאבק על חייו. הוא מקפיד לשמור על קשר יומיומי עם בני משפחת רביצקי ומציין כי האופטימיות שהם מפגינים מדבקת. "אני בקשר יומיומי עם המשפחה. הם מאוד אופטימיים וזה מדבק. האם אומרים תהלים, ומבקשים מכולם להתפלל. הם משפחה מאוד מלוכדת והם עושים הכל כדי לגרות אותו שיתעורר כמה שיותר מהר ושבעזרת ה' ייצא בלי פגע".
מלכיאור מוסיף עוד ואומר כי התאונה גורמת למחשבות על המיידיות בה יכול האדם לספוג מכה אנושה. "התחושה האישית שלי היא כמו של כל אחד שהכיר אותו, שאדם יכול לקום בבוקר, אדם בריא וספורטיבי בגופו ובנפשו, וללכת. אתה לא יודע מה הקדוש ברוך הוא טומן לנו. אני עדיין בהלם מהדבר הזה. קראנו לכולם להגיד תהלים ולהתפלל בשבילו. חשוב לי להגיד שאנחנו מצפים ומתפללים יום יום שיחזור אלינו במלוא כוחו. במאבקים שעוד נכונו למדינת ישראל, אנחנו צריכים את מנהיגותו, את חיוניותו ואת מוסריותו. ולכן אנחנו בתפילה אינטנסיבית לקדוש ברוך הוא שיחזיר אותו במלוא הכוחות לפעילות".
חתן פרס ישראל שדגל בחינוך דתי מורכב
פרופ' אביעזר רביצקי נולד בירושלים בשנת תש"ה (1945). אמו, רות לבית רוסט, עלתה ארצה עם הוריה בשנות העשרים, התחנכה באווירה משפחתית חסידית ולמדה במוסדות חינוך כלליים בירושלים. אביו, שמואל, עלה ארצה בשנות השלושים ולמד היסטוריה וספרות באוניברסיטה העברית. לימים למד גם משפטים, עבד במשרות בכירות בשירות המדינה ולאחר מכן פתח משרד רואה חשבון עצמאי. "הוריי טיפחו בית חם. הם גידלו אותי ואת אחי ישראל בחינוך דתי מורכב, שהדגיש במיוחד את התודעה ההיסטורית היהודית ואת המתחים התרבותיים המקיימים את המציאות המודרנית", סיפר רביצקי בראיון מיוחד לקראת קבלת פרס חתן ישראל.
הוא גדל בירושלים, בשכונות מקור-ברוך ורחביה, למד בבית הספר היסודי "לדוגמא" ובבית הספר התיכון "מעלה". לאחר מכן שירת בנח"ל וריכז את סניף "בני עקיבא" בתל-אביב. בשנת 1968 החל ללמוד פילוסופיה ומחשבת ישראל באוניברסיטה העברית. בתקופת לימודיו לתואר שני נבחר ליו"ר הסתדרות הסטודנטים של האוניברסיטה העברית. חיבר עבודת דוקטור על הפרשנים הקדמונים של תורת הרמב"ם, וזכה לתואר דוקטור בהצטיינות יתרה.
בשנת 1979 יצא רביצקי לארצות הברית כעמית מחקר באוניברסיטת הרווארד. החל משנת 1980 היה מרצה ופרופסור לפילוסופיה יהודית באוניברסיטה העברית. בשנת 1989 נבחר לראש המכון למדעי היהדות, ובשנת 1996 נבחר לראש החוג למחשבת ישראל. פרופ' רביצקי כיהן בעשר השנים האחרונות כחבר במועצה להשכלה גבוהה, ולאחרונה נתמנה ליו"ר הוועדה לענייני אוניברסיטאות במועצה להשכלה גבוהה. בשנת 1995 הצטרף כעמית בכיר למכון הישראלי לדמוקרטיה והופקד על מחקרים בשאלת הדת והמדינה.
על מעורבותו בחיים הציבוריים והפוליטיים בארץ סיפר פרופ' רביצקי לקראת הענקת פרס ישראל: "בראשית שנות השבעים כאשר הציונות הדתית פנתה ימינה, לכיוון חד-צדדי, והעמידה את השליטה הפוליטית על כל ארץ ישראל בראש סולם ערכיה, חשתי חובה לעמוד מול הסחף, להציב חלופה רעיונית שתשלב נאמנות לתורת ישראל עם חתירה לשלום ועם דבקות בקדושת החיים ובכבוד הבריות." רביצקי נמנה על מייסדי תנועות השלום הדתיות "עוז ושלום" (בשנות השבעים) ו"נתיבות שלום" (בשנות השמונים), ולאחר מכן נבחר ליו"ר המועצה של תנועת מימד.