ועד מתיישבי גוש קטיף יציג היום לחברי השדולה למען שיקום העקורים מגוש קטיף, את מצבם העדכני של קהילות גוש קטיף. זאת על רקע מחדל הסחבת בו נגוע פרויקט השיקום של העקורים, שמוזנחים מזה קרוב לשנה וחצי במגורים ארעיים באתרי הקראווילות. השדולה תתכנס היום בשעה 14:00 בחדר סיעת העבודה בכנסת.
וועד יישובי גוש קטיף פועל לקידום של תוכניות הקבע של גוש קטיף וקרא לממשלה מספר פעמים להעניק עדיפות לאומית להקמתם של יישובי הקבע עבור כל הפזורות. באותה המידה שבה למדינה היו לוחות זמנים ברורים בנוגע לגירוש, כך גם המדינה חייבת ליצור לוחות זמנים ברורים להשלמת הקמת יישובי הקבע.
להלן התזכורת למצבם של המגורשים כיום, לאחר ההבטחות שפוזרו לפני ואחרי הגירוש.
15 חודשים אחרי הגירוש, אפס התחלות בנייה
כזכור כחודש לפני הגירוש השיקה ממשלת ישראל קמפיין תחת הכותרת "יש פתרון לכל מתיישב". הקמפיין תיאר את היערכותה המושלמת של ממשלת ישראל לקליטת וסיוע למפונים בתחומי המגורים, רווחה, מתן פיצויים, חינוך, תעסוקה, איתור אדמות לחקלאים ועוד.
אך בפועל, חוסר ההערכות היה רב והביא לכך שמדינת ישראל נאלצה להשכיר כ-3000 חדרי מלון כאשר חלק ניכר מהם הוזמנו במקביל לגירוש התושבים מבתיהם. המשפחות עצמן שילמו מחיר יקר של אובדן המסגרת המשפחתית, תלישות ופגיעה קשה בפרטיות. רק ביולי 2006 עזבו אחרוני המשפחות את המלונות ובתי הארחה ופורק המאהל של תושבי אלי סיני.
כיום נמצאות כל פזורות גוש קטיף במצב של קיפאון ברמה כזו או אחרת בנושא הקבע. בחלק מהאזורים יש רק תכנון ראשוני, באזורים מסוימים התב"ע אושרה ובאזורים מסויימים ישנם עיכובים משמעותיים בעקבות סחבת ממשלתית, משפחות שכתוצאה מעיוותים בחוק אינן רשאיות להצטרף ליישובים, חוסר הסכמה בנושא מבני ציבור, בעיות עם היישוב או המועצה הקולטת ועוד. בפועל עד כה לא החלו בבנייתה של אפילו דירה אחת עבור המגורשים. להלן תמונת המצב העגומה:
אזור חוף אשקלון:
מבקיעים: בקיבוץ זה התיישבו 24 משפחות מהיישוב פאת שדה שחתם על הסכם עם מדינת ישראל חצי שנה קודם הגירוש. התב"ע אושרה אולם בפועל לא הוחל בהכשרת כל תשתיות בעקבות סכסוך בין הקיבוץ למשפחות הנקלטות. יש בעיה של מענקים לחקלאים- השקעות. המדינה הפרה הבטחה לקבלת המענק. כמו כן התושבים דורשים להכיר במקום כאיזור עדיפות א'.
ניצנים: תוכנית הדגל של מנהלת סל"ע שנחתמה קודם הגירוש להקמתם של מאות יחידות דיור באשכולות נפרדים עבור היישובים החקלאיים: גדיד, גן אור, מורג, בדולח, ניסנית ועוד – תקועה. למרות הבטחות מנהלת סל"ע שהחותמים על תוכנית זו יזכו לבנות את בתיהם במהירות, בפועל לא הוחל בהכשרת התשתיות וזאת בעקבות סחבת ממשלתית ובג"ץ מצד עיריית אשקלון. בעיות המעכבות את בניית הקבע הם רכישת הקרקע, תקצוב לסלילת כביש ומחיר ותנאים ללא זכאים.
שכונת הגולף – אשקלון: למקום נרשמו כ-150 משפחות מצפון החבל עוד קודם הגירוש. על אף הבטחות הממשלה כי העבודות יחלו באופן מיידי, בפועל מדינת ישראל טרם השלימה את רכישת הקרקעות מהבעלים ואין חוזים חתומים מול המגורשים.
ניצן: הרחבת היישוב ניצן עבור מפוני נווה דקלים. עד כה נרשמו לפרוייקט כ-350 משפחות והוא נחשב למתקדם ביותר מבחינת ביצועו- התשתיות ליישוב צפויות להיות מוכנות בדצמבר 2006. למרות האמור טרם נחתם הסכם עם הממשלה בשל בעיות קשות בנושא מבני הציבור, פתרונות ללא זכאים, בנים ממשיכים, שמאויות הבתים, חוף ים נפרד ועוד.
תלמי יפה: 24 משפחות מאלי סיני מיועדות לעבור למקום. לפני כחודשיים חתמו על חוזה (בין השאר חתומים רוה"מ, היישוב, מנהל מקרקעין, מנהלת ועוד). מתברר שלא תיקצבו נכון את נושא התוכניות והפיתוח ולכן החברה הכלכלית של חוף אשקלון לא מוכנה לבצע. האוצר לא מוכן להוסיף כסף והמצב תקוע.
עין צורים: קבוצה של כ-20 משפחות מגדיד מתכוונת להשתקע במקום. יש ייעוד שטח למגורים אולם אין תב"ע מאושרת. יש בעיה עם משפחות שמצטרפות מיישובים אחרים- הכרה בקהילה ממספר קהילות שהיו בגוש.
אזור נחל שורק:
חפץ חיים: שכונה צמודה ליישוב אמורה להיבנות עבור כ-80 משפחות מהיישוב גני טל. קיים סיכום עקרוני בלבד – בפועל לא החלו כל עבודת תשתית באזור. צריך לקדם חוזים- חוזה וחוזה חקלאים וכן לפתור את סוגיית מבני הציבור.
יד בנימין: כ-120 משפחות מעוניינות להתיישב במקום מנווה דקלים ויישובים נוספים. התב"ע בתוקף. הסכם לא נחתם וישנן בעיות בנושא ההעתקה הקהילתית והפתרון לחקלאים- מציאת מקורות מימון לתשתיות למתחם החקלאים.
יסודות: מיועד עבור כ-50 משפחות ממפוני נצר חזני – התב"ע בתהליך תכנון ראשוני בלבד. יש עיכוב גדול בהסכם בין תושבי נצר חזני, המדינה ויסודות, בין השאר משום שאין יועץ משפטי מטעם המנהלת.
חבל לכיש:
באזור מזרח לכיש כולו מתגוררים כיום כ-100 משפחות יהודיות בלבד. מזה שנים משוועת מדינת ישראל לחלוצים שיבואו ליישב את המקום – ולהפריח את השממה. תושבי גוש קטיף המבקשים לקחת על עצמם אתגר זה ולהכפיל פי כמה את מספר המשפחות באזור, נתקלים בבעיות קשות ואינם רואים עד כה את המדינה נרתמת ברצינות להגשמת חזון התיישבותי זה. להמלצתינו צריכה לעבור החלטת ממשלה לכל הקשור למזרח לכיש כולל תכנון והגדרות ביצוע.
שומריה: שם מתגוררים כ-60 משפחות מעצמונה, תוכניות הבנייה נמצאים בשלבי עדכון – טרם הוחל בהכשרת כל תשתיות. יש חוזה והכל מוכן, הבעיה היא שיש החלטה של רשם האגודות שמשיתה על האגודה חוב גדול. מנהלת סל"ע נעלמה מהתמונה וצריך לזרז אותם לקדם את העניין.
אמציה: שם מתגוררות כ-50 משפחות מקטיף. אין כל תב"ע אולם קיימות תוכניות ראשוניות. לאחרונה בעקבות משבר בין היישוב הותיק אמציה למנהלת (רכישת הקרקע), ישנה עצירה בכל תוכניות הפיתוח. כמו כן יש לפעול לסגירת הפרוגרמה החקלאית וגודל המגרשים ביישוב.
אגוז: מקום אליו מבקשים לעבור כ-50 משפחות מנווה דקלים ומשפחות נוספות מרחבי הארץ. נכון לעכשו אין תב"ע. יש לפעול להגדרה של אגוז בתמ"ם ותוכנית מתאר מחוזית. תכנון והפקדה.
מרשם: למקום מבקשות לעבור כ-40 משפחות, מחציתן מתל קטיפא ומחציתן מיישובים אחרים. אין תב"ע ולא נחתם כל הסכם. יש לפעול לאישור הפקדת התוכנית המורחבת (חלופה 4 המלאה).
כרמית: אליו מבקשים לעבור כ-50 משפחות מכפר דרום. נכון לעכשיו אין כל תב"ע או כל תכנון ראשוני. בעיה של סמל יישוב (היישוב מתוכנן להיות בצפון כרמית) וכן בקשה של היישוב שבהמשך למפעלים החקלאיים המפוארים שהיו בכפר דרום יגדירו את היישוב כיישוב חקלאי עם נחלות ואמצעי ייצור.
נגב – אזור חלוצה:
כל ממשלות ישראל ראו בחזון יישוב הנגב משימה ממדרגה ראשונה אולם גם במקרה זה לא ניכרת הירתמות של המערכות לסייע לכמאה משפחות מנצרים ועצמונה המתגוררות כעת ביתד ויבול ומבקשות להקים יישובים באזור חלוצה תוך קליטה מסיבית של משפחות ועיבוי ההתיישבות.
בחלוצית 1 (נצרים) אושרו תוכניות הבנייה ובחלוצית 4 (עצמונה) התכנון בשלבים מתקדמים. למרות הסכמת הממשלה להקצאת כספים לפיתוח האזור בפועל טרם החליטה הממשלה על מימוש ההחלטה כך שבפועל לא החלו כל עבודות להקמת תשתית ליישובים החדשים. יש לקדם בדחיפות לתחילת עבודות וביצוע החלטות הממשלה בנושא חלוציות. כמו כן, תקציב סה"מ בחטיבה להתיישבות עבור חקלאים חדשים.
נוספים:
בוסתן הגליל: סחבת ועיכובים קיימים גם ל-30 המשפחות מצפון החבל שנענו לקריאה ליישב את הגליל ביישוב בוסתן הגליל שם עדיין לא נחתם כל הסכם עם המנהלת. לא החלו בבנייה משום שהמענק שהובטח לתושבים לא מגיע.
משכיות: כ-20 משפחות משירת הים יחד עם יישובים נוספים עתידות לעבור ליישוב משכיות שבבקעת הירדן בתוך כשלושה חודשים מתוך מטרה לקבוע את ביתם באזור. אין תוכנית מתאר, אין תקצוב לפרוייקט ואין הכרה בקהילה.
אבני איתן: למושב שברמת הגולן מבקשות להצטרף כ-25 משפחות מרביתן מנצר חזני. קיימות הבנות אולם עדיין לא נחתם כל הסכם. יש להקצות תקציב למקורות מים והכשרת קרקע לשטחי החקלאות. כמו כן נדרשת הכרה בקבוצה כהעתקה קהילתית למרות שכרגע עומדים על כ-19 משפחות.
דרום גבעת אולגה- אלי הים: למקום מעוניינות לעבור 27 משפחות מצפון החבל. השטח מוגדר לתיירות ונופש. יש לאפשר במקום מגורים ופתיחת צימרים (לפחות לעקורים). קיימת התנגדות של שמאי אסיף- ראש מנהל התכנון לאפשר מגורים במקום שמוגדר תיירות ונופש. בנוסף בעיה עם נושא המידתיות.
בת הדר: כ-50 משפחות מאלי סיני וניסנית מעוניינות לבנות את ביתם במקום. ההסכם חתום. עלייה לקרקע בעז"ה בקרוב...
תלמים: כ- 30 משפחות מנווה דקלים ובדולח מעוניינות לעבור ליישוב הקבע בתלמים. בעיות בהסכם בין מושב תלמים למנהלת סל"ע, המשך הכנת תוכניות מתאר (הופסקו באמצע) ומענק הנגב (כל האיזור חוץ מתלמים מקבל מענק).
טנא עומרים: קבוצת משפחות ממורג גרה במקום. בעיה של הכרה בקהילה. עוד לא נסגר מקום הקבע.
אלי סיני- הקבוצה שישבה במאהל יד מרדכי מפוזרת בדירות ולא ברור עדיין מה מקום הקבע לאחר שרעיון פלמחים נפל.
אריאל: קבוצה של משפחות בעיקר מנצרים. אין הכרה בקהילה.
דו"ח נוסף שהתקבלת במערכת ערוץ 7 מדווח על מצב קהילות גוש קטיף שנמצאים כבר שנה ושלושה חודשים ללא בית.
דיור קבע
• 1667 משפחות גרו ב-21 יישובים בגוש קטיף
• 1405 מהמשפחות ממשיכות לגור יחד עם הקהילות שלהן.
• התוכניות לקבע מתפרסות על 26 יישובים בארץ. רובם הוצעו על ידי המדינה, חלקם אף נקבעו לפני הגירוש.
• הסכם חתום לגבי יישוב הקבע קיים רק בבת הדר ובמבקיעים (סה"כ כ- 50 משפחות) לגבי כל שאר הקהילות אין כיום חתימה עקב בעיות שונות בתב"ע, רכישת הקרקעות, תקציב ועוד.
• באף אחת מהנקודות אין תחילת בניית בתי קבע.
• המשמעות לכך היא המשך המציאות הבלתי נסבלת בצל חוסר הוודאות לגבי עתיד הקהילה.
• משפחות ששכרו דירה באופן פרטי לפני או אחרי אוגוסט 2005 מסתובבות בחוסר ודאות מוחלט לגבי המשך הסיוע בשכר הדירה. הבעיה מורגשת בחריפות בקיבוצים אור הנר וכרמיה ובדירות באשקלון אשר נתונים לחסדי בעל הבית בניגוד למגורשים המתגוררים באתרי הקראוילות שהם רכוש המדינה.
פיצויים
• חלק מהמשפחות קיבלו פיצוי מלא או חלק ממנו וחלק קיבלו רק את המקדמה. ישנן משפחות שעדיין לא קיבלו פיצוי כלל.
• מגזרים שלמים (בינהם חקלאים, בעלי עסקים והיישובים הלא מוכרים) עומדים חסרי אונים מול הסחבת הבירוקרטית והעיוותים בחוק שאינם מאפשרים להם לקבל את הפיצוי המגיע להם.
• ישובים "לא מוכרים"- מספר ישובים כגון תל-קטיפא, שליו וכיוצ"ב, לא מוגדרים כיישוב מפונה, כל אחת בגין בעיה טכנית שונה, סימול הישוב או הגדרת קווי תיחומו. תושבים אלו, קיבלו עד היום ברובם מקדמה של כמה עשרות אלפי ₪ בלבד, אף שרובם היו בעלי בתים או שוכרים ציבוריים.
במשך למעלה משנה, זוכים כל תושבי הישובים "הלא מוכרים" למעמד של עקורים סוג ב', ועדות הזכאות דחו על הסף את כל תביעותיהם והפנו את התושבים לועדה המיוחדת אשר מערימה על התושבים קשיים רבים.
• מאות תיקים של משפחות עלו לוועדה מיוחדת. קיימת ועדה מיוחדת אחת בלבד המתקשה לעמוד בעומס. קצב ההמתנה לדיון בה הינו כחצי שנה עד שנה.
• ב-650 תיקי שמאות פרטנית טרם התקבלה החלטה או שהתקבלה החלטה בימים האחרונים בחישוב שמאות נמוך, בשל הקפאת חישובי השמאות לאחר שהתברר כי גובה השמאות גדול מהפיצוי בחוק.
חינוך ונוער
בתחום החינוך הפורמלי-
• ישנם כ- 3,400 תלמידים תושבי גוש קטיף.
• נוצר פער לימודי הנובע מחסרונן של מסגרות לימודיות מסודרות.
• תלמידים רבים נאלצו לנדוד בין 5-6 מוסדות חינוך שונים.
• בבתי הספר העקורים מלמדים מורים שהם עצמם מגורשים. המשאבים שנתנו לסדנאות התמודדות קוצצו השנה למרות שדווקא עכשיו יש יותר רצון להצטרף לסדנאות אלו.
• ערעור התא המשפחתי והקהילתי משפיעים רבות על התלמידים וגורמים להם להכנס למצב ריגשי קשה של דאגה, פחד וחששות המקשים עליהם להתרכז בלימודים.
בתחום החינוך הבלתי פורמלי-
• באתרים שונים עדיין חסר מבנה נוער. מצב המוביל לשעמום, שוטטות במקומות מפוקפקים, נסיעה בטרמפים, הדגשת הארעיות של האתר כמקום מגורים, חוסר יכולת של המדריך לרכז את בני הנוער ועוד.
• עדיין חסרים כ-9 מדריכים למספר קבוצות נוער.
• המציאות האירעית מקשה על תחושת השייכות של בני הנוער למקום המגורים
תחושת חוסר שייכות למקום, בית, משפחה (עקב צפיפות) וחברה, גורמת למס' תופעות הבאות לידי ביטוי בשינויי התנהגות- אדישות, עצבות, הרגשת חוסר מוצא, חוסר מוטיבציה לפעול ולהצליח, בלבול, הרגשת תסכול וכד'.
• נוער בסיכון- ישנם כ- 150 בני נוער שנמצאים בסיכון בכל האתרים (50% בניצן)
רווחה
תושבים רבים נמצאים במצב נפשי קשה כתוצאה ממתחים משפחתיים העולים כתוצאה מהגירוש, בעיות כלכליות הנובעות מהאבטלה הכפויה, שבר הנובע מפירוק הקהילה ואיבוד החברים, חוסר מקום בקראוילה לאירוח המשפחה הקרובה, בירוקרטיה המצריכה כוחות נפש ועוד.
• אי הוודאות לגבי יישובי הקבע משפיעה באופן חזק על שיקום האוכלוסיה ואינה מאפשרת לגשת לסדנאות התמודדות עם האבל וכו'.
• אכילת הפיצויים- תושבים רבים אינם עובדים ולכן משתמשים בכספי הפיצויים לקיום היומיומי במקום לשמור לבניית ביתם. מגורש תיאר לנו את המצב: "שלשום אכלתי את הטיח, היום את הבלוקים ומחר אוכל את היסודות"...
• אנשים היום פונים יותר לטיפול רגשי. עד עכשיו היו עסוקים באיפה לומדים, סידור קארוילה, פריקת מכולה וכד'
• ביישובים שסגרו ופנו למנהלת טרום הגירוש האכזבה וההתמודדות הרגשית קשה ביותר עקב העובדה שמצבם זהה ואף גרוע יותר ממי שפנה לאחר מכן.
• תקנים של עו"ס אושרו רק עד סוף נוב' 06. (סביר להניח שהמדינה תאשר גם לשנה הקרובה אבל ראשי הרשויות עדיין לא קיבלו אישור לכך) מצב זה גורם לכך שלא מקבלים עובדים חדשים ומשפחות נשארות ללא מענה וטיפול. בנוסף, אנשי מקצוע מיומנים עם הדרכה ורקע בהבנת אוכלוסיית היעד לא מוכנים לעזוב מקום עבודה ולעבוד במקום שלא מתחייב להעסיקם מעבר לשנה. על המדינה לאשר תקנים לטווח של לפחות שנה לאחר דיור הקבע.
• עדיין נמצאים במחוז הדרום כ-200 תיקים של מגורשים (הסדרי ראיה, מחלות נפש, אלימות במשפחה, חוק נוער ועוד). עובדי המשרד טוענים כי כל עוד המשפחה לא פונה אין טעם ליצור עימם קשר ולבדוק מה שלומם כי אולי השתקמו ולא זקוקים לשירות חברתי. מנקודת המבט שלנו, מחובתה של המדינה ליזום המשך קשר עם משפחות שהיו מטופלות ובדיקה של מה קורה איתם היום. במידה ואכן נמצאים היום במצב טוב אז אין צורך בהמשך טיפול. מבדיקות וסקר שערכנו בוועד מול משפחות שהיו מטופלות מצאנו כי המצב החמיר אצל רובן ולצערנו אין בהם את הכח ליזום קשר עם אנשי טיפול ולפתוח כאבים מחדש בפני אנשים לא מוכרים אולם, אם יגיעו אליהם הביתה ישתפו ברצון. צריך התייחסות לכל משפחה כפוטנציאל להיות במשבר, קל וחומר למשפחות שהיו קודם מטופלות ברווחה.
• במ.א חוף אשקלון שם רוב האוכלוסייה מתנים טיפולים שירותים אפילו ברמה של תיעוד משפחתי בין 3 שעות (שהוא כלי טיפולי חשוב) בפתיחת תיק במח' הרווחה עם כל המשתמע מכך. משפחות נמנעות מכך מבושה ומפסידות משאבים טיפוליים להם ולילדיהם.
אבטלה
• 45% מתושבי גוש קטיף עדיין מובטלים (כ-1460 איש).
• רק 150 מתוך כ700 (21.4%) בעלי עסקים פתחו מחדש את העסק.
• תוקף דמי ההסתגלות ודמי האבטלה להם היו זכאים המפונים נגמר. כאשר בעלי העסקים ע"פ החוק לא היו זכאים להם כלל.
• מצבם הכלכלי של יותר מ- 500 משפחות הורע באופן משמעותי, והן מקבלות חבילות מזון וסיוע מגופי רווחה.
• המצוקה ניכרת בעיקר בקרב האוכלוסיה של בני 45 ומעלה ואצל החקלאים שמתקשים לבנות את החיים שהקימו מחדש.
חקלאות
• כ- 30% ממשפחות גוש קטיף התפרנסו מחקלאות.
• 0000רק 53 חקלאים (מתוך 400) קיבלו אדמות. מתוכם, רק חלק קטן מאוד חזרו לעבוד בחקלאות.
• בודדים מהם חתומים על הקרקע במנהל מקרקעי ישראל .
• החקלאים איבדו את השווקים, הקניינים וצינורות השיווק בחו"ל.
• החקלאים שמצליחים חרף הקשיים לחזור ולגדל נתקלים בקשיים רבים עקב בירוקרטיה של הממסד.
• בודדים מהם חתומים על הקרקע במנהל מקרקעי ישראל .
• שנת השמיטה בשנה הבאה והעובדה שעד עתה חקלאים לא חזרו לגדל יצרו מצב של רצף של 4 שנים ללא גידול.
• מענקים על פי חוק עידוד השקעות בחקלאות שהם החמצן להמשך התנהלות החקלאים הפעילים מתעכבים בגלל עיכובים בוועדות הזכאות במנהלת ס.ל.ע .
• קרקעות באזורים כגון מבקיעים שהמדינה רכשה אינם נמצאים ברשימת הזכאים למענק שהינו חלק יחסי לא מבוטל מהפיצוי.
תביעות חקלאים
• 200 בקשות הוגשו.
• ב-122 תביעות התקבלה החלטה כלשהי ובכ"ז רק ב- 41 תביעות בוצע תשלום כלשהו. התקבלה החלטה סופית רק ב-10 מקרים, דהיינו 7%.
• 50% מהחקלאים טרם פנו עקב הסחבת האדירה וכן מכיוון שהמסמכים שדורשים מהם מורכבים מאוד. כלומר, אחוז החקלאים שקיבל החלטה סופית עומד על 2% בלבד.