עם שוך סערת חודש הארגון ומהומת שבת הארגון, רגע אחרי התפוגגות עשן כתובות האש, אנחנו מבקשים רגע של מחשבה, לחניכי התנועה וגם לצופים בה מהצד:
כיצד אתם רואים את מצבה היום של תנועת בני עקיבא, בעיקר בסוגיית יעדיה החזוניים של התנועה, היעדים שלמענם ובשמם הוקמה, לעומת ההגשמה בפועל במרוצת כמעט שמונים שנות קיומה.
מצפים כאן לדעותיכם.
צור תל, מגדרה בתגובבה מספר 3 אומר כי יש הבדל ואילו רון טל, מחדרה בתגובה מספר 4 אומר כי אין הבדל.
מגיב מספר 5 שלא הזדהה בשמו אומר כי יש לבטל פעילות מעורבת.
נסים בן שלום , מירושלים אומר בתגובה מספר 6 כי "אין ספק שתנועת בני-עקיבא זכויות רבות לה, ועוד נכונו לה הרבה משימות לעם ולמדינה כתנועה ערכית מובילה והנותנת מעצמה לכלל עם-ישראל. אך חשוב לשנות קונספציה בדרך ההתנהלות ובשימת הדגש על פעילות הסניף -באופן פרטני לכל סניף בודד- לאורך כל השנה עם הכוונה ברורה של מרכזי המחוזות ומח' ההדרכה .
יש לארגן את הסניף כפי שמאורגן בי"ס שיכלול רישום החניך, תשלום ההורים על בסיס הכנסה, בחירת ועד הורים מדי שנה בשנה, הכשרת הקומונרית וצוות ההדרכה בצורה מעמיקה יותר וליווי צוותי ההדרכה לאורך השנה.
ודבר אחרון: שינוי הקונספציה של מחנות הקיץ שלעניות דעתי איבדו את חשיבותם כפי שהם ויש להיערך למחנות קיץ בדומה למחנות בארה"ב (לדוגמא : ניתן לקיים מחנה קיץ במתחם של גבעת וושינגטון וכדו')".
מגיב מספר 8 אומר כי ניתן להשיג את אותה מטרה בלי עירוב שגורם לעבירות ומוסיף כי העובדה שאריאל הרבה יותר מצליחים בהחדרת מסרים כיון שאצלם ההגעה לתנועה לא כרוכה בעבירות.
היא מוסיפה כי האי חושבת שבכדי למשוך את הנוער הצמא לרוחניות יש צורך להתעסק פחות במסרים מן העבר ולפנות לרוח התקופה את מקומה, והכוונה היא יותר התעסקות בפנימיות של תורה. וכמו שנאמר: "הנה ימים באים.. לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמוע את דבר ה'".
היא מסכמת "הנוער צמא לרוחניות שנוגעת בעצם הנשמה, וכבר לא מעניין אותו אידיאלים חזון והגשמה".