עם שוך סערת חודש הארגון ומהומת שבת הארגון, רגע אחרי התפוגגות עשן כתובות האש, אנחנו מבקשים רגע של מחשבה, לחניכי התנועה וגם לצופים בה מהצד:



כיצד אתם רואים את מצבה היום של תנועת בני עקיבא, בעיקר בסוגיית יעדיה החזוניים של התנועה, היעדים שלמענם ובשמם הוקמה, לעומת ההגשמה בפועל במרוצת כמעט שמונים שנות קיומה.



מצפים כאן לדעותיכם.

להלן מספר תגובות


בתגובה מס 2 אומר 'האריאלניק הנאמן',: "
לדעתי בנ"ע התקדמה רבות ב18 שנים האחרונות אני מתכוון בבחינה הדתית שהיחס לסניפים אחרים הוא בהרבה יותר טוב מאשר לפני 29 שנים (והאריאלניק יבין) אך עדיין יש לבנ"ע להתקדם רבות בטרם תגיע אל המנוחה ואל הנחלה אך אני חושב שעצם זה שהתנועה שואפת ליותר קדושה ויותר צניעות זה כבר טוב"

הוא מוסיף כי "מי שיסתכל למה בנ"ע התחזקה דווקא ב28\29 שנים האחרונות דווקא התשובה הברורה תהיה "הקמתה של תנועת אריאל" שגורמת ומציבה ציון לאן צריך לשאוף".



צור תל, מגדרה בתגובבה מספר 3 אומר כי
יש הבדל ואילו רון טל, מחדרה בתגובה מספר 4 אומר כי אין הבדל.

מגיב מספר 5 שלא הזדהה בשמו אומר כי יש לבטל פעילות מעורבת.

נסים בן שלום , מירושלים אומר בתגובה מספר 6 כי "אין ספק שתנועת בני-עקיבא זכויות רבות לה, ועוד נכונו לה הרבה משימות לעם ולמדינה כתנועה ערכית מובילה והנותנת מעצמה לכלל עם-ישראל. אך חשוב לשנות קונספציה בדרך ההתנהלות ובשימת הדגש על פעילות הסניף -באופן פרטני לכל סניף בודד- לאורך כל השנה עם הכוונה ברורה של מרכזי המחוזות ומח' ההדרכה .

יש לארגן את הסניף כפי שמאורגן בי"ס שיכלול רישום החניך, תשלום ההורים על בסיס הכנסה, בחירת ועד הורים מדי שנה בשנה, הכשרת הקומונרית וצוות ההדרכה בצורה מעמיקה יותר וליווי צוותי ההדרכה לאורך השנה.



ודבר אחרון: שינוי הקונספציה של מחנות הקיץ שלעניות דעתי איבדו את חשיבותם כפי שהם ויש להיערך למחנות קיץ בדומה למחנות בארה"ב (לדוגמא : ניתן לקיים מחנה קיץ במתחם של גבעת וושינגטון וכדו')".

מגיב מספר 8 אומר כי ניתן להשיג את אותה מטרה בלי עירוב שגורם לעבירות ומוסיף כי העובדה שאריאל הרבה יותר מצליחים בהחדרת מסרים כיון שאצלם ההגעה לתנועה לא כרוכה בעבירות.

חנה, מירושלים בתגובה מספר 9 אומרת כי "כחניכה לשעבר בתנועה ופעילה בה כמדריכה, רואה איך במשך השנים התנועה נהפכה לפחות ופחות אטרקטיבית לבני הנוער, בגלל הגירויים הרבים שיש להם סביב,כגון אינטרנט טלויזיה וכו'".

היא  מוסיפה כי האי חושבת שבכדי למשוך את הנוער הצמא לרוחניות יש צורך להתעסק פחות במסרים מן העבר ולפנות לרוח התקופה את מקומה, והכוונה היא יותר התעסקות בפנימיות של תורה. וכמו שנאמר: "הנה ימים באים.. לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמוע את דבר ה'".


היא מסכמת "הנוער צמא לרוחניות שנוגעת בעצם הנשמה, וכבר לא מעניין אותו אידיאלים חזון והגשמה".