מגורשי גוש קטיף יצאו מחר למבצע "פנים אל פנים" אצל משפחות הממלאות תפקידים חברתיים וקהילתיים בשדרות. "כפי שזכינו אנחנו לקבל את עידודם של רבים וטובים כשהיינו בחזית, גם אנחנו יוצאים לעזרת אחינו הגיבורים בשדרות" אומרים המגורשים.
הרב יגאל קמינצקי התייחס למבצע "פנים אל פנים" בשו"ת בנושא באתר 'קטיף נט' ואמר כי כשיש צבור הנמצא בצרה, חובה לממש את הערבות ההדדית בבחינת כל ישראל ערבים זה בזה.
הרב אמר כי 'כבוגרי' גוש קטיף אנחנו יודעים עד כמה היה חשוב שאנשים באו לחזק ולעודד אותנו גם אם לא היה להם מענה קונקרטי לבעיותינו.
לדבריו, "דווקא אנחנו אנשי גוש קטיף שחווינו על בשרנו מצבים דומים, אנו מסוגלים יותר מכל אחד אחר לתת לאנשים כוח ותקווה גם במצב ביש זה ולעודדם".
לשאלה: מה אני יכול לאמר לאנשים אלו? ענה הרב "עצם העובדה שאנו מבקרים אצל אנשים אלו ושומעים אותם יש לזה ערך גדול. כשאדם חש שיש מי שמוכן לשמוע אותו ואת סבלותיו, הוא מרגיש את הערבות ההדדית ואת החיבור וזה נותן לו הרבה כוח. מעבר לכך אנשים צמאים לשמוע דברי חיזוק ואמונה. המציאות בה אנו נמצאים כשהנהגה על כל רובדיה יחד עם התקשורת, משדרים רק חולשה ורפיון רוח, היא קשה מאד. דבר זה מאוד מחליש ומדכא. אנשים צמאים לשמוע דברי רוח וחיזוק שיעודדו, יחזקו וירוממו אותם".
הרב אמר כי הוא מעריך שאחת השאלות שתושבי שדרות ישאלו היא האם להישאר בשדרות לנוכח המצב הבטחוני ובעיקר לאור הפקרות הממשלה. הרב מדגיש כי שאלה זו קשה מאד "לכאורה בגוש קטיף למרות ההפקרות, האמנו שבנו תלויה השארות החבל בידינו, אבל כאן אין כל מחשבה למסור את שדרות לידי המרצחים. ואף על פי כן צריך לדעת שהמאבק הוא לא על שדרות אלא על הרוח של כל עם ישראל, והמשך החיים בשדרות למרות הקשיים, יכולים להפיח רוח גדולה בעם".
הרב מסביר כי "כל המדינה נמצאת במערבולת ובקשיים הולכים וגוברים מבית ומחוץ ורק רוח איתנה ותעצומות נפש יאפשרו לכולנו להתמודד מול הסכנות שמולן אנו נמצאים. כל אנשי שדרות - גם אם לא בחרו בכך - נמצאים בחוד החנית, כשלצערנו מאבקם, מאבקנו, בחזית הוא כפול, הן כנגד אויבנו מבחוץ והן כנגד מנהיגים מבית המחלישים את רוח העם בכלל ואלו שבשדרות בפרט. המדינה איננה של הממשלה אלא של העם ואם ישנה ממשלה שמחלישה את העם איננו פטורים מלנסות ולחזק את רוחו גם במצב טראגי כל כך. ממשלה מחליפים ובע"ה כמה שיותר מהר אבל עם ישראל נשאר ויישאר לנצח".
הרב קמינצקי נשאל האם מותר מבחינה הלכתית להשאר בשדרות במצב כזה של סכנת נפשות ואמר כי יש לדעת שבאופן פרטי מותר על פי ההלכה לחיות במקום שיש בו סכנה מסויימת שהרי מבחינה סטטיסטית נפגעו הרבה יותר אנשי שדרות מתאונות דרכים מאשר מהקסאמים ואף על פי כן איש לא פסק להימנע מלנסוע ברכב או לחצות כביש. ולכן זו סיבה פשוטה, מדוע מותר להמשיך ולחיות במקום.
הרב ממשיך ומסביר "במצב הנוכחי כבר איננו עוסקים בשאלה פרטית אלא כאז במגורינו בחבל עזה כן גם היום בשדרות, שאלת ההישארות איננה עניין פרטי. עיני כל העולם ועיני כל העם היום נשואות לשדרות. אם ח"ו שדרות תעזב, זה יתן רוח גבית אדירה נוספת לטרור להמשיך בדרכו ולרוקן ערים נוספות. גם כשישנה ממשלה תבוסתנית וחולה כל כך, עדיין אנחנו נמצאים במלחמת מצווה במלחמה זו, העורף הפך להיות חזית כשהנשים והזקנים והטף הם חלק מהכח הלוחם. אויבינו שלא הצליחו להכריענו בשדה הקרב מנהלים את מלחמתם כנגד העורף. כך היה בצפון וכך זה היום בדרום. אם העורף יחלש ויתפורר ח"ו לא יהיה לצבא על מה להגן, גם כשיקבל לבסוף את הפקודה הנכונה לפעול".
הרב אמר כי על אנשי שדרות ללמוד מניסיונם של מגורשי גוש קטיף שעדיף בית וקהילה וחיים עם פצמרי"ם וקסאמים תוך כדי התמודדות, מאשר להיות נוודים ופליטים, במקום מוגן כביכול. גם הילדים שכולנו כל כך חרדים לגורלם ולמצבם הנפשי, כשהם לומדים להיאבק ולהתמודד, הם צומחים בסופו של דבר חזקים יותר וחסונים יותר ובריאים יותר מאלו שעזבו מבלי להתמודד.