עלון מטה צפון - פרשת ויצא

שבת ויצא

דבר העורכת

"ההסטוריה תשפוט אותו ואת חבריו על כל מה שגרמו... על כל הפשעים שלהם. אנו מבטיחים לכם היום שוב שאנחנו ממשיכים במאבק עד ש... " (ציטוט מעיתון של ששי/שבת ג' כסלו תשס"ז 24/11/06)

מי אמר דברים ברורים ונחרצים אלה?

אב שכול לאחר מלחמת לבנון 2? אב שכול משדרות? אם שכולה מאינתיפדה 1? 2?

מגורשי גוש קטיף?

למי כוונו הדברים? לאיזה מנהיג? לאילו מנהיגים?

"הם רצו עימות וכך יהיה. איננו חוששים , דבר לא יפחידנו ויתיש אותנו. לא נכנע עד שיעצרו הפשעים... ועד שיעצרו הפושעים. זה יעשה רק באמצעות ..... כוחות הגהינום לא ינצחו." (המשך ציטוט מאותו מקור)

זו נשמעת לכם כאמירה של הרמטכ"ל? שר הביטחון? ראש הממשלה?

הצחקתם אותי!

כך מדברים יהודים? כך מדברים יהודים- ישראלים? כך מדברת המנהיגות של מדינת ישראל 2006?

לא . אנחנו הורגלנו לספוג. הורגלנו לכופף את הראש עד שיעבור הזעם. הרי השלום נמצא בפתח. רק בגללנו הוא איננו מגיע.

"... האם יש אמצעי שעדיין לא ניסינו ועדיין לא ניכשל? כן: ניהול מו"מ עם הנהגת הפלשתינים – הנהגה שהם יקבעו לעצמם , לא אנחנו, והשגת הפסקת אש מלאה- הם לא ירו עלינו ואנחנו לא נירה עליהם, הם לא יחדרו לשטחנו ואנחנו לא נחדור לשטחם: חילופי שבויים, ומו"מ לשלום". (מכתב של תושבת רמת-גן למערכת עיתון ימני).

הורגלנו לקבל כעובדות מוצקות אמירות שמאכילה אותנו התקשורת הזרה והמקומית. אנחנו תמיד האשמים. השיח העמום , הרב- משמעי, שנוצר על ידי גל הירש וחבריו, ממש מתאים לנו. מנהיגינו הרוחניים, המדיניים, התרבותיים שוטפים את מוחותינו, ואיננו מרגישים בזאת.

רק לידיעתכם: את כל הדברים המצוטטים לעיל אמר מנהיג נוצרי-לבנוני בהלווית מנהיג נוצרי-לבנוני אחר, שנרצח על ידי הסורים. אצלנו אומרים מלים קשות כאלה רק כש"רוצחים את השלום".

מרים בר-יוסף

miriambary@shoresh.org.il

0524370629

__________________________________________________________________

פסוקו של שבוע

וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה וְצָפֹנָה וָנֶגְבָּה וְנִבְרֲכוּ בְךָ כָּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה וּבְזַרְעֶךָ:

(בראשית,ויצא, כח,יד)

__________________________________________________________________

המאבק על ארץ-ישראל- 1-דבר המורחקים

בעזרת ה' יתברך כסליו תשס"ז

לכבוד

המשתדלים בעבורנו ( רבנים / חכי"ם / ושאר יהודים טובים )

שלום וברכה

ראשית אנו מודים לכם מקרב לב על האכפתיות והנכונות לעזור במצבנו.

ברצוננו להבהיר מספר נקודות עקרוניות, למען תיאום הכוונות:

א. פעילותינו הציבורית עד כה בארצנו הקדושה היא תוצאה של אמונה עמוקה והושקעה בה חשיבה רבה ארוכת טווח. אנו גאים במעשינו ושמחים בזכות שנפלה לידינו להיות שלוחיו של מקום - ואף נמשיך בפעילות זו .

ב. יתכן מאד כי בגין פעילויות מן הסוג הזה הוצאו נגדנו צווי ההרחקה. אין בהליך זה אלא ביטוי לאיבוד העשתונות האוחז במנהיגיו של הממסד הקיים, המתנתק מקדשי ישראל, ההולך ומאבד את צדקת קיומו ולפיכך עסוק במלא המרץ בהכחדתו העצמית. "המה כרעו ונפלו ואנחנו קמנו ונתעודד".

ג. אין אנו מעוניינים בהתנצלויות (גם אם נשלם מחיר על כך), ובודאי לא בהצטדקות המצדיקה את חוקיו של הממסד. נאמנים אנו לה' אלוקי ישראל, ולסמכותו הבלעדית אנו כפופים. איננו פורעי חוק אלא דווקא הממסד הקיים שממציא את חוקיו בשרירות לב (וגם את חוקיו עצמו אינו מקיים) הוא הפורע חוק – חוק התורה הקדושה .

ד. כל הצגת צווי ההרחקה כטעות אנוש גרידא או כעוול מקומי כנגד אזרחים תמימים במסגרת החוק הקיים, איננה נוגעת במניע האמתי שבגינו הוצאו הצווים - למנוע מיהודים שרוצים ללכת בדרך התורה הקדושה לומר ולקיים את דבריה בגאון .

ה. הבהלה האוחזת לעיתים באישי ציבור (גם כאלו בעלי כוונה טובה) ליישר קו עם אמות המידה המוסריות שגוזרים חוקי הממסד הקיים – מערכת המשפט, הכנסת או הממשלה – אינה אלא חולשה הנובעת מן השותפות הבלתי ניתנת לניתוק ממנו (ומתבטאת בהשארת הדיון ב"חוסר הדמוקרטיות" של הצווים ולא בפשע האמיתי כנזכר לעיל ) . על כל שליח ציבור אמיתי הפועל בתוככי המסגרות הללו לעשות חשבון צדק בין טוב לרע, ולא – ימצא את עצמו שותף מלא עמם.

בברכת "לאלתר לתשובה – לאלתר לגאולה".

נריה אופן אוריה הכהן רז חן גלעד פולק

אריאל גרונר ערן שורץ יהודה מאיר אלישיב גלברד

חנן הרבסט יהויריב מגורי הלל שלום

__________________________________________________________________

המאבק על ארץ-ישראל-2

ראיון עם עמיר אנגל-תל עדשים, עמק יזרעאל

עמיר אנגל חקלאי בן 48 , דור שלישי למשפחה שהתישבה בעמק. הסב עלה מרוסיה כחלוץ, הבנים הנכדים והנינים ממשיכים בדרכו, חלקם גם ביש"ע. עמיר שרת ביחידה מובחרת , ועד היום לדבריו הוא מגיע כשצריכים אותו. גם במלחמת לבנון השניה השתתף.

לפני כשבעה שבועות נורה עמיר על ידי ערבים-ישראלים. הספור הופיע בעתונות. בעקבות שמועות שהגיעו אלי על עוד מקרים של מאבק אלים וממושך בעמק שהכל חושבים כי הוא שלנו, שהרי כולו נמצא בתוך ה"קו הירוק", פניתי אל עמיר כדי לברר את הנושא.

פה ושם שאלתי שאלות, ועמיר דבר בלי להפסיק, כאילו לחצתי על כפתור:

" כל זה קרה בגלל המאבק על האדמות בעין-דור העתיקה. כבר 15 שנים מנסים ערביי 7 הכפרים שבסביבה לגרש אותנו. מדובר ב-5000 דונם של מרעה ה"תקוע" להם באמצע, ואם ישתלטו עליו כל האזור הגדול של עמק יזרעאל הצפון מזרחי יפול לידיהם.

זה איננו האזור היחיד עליו נאבקים באלימות רבה. למשל אדמות בהרי נצרת, ב"הר הקפיצה" . אלו שטחים שהיו שייכים ליהודי תל-אביבי, מ-1982. ערביי איכסל ניהלו נגדו מלחמת חרמה שכללה שריפת שדות , ירי בפרות, גניבות גדרות , ממש מערב פרוע. היהודי נשבר לפני 2-3 חדשים, מכר את האדמות לערבי מאיכסל, ועזב.

המשטרה יודעת את כל הפרטים ואינה עושה דבר.

בקיץ האחרון היה עימות רציני בינינו לבין ערביי תמרה- מזרחית לעין דור וגזית. סוף סוף תפסנו את מי ששרף את השדות. הלכתי לתחנת המשטרה בעפולה. הזהרתי שעוד תהינה פגיעות בנפש. השוטרת אמרה שזה לא רציני. אמרה שאנחנו צריכים להחזיר לערבים את האדמה. אמרתי שזו אדמת מינהל שקבלתי כדין. תשובתה היתה: כן אבל לפני כן זו היתה אדמתם.

אחרי שירו בי , הגדירה המשטרה את הארוע כפלילי. עצרו אותי. רק בעזרת אנשים "מלמעלה" שאני מכיר יצאתי. פרסמתי את הספור בעיתונות ובטלביזיה.

אז עברה החקירה למרחב צפון. הפעם זוהי חקירה רצינית.

זה לא רק אני. המצב גרוע. חקלאי עמק יזרעאל פוחדים. לא מהערבים. מהמשטרה, מהפרקליטות, מבתי המשפט. הערבים נמצאים מעל החוק. לא רק בנושא האדמות. גם בענין הבניה הבלתי-חוקית. ראי מה שקרה לבחור ממולדת, שניסה להגן על רכושו. ראי מה קורה לחקלאים בגולן.

מבחינת המשטרה אני הוא הפושע. הוגשה נגדי תלונה על הכאת ערבי. אותו מסכן שגנב לי כבשים. אנחנו כל הזמן במגננה. לא נוגעים בהם. אנחנו כשמגיבים לפגיעות, אוכלים אותנו בלי מלח.

היינו חיילים טובים, גם במלחמה האחרונה. אנחנו כל הזמן תורמים וסוחבים את המדינה על הכתפים. יש ליהודים מנגנון השמדה עצמית. במקום להלחם במי שרוצה לגרש אותנו מארץ ישראל אנחנו נותנים. אחרי אלפיים שנות גלות חזרנו למקום מטורף .אני מרגיש כמו דון קישוט הנלחם בטחנות רוח. אנחנו לא יודעים לקטוף את פרות הניצחון הצבאי. אנחנו מפחדים מהם. אין לנו כוח להתמודד. הפכנו מבעלי בית לקורבנות . סמרטוטים שולטים בנו ,וכל העם מתכופף. כולם מרגישים שהגענו לקצה המסילה ברכבת דוהרת בלי נהג. העם נהדר . בני אדם עוזרים גם למי שלא מכירים. הבעיה היא בריקבון שבצמרת.

הארץ בורחת לנו מבין האצבעות. חברים מקבוץ גבע מרגישים כמוני. מודים שהכל שקר ושההסכמים אינם שוים פרוטה. יש לנו עסק עם רוצחים. סוף סוף ירד לקיבוצניקים האסימון. רפול כתב בספרו שלמרות שלאויב קשה אסור לנו לחשוב שהם יתקפלו בקלות, ועם זאת אנחנו תמיד צריכים להביס אותם. אמר שיש לחרוק שיניים ולהבין שהארץ היא שלנו . אין שלום עכשיו, אין שלום בדורנו, זה יקח שנים. ואסור לוותר."

עצרתי את שטף הדברים. עמיר מוכן לדבר עם כל מי שרוצה לשמוע. הוא נמצא בביתו, בתל עדשים לשם חזר לאחר שנאלץ לצאת משטח המריבה. פצוע ברגל, על קביים, ולוהט מרצון לנצח אותם. יש גם "צומוד" יהודי.

ראיינה:מרים בר-יוסף

_______________________________________________________________

מחסומים בטחון, וטראומת גוש קטיף

שרה דולב, קרני שומרון

בעקבות טראומת גוש קטיף, שכל אחד מאתנו "הכתומים" חווה אותה בצורה זו או אחרת, ישנם לא מעטים בקרבנו שאינם מוכנים להציג על בסיס קבוע תעודת זהוי לחייל במחסומים.

כמי שחיה במדינה זו אני יודעת , שהמדינה איננה רוצה באמת לשחרר את שטחי ארץ ישראל , לשלוט ולהדביר בהם את הטרור, ולהחיל עליהם את חוקי מדינת ישראל. אני נאלצת להתחבא מאחורי גדרות ומחסומים, כדי למנוע כניסת מחבלים למדינה. מצד שני מגיע ליהודים החיים ביהודה ובשומרון, והם אזרחי מדינת ישראל, לקבל במחסומים יחס המגיע לאזרחי המדינה. למשל כמו היחס במחסומי פתע המוקמים מדי פעם בתוך "הקו הירוק".

הבעיה היא שהצבא "מחפש את המטבע מתחת לפנס" . הכי נוח לסמן את יהודי יו"ש בתג ממוספר על מכוניותיהם. יש תושבים המתנגדים לכך. אנחנו איננו פרות בעדר או כל אוכלוסיה החיה בארץ ואיננה רוצה להיות מתויגת (תשאלו את העולים מאתיופיה), או תושבי גוש קטיף המיועדים לגרוש, זוכרים?

אז מפקדי המחסומים מתחכמים ודורשים שכל יהודי שעובר במחסום יציג תעודת זהוי. ברמה מעשית זהו מצב בלתי סביר ובלתי נסבל. נוצרים תורים ארוכים בשעות העומס, בדרך לעבודה. זוהי בדיוק הסיבה מדוע במחסומי פתע ואחרים בתוך "הקו הירוק" לא דורשים להציג תעודת זהוי אלא ממי שנראה חשוד. אז מדוע צריך לבדוק זהותו של כל מי שגר בשומרון? כולנו נראים חשודים? מחבלים? גודעי עצי זית רחמנא ליצלן?

סביר יותר שמישהו רוצה לשבור אותנו. שנסכים להיות מתויגים וממוספרים כדי שבעתיד יוכלו למנוע מבני משפחותינו ומחברינו להכנס. גוש קטיף, זוכרים?

ואולי רוצים למרר לנו את החיים כדי שאולי נעזוב את השומרון.

אני קוראת לתושבי יהודה ושומרון שסרבו לתייג את מכוניותיהם, וסרבו להציג תעודת זהוי לחייל במחסום, אל תכנעו ועמדו על הזכות לקבל יחס זהה לזה המקבל כל אזרח ישראלי בכל מחסום במדינה.

אם לא נעשה זאת, נגיע למצבם של מגורשי גוש קטיף.

__________________________________________________________________

איחוד שורות או התאבדות קולקטיבית

קטי כהן, גבעת שמואל

לח"כים הנכבדים אלדד ואיתם שלום וברכה,

שניכם יוזמים לאחרונה ניסיונות לשינוי במפה הפוליטית ושואפים כל אחד בדרכו, לבסיס ימני רחב.

יש רק דרך אחת שתמנע שואה [חיסולה של ישראל תוך 5 שנים] והיא-

איחוד כל הכוחות הימניים, גם אם זה מחייב 'לסתום את האף' ולדבר עם יריבים.

רק גוש ימין שיכלול את כל המחנות, החל מליברמן [שמעל באמון בהיצטרפו לאולמרט], דרך המחנות של נתניהו, פייגלין, המפד"ל, האיחוד הלאומי וכו'.

רק הליכה על בסיס רחב כזה, תוך ויתור על אינטרס אישי לשריון מקום ברשימה, יביא

למשיכת רוב הקולות של אלה שנמנעו בהצבעה בבחירות האחרונות, מרוב מיאוס/יאוש. כזכור, הם היוו כ- 40% מבעלי זכות הבחירה.

למשיכת חלק גדול גם מבוחרי המפלגות החרדיות [את החרד"לניקים, חלק מש"ס ונוספים.]

יספק גם לך את המקום הנכסף ברשימת המפלגה... בזכות העובדה שמפלגה זו תזכה למנדטים רבים. היא תסחוף כמחצית מהציבור!

ראוי ורצוי לצרף למפלגה כזו גם שמות חדשים של אישים ידועים [לא פולטיקאים] ונקיי כפיים.

בתקוה שריבונו של עולם ישלח תבונה למנהיגינו

ובאיחולים שתצליחו במשימה מורכבת זו,

קטי כהן, גבעת שמואל

__________________________________________________________________

__________________________________________________________________

תגובות

"...הבעיה שלנו היא, שהאויב עמו אנו מתמודדים חושב ומדבר בשפה הארכאית הברורה והמדויקת... אם אנחנו רוצים לחיות במזרח התיכון המאד לא חדש, עלינו לחזור אל המלים הנכונות, המדויקות..." - העורכת שוב חוטאת בחטא שהתנ"ך מזהיר מפניו 5 פעמים לפחות - "אל תתחר במרעים, אל תקנא ברשעים". ייתכן שצריך "לחזור למילים הנכונות", אבל לא צריך להביא כראיה לכך את העובדה שאויבינו עושים כך. לא צריך להתחרות בהם או לחקות אותם. אם אפשר ללמוד משהו מאויבינו, הרי זה בדיוק הדבר ההפוך: הם, שמשתמשים במילים ה"נכונות", ואפילו מצליחים "לנצח" אותנו לפעמים, חיים במדינות עניות והרוסות, בעוד שאנחנו, ש"הפסדנו", חיים ברמה הרבה יותר גבוהה. אני לא חושב שיש לנו כל סיבה לקנא בהם.