לפני 16 שנים עלה ארצה ליאוניד בלקלב ,כאשר היה צייר מוכר ומבטיח בארצו מולדביה , שם השתתף בתערוכות קבוצתיות רבות במולדביה, בניו יורק, בירושלים ובתל אביב וזכה בפרסים רבים. בלקלב מצא את דרכו אל הישראליות באמצעות "חזרה בתשובה" ובחלק מציוריו נמצא ביטוי להווי המשפחתי הדתי.
יצירתו של בלקלב נטועה במסורת הציור האירופי, אותו הכיר מתקופת לימודיו באקדמיה בקייב ובאודסה. בארץ התחבר אל אמנים יוצאי רוסיה ובריה"מ, ותיקים בארץ וותיקים פחות, אשר התערו בתרבות ובהוויה הישראלית, והם אלה שבזכותם התחבר אל התרבות הישראלית. יצירתו של בלקלב משלבת תרבויות והיא עומדת בזכות עצמה כביטוי לשינויים המתחוללים אצל יוצר שבא מאקלים אחר, עם מטען תרבותי עשיר בלקלב מוצא דרך להתחבר אל האור ואל האמנות הישראלית.
מגוון הנושאים רב, טבע דומם, נופים המשתקפים מחלונות הסטודיו, סמטאות ירושלים ונופי כפר, אך הבולט שבהם הוא הדיוקן העצמי, בו עוסק בלקלב מיום הגיעו ארצה. בלקלב חוקר את דיוקנו כפי שהוא משתקף במראה בשעות היום החולפות, במצבי הרוח השונים, אשר מבטאים תמורות חיצוניות ופנימיות, גשמיות ורוחניות. לעתים הציור קטוע, הדמות חצויה והחידה של דמותו אינה מפוענחת. כאדם מאמין אין הוא רואה בדמות – בדמותו את השלמות, ולכן היא תמיד חסרה וכמו לא גמורה. כן הציור מהווה חוצץ בין הדיוקן לבין הצופה, ומסתיר חלק מדמותו, אך הכן הוא הסמל והמוטיב הנלווה לאמן. יש פעמים שהאמן נגלה תוך שבבואתו נשקפת מן המראה, אשר קוטעת מגופו ומפניו.
ולא רק את גופו ופניו קוטע בלקלב, רבים מציוריו אינם מכסים את הבד כולו, ומותירים את הבד החשוף, ואותו ריק מדגיש ומעצים את המלא, ומאפשר לצופה להשלים בדמיון את השלם.
יצירתו של בלקלב נטועה במסורת הציור האירופי, אותו הכיר מתקופת לימודיו באקדמיה בקייב ובאודסה. בארץ התחבר אל אמנים יוצאי רוסיה ובריה"מ, ותיקים בארץ וותיקים פחות, אשר התערו בתרבות ובהוויה הישראלית, והם אלה שבזכותם התחבר אל התרבות הישראלית. יצירתו של בלקלב משלבת תרבויות והיא עומדת בזכות עצמה כביטוי לשינויים המתחוללים אצל יוצר שבא מאקלים אחר, עם מטען תרבותי עשיר בלקלב מוצא דרך להתחבר אל האור ואל האמנות הישראלית.
מגוון הנושאים רב, טבע דומם, נופים המשתקפים מחלונות הסטודיו, סמטאות ירושלים ונופי כפר, אך הבולט שבהם הוא הדיוקן העצמי, בו עוסק בלקלב מיום הגיעו ארצה. בלקלב חוקר את דיוקנו כפי שהוא משתקף במראה בשעות היום החולפות, במצבי הרוח השונים, אשר מבטאים תמורות חיצוניות ופנימיות, גשמיות ורוחניות. לעתים הציור קטוע, הדמות חצויה והחידה של דמותו אינה מפוענחת. כאדם מאמין אין הוא רואה בדמות – בדמותו את השלמות, ולכן היא תמיד חסרה וכמו לא גמורה. כן הציור מהווה חוצץ בין הדיוקן לבין הצופה, ומסתיר חלק מדמותו, אך הכן הוא הסמל והמוטיב הנלווה לאמן. יש פעמים שהאמן נגלה תוך שבבואתו נשקפת מן המראה, אשר קוטעת מגופו ומפניו.
ולא רק את גופו ופניו קוטע בלקלב, רבים מציוריו אינם מכסים את הבד כולו, ומותירים את הבד החשוף, ואותו ריק מדגיש ומעצים את המלא, ומאפשר לצופה להשלים בדמיון את השלם.