הוועדה הסכימה כי איסור יציאה מהארץ לאסיר שמשוחרר על תנאי יהיה תנאי חובה. הצבעה על התיקון תתקיים בשבוע הבא. מנחם בן-ששון: "אסור שלאסיר תהיה זכות מוקנית מעין זו".
ועדת חוקה חוק ומשפט של הכנסת דנה היום (ד') בתיקון לחוק שחרור על תנאי ממאסר, לפיו, על אסיר שקיבל אישור מוועדת השחרורים להשתחרר על תנאי יחול תנאי חובה לפיו ייאסר עליו לצאת את הארץ. מנתונים שהוצגו ע"י משטרת ישראל והמשרד לביטחון פנים, לבקשת יו"ר הוועדה ח"כ מנחם בן-ששון, עולה כי נכון להיום 9 מתוך 63 אסירים על תנאי, שהפרו תנאי מאסר, יצאו את הארץ ולא שבו. יצוין כי הוועדה תאשר את התיקון לסעיף (רק בשבוע הבא), בעקבות דבריו של יו"ר הוועדה, בן-ששון,ש סבר כי לא ראוי שזכות היציאה מן הארץ לאסיר שמשוחרר על תנאי תהיה זכות מוקנית.
הסעיף שבו דנה הוועדה קובע כי ועדת השחרורים רשאית להתנות שחרורו של אסיר בתנאים מסוימים, לרבות איסור יציאה מהארץ של המשוחרר או מתן ערובה על ידו. משמעות הדבר, כי עד היום, על פי החוק, קביעת תנאי לשחרור של איסור יציאה מהארץ או מתן ערובה הוא רשות בלבד.
כאמור, על-פי התיקון שהוצע, התנאי של איסור יציאה מהארץ של אסיר משוחרר בתקופת התנאי יוסף לרשימה של תנאי החובה. כמו כן, הוצע כי במקרים שבהם יבקש אסיר ששוחרר על תנאי לצאת מהארץ בתקופת התנאי, הוא יוכל לפנות לוועדה בבקשה שתשנה את תנאי השחרור שנקבעו לו.
בדיון קודם בנושא שהתקיים בוועדה, טענו נציגי האגודה לזכויות האזרח והסנגוריה הציבורית שיש בסעיף זה כדי לפגוע בזכותו של אדם לצאת מישראל, שהוכרה כזכות חוקתית בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו. לגישתם התיקון, שמוסיף כדבר שבשגרה הכבדה יתירה על חירותו של אסיר משוחרר מתוך הנחה גורפת ובלתי מוצדקת כי כך אכן ראוי ברוב רובם של המקרים מבלי שנבדקת שאלת הרלבנטיות של תנאי זה לנסיבות העניין, איננו מוצדק.
מנגד, נטען כי נקודת המוצא הינה שלאדם אין זכות קנויה לשחרור על תנאי; מדובר בפריבילגיה שהדין נותן למי שראוי לשחרור כאמור. בנסיבות אלו, בהן אין לאדם זכות קנויה לשחרור, ונוכח הרצון למנוע את סיכול האינטרס הציבורי בדבר שחרור על תנאי של אסיר, סברה הממשלה כי מוצדק שהתנאי בדבר עיכוב יציאה מן הארץ יקבע כתנאי חובה. יחד עם זאת, אין באמור כדי לגרוע מכך שלוועדת השחרורים נשאר שיקול הדעת במקרים מסוימים שלא להטיל על האסיר את התנאי האמור. משכך, ביקשה הממשלה לקבוע כי ברירת המחדל תהיה איסור יציאתו של אדם מהארץ, אולם לאפשר גם במקרים מסוימים לחרוג מברירת מחדל זו.
ועדת חוקה חוק ומשפט של הכנסת דנה היום (ד') בתיקון לחוק שחרור על תנאי ממאסר, לפיו, על אסיר שקיבל אישור מוועדת השחרורים להשתחרר על תנאי יחול תנאי חובה לפיו ייאסר עליו לצאת את הארץ. מנתונים שהוצגו ע"י משטרת ישראל והמשרד לביטחון פנים, לבקשת יו"ר הוועדה ח"כ מנחם בן-ששון, עולה כי נכון להיום 9 מתוך 63 אסירים על תנאי, שהפרו תנאי מאסר, יצאו את הארץ ולא שבו. יצוין כי הוועדה תאשר את התיקון לסעיף (רק בשבוע הבא), בעקבות דבריו של יו"ר הוועדה, בן-ששון,ש סבר כי לא ראוי שזכות היציאה מן הארץ לאסיר שמשוחרר על תנאי תהיה זכות מוקנית.
הסעיף שבו דנה הוועדה קובע כי ועדת השחרורים רשאית להתנות שחרורו של אסיר בתנאים מסוימים, לרבות איסור יציאה מהארץ של המשוחרר או מתן ערובה על ידו. משמעות הדבר, כי עד היום, על פי החוק, קביעת תנאי לשחרור של איסור יציאה מהארץ או מתן ערובה הוא רשות בלבד.
כאמור, על-פי התיקון שהוצע, התנאי של איסור יציאה מהארץ של אסיר משוחרר בתקופת התנאי יוסף לרשימה של תנאי החובה. כמו כן, הוצע כי במקרים שבהם יבקש אסיר ששוחרר על תנאי לצאת מהארץ בתקופת התנאי, הוא יוכל לפנות לוועדה בבקשה שתשנה את תנאי השחרור שנקבעו לו.
בדיון קודם בנושא שהתקיים בוועדה, טענו נציגי האגודה לזכויות האזרח והסנגוריה הציבורית שיש בסעיף זה כדי לפגוע בזכותו של אדם לצאת מישראל, שהוכרה כזכות חוקתית בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו. לגישתם התיקון, שמוסיף כדבר שבשגרה הכבדה יתירה על חירותו של אסיר משוחרר מתוך הנחה גורפת ובלתי מוצדקת כי כך אכן ראוי ברוב רובם של המקרים מבלי שנבדקת שאלת הרלבנטיות של תנאי זה לנסיבות העניין, איננו מוצדק.
מנגד, נטען כי נקודת המוצא הינה שלאדם אין זכות קנויה לשחרור על תנאי; מדובר בפריבילגיה שהדין נותן למי שראוי לשחרור כאמור. בנסיבות אלו, בהן אין לאדם זכות קנויה לשחרור, ונוכח הרצון למנוע את סיכול האינטרס הציבורי בדבר שחרור על תנאי של אסיר, סברה הממשלה כי מוצדק שהתנאי בדבר עיכוב יציאה מן הארץ יקבע כתנאי חובה. יחד עם זאת, אין באמור כדי לגרוע מכך שלוועדת השחרורים נשאר שיקול הדעת במקרים מסוימים שלא להטיל על האסיר את התנאי האמור. משכך, ביקשה הממשלה לקבוע כי ברירת המחדל תהיה איסור יציאתו של אדם מהארץ, אולם לאפשר גם במקרים מסוימים לחרוג מברירת מחדל זו.