בליל שבועות לפני כחמישים שנה ישב לו חנן, תלמיד כיתה ח', בהיכל המלא של הישיבה התיכונית בכפר הרא"ה וניסה להחזיק מעמד בשעות הקטנות של הלילה ולהתמודד מתוך עייפות רבה והמולה גוברת עם לימוד מסכת ביכורים. 
"היום, מבחינה חיצונית מצבנו אולי קשה, אבל מבחינה פנימית אנחנו במצב נהדר. מי פילל מי מילל שאנחנו היום מבחינה פנימית נהיה כל כך מגובשים מכף רגל ועד ראש? זוהי רשת עניפה של מוסדות חינוכיים מדעיים בעלי רמה שהציבור שלומד בתוכם זוכה בחינוך יסודי, דתי תורני מדעי, להכרה דתית ולגאווה דתית...ברוך ה', אנחנו הולכים וחודרים לתוך החברה ובונים אותה. בכל מקום אפשר למצוא קהילות קטנות, ציבור מגובש ומלוכד, כוח בעל משקל רב, כוח יציב שאינו כמוץ אשר תדפנו רוח". (הרב נריה זצ"ל)
"לפתע, דממה השתררה בישיבה", סיפר חנן, "על הבמה עלה הרב משה צבי נריה, איש קטן קומה עטור זקן והחל קורא בפרק ג' ממסכת ביכורים כשעיניו השחורות יוקדות כאש: "כיצד מפרישין את הביכורים? יורד אדם לתוך שדהו ורואה תאנה שביכרה, אשכול שביכר, רימון שביכר – קושרו בגמי ואומר: הרי אלו ביכורים".
קולו של הרב היה עשיר וחם ודרך דיבורו כאבא, הממתיק סוד, המשתף את בניו בסיפור מעשה מרתק המתרחש כאן ועכשיו. עקבנו עמו אחרי בן הכפר היורד לשדה לאסוף יבולו, בחרנו עמו את הביכורים, ועלינו עמו ועם ילדיו לעיר המעמד ללון ברחובה של עיר. "שקט, דומיה" – לחש קולו של הרב נריה – "כולם מכורבלים בשקי שינה נמים את שנתם. רק בוואדי מיילל תן והשומרים סובבים בעיר והד פסיעותיהם נשמע. באופק הרחוק כבר מפציע אורה של איילת השחר..."
ולפתע, הרים הרב נריה את קולו והכריז בצהלה: "ולמשכים הממונה אומר: קומו נעלה ציון אל בית ה' אלוקינו". "ומה היתה התגובה?" – דחק בנו הרב נריה – "שמא תרעומת על ההשכמה המוקדמת?"
"אדרבה" – הצטחק – "הטו אוזנכם והקשיבו לקולות הבוקעים מתוך שקי השינה. הנה פתח אחד בנעימה והשני מחרה מחזיק אחריו, ושלישי ורביעי, וכבר עולה שירה גדולה: "קומו ונעלה, קומו ונעלהף קומו ונעלה ציון".
כאן, מול עינינו המשתאות, הרים הרב נריה את רגליו והחל מכרכר ומפזז בריקוד כנער קטן וקולו מתרונן בשיר: "קומו ונעלה, קומו ונעלה...". לא יכולנו להישאר אדישים. קמנו ממקומנו והצטרפנו לריקוד ולשירה. העייפות נשכחה כלא היתה. שורות הרוקדים של אותו ליל שבועות התפתלו בין ספסלי בית המדרש של הישיבה במשך שעה ארוכה כשהרב נריה, המנצח על השירה, משתיק מדי פעם בפעם את השירה על מנת להוביל את הרוקדים העולים לרגל בין מצוקי הרי הגליל והרי יהודה. "השור הולך לפניהם וקרניו מצופות זהב, ועטרה של זית בראשו, החליל מכה לפניהם עד שמגיעים קרוב לירושלים".
הילד חנן, שלימים הפך לרב וחבר הכנסת לשעבר חנן פורת, סיפר שאותו מעמד של ליל חג השבועות נחרט בלבו משום שמעולם לא זכה לראות לפני כן לימוד תורה מרתק וחי כפי שראה אצל הרב נריה. "מעודי לא זכיתי לראות עד אז אדם שחי כך את המשנה ולא ידעתי עד אז שאפשר ללמוד כך תורה, לא כאגרת ישנה ולא כחיזיון רחוק, אלא כשפת חיים מרתקת. באותה שעה הוסרו הספיקות וגמלה בליבי החלטה לעלות בשנה הבאה וללמוד תורה בכפר הרא"ה, בישיבה של הרב נריה".
פרס ישראל על מפעל חיים
הרב משה צבי נריה נולד בלודז' בכ"א שבט תרע"ג לאביו הרב פתחיה מנקין ולאמו הרבנית רחל בילדותו למד בחדרים בעיירות בהן כיהן אביו כרב, אך בעקבות גזירת השלטונות על סגירת .החדרים החל לומד תורה מפי אביו. אחרי בר - המצוה עבר ללמוד תורה בישיבת מינסק, בבית הכנסת שואבי- מים. לאחר מכן עבר ללמוד בשקלוב. באותם ימים, והוא בן שבע עשרה, נודע לו כי הראי"ה קוק זצ"ל, רבה הראשי של ארץ ישראל פועל להצלת בני ישיבה מרוסיה וממציא להם סרטיפיקטים. הוא פנה במכתב בקשה מתובל בדברי תורה לבנו של הרב קוק, הרב צבי יהודה זצ"ל, ולאחר זמן קצר קיבל מירושלים אשרת מעבר וכרטיס נסיעה.
בכ' תמוז תר"ץ (1930) הגיע לארץ ישראל ומיד עלה לירושלים שם נכנס מיד לבית הרב קוק ועם ההכרות הראשונית דבק בו ונקשר אליו בקשר עמוק ביותר. הוא הצטרף לישיבת 'מרכז הרב'. מרבותיו בישיבת 'מרכז הרב' קיבל את תורת ארץ ישראל על הגוון המיוחד שבה, עם הדאגה לכלל ישראל והזיקה בין ישראל לארצו. הדברים הללו סללו נתיבים חדשים לאמונתו והשקפת עולמו. כשמדובר בדאגה לכלל צריך היה ליישם רעיון זה במוחש ובדרך ציבורית-חברתית. בנקודה זו ניפגש הרב נרי'ה עם תנועת הנוער הדתית-לאומית שעדיין היתה בחיתוליה, תנועת 'בני עקיבא'. הוא הוזמן להרצות בסניף התנועה בירושלים ולאט לאט התקרב לאירגון. הוא הביא עמו רעיונות חדשים להעמקת התודעה הדתית בקרב החברים ותוך זמן קצר הפך להיות הרוח החיה בסניף. שם גם התגלה כמשורר וחיבר את שיריו ופזמוניו של הארגון. אחד מהם אף הפך להיות המנון התנועה.
הרב נריה הגיע למסקנה כי אין תחליף לישיבה כמבצר רוחני וכמחסום בפני החילוניות ויש צורך להקים ישיבה ברוח חדשה התואמת לשאיפות בני עקיבא. רעיון זה החל קורם עור וגידים בקיץ תרצ"ט עם התארגנות חוגי צעירים להגשים את משימת הישיבה החדשה. בי' במרחשון ת"ש עלתה קבוצה בת שלושה עשר נערים והרב נריה בראשם להקים את ישיבת בני עקיבא בכפר הרא"ה.
בתחילתה היתה ישיבת בני עקיבא ישיבה שכל הלימודים בה היו לימודי קודש. מתוך בחינת מורכבות הערכים והצרכים הרוחניים והגשמיים של הציבור הציוני-דתי במדינת ישראל המתחדשת, קיבלה הישיבה בהדרגה את עיצובה כישיבה תיכונית. הרב נריה קשר גורלו וחייו עם הישיבה בכפר הרואה, אך ידו היתה נטויה להקמת ישיבות במתכונת זו במקומות נוספים. ביוזמתו ובהכוונתו הוקמו עוד ישיבות רבות ואולפנות לבנות, עד שהורגש הצורך בהקמת "מרכז ישיבות בני עקיבא" כמסגרת-על המאגדת את כל המוסדות. לאחר תקופה בה כיהן כחבר כנסת חזר הרב נריה לפעילות החינוכית במלוא המרץ בישיבתו ובמרכז ישיבות בני עקיבא. הוא לא הסתפק בישיבות התיכוניות ובאולפנות שכבר קמו ועודד הקמת ישיבות הסדר, מכללה לבנות ומכינות קדם צבאיות תורניות. על מפעל חייו זה אף קיבל את פרס ישראל.
ממשיכים ללכת לאורו ולהגדיל תורה
רבבות אלפי תלמידיו ותלמידי תלמידיו של הרב נריה, בוגרי הישיבות והאולפנות שקמו מכוחו יציינו ביום ראשון הקרוב, י"ט בכסלו, אחת עשרה שנים לפטירתו בייסורים. האזכרה תיערך בבית העלמין בכפר הרא"ה שם נטמן הרב נריה כשלאחר מכן יעברו כל באי הטקס לבית המדרש של הישיבה שם יתקיים שיח בוגרים שיספרו על החוויות האישיות שלהם במפגשיהם השונים עם הרב.
עוד לפני יום הזכרון, בשבת הקרובה, יתכנסו מאות שמיניסטים בישיבת כפר הרא"ה לכנס של משתתפי פרוייקט 'לאורו נלך'. במסגרת הפרוייקט 'לאורו נלך – שמיניסטים למען כלל ישראל' מפנים אלפי תלמידי כיתה י"ב מישיבות תיכוניות ומבתי ספר שונים, חלקם תיכונים חילוניים, חצי יום או יום שלם בשבוע למען התנדבות בעיירת פיתוח או באזור מצוקה אחר.
מנכ"ל ישיבות בני עקיבא, אלחנן גלט, מספר כי מדובר במהלך לו שותפים אלפי תלמידים. "ישיבה הולכת לדוגמה לעיר לוד. עשרות חבר'ה מסתערים על העיר פעם בשבוע. חלקם הולכים לגני ילדים, חלק לבית חולים, חלק לבית אבות, חלק לטפל בזקנים בבתיהם, חלקם חונכים ילדים בבית הספר המקומי, כך כל השנה כולה. מסתבר ששמיניסטים רבים סיימו חלק מהבגרויות שלהם בכיתות י' וי"א ובכיתה י"ב, אם הם לא יתעסקו בזה, הם יתעסקו בדברים פחות חשובים. העיקר הוא שמגדלים פה בני נוער מעורבים ואחראים למה שקורה סביבם ומתחילים בנתינה שתוביל אותם לחיים של נתינה עד אחרית ימיהם".
פרוייקט 'לאורו נלך' החל כמיזם של הישיבה התיכונית בקרית ארבע אך עם השנים הפך לכלל ארצי בהיקף של למעלה מ-70 בתי ספר. בשנים האחרונות הוא אף זכה להכרה ממסדית ונתמך כלכלית על ידי משרד החינוך.
השמיניסטים שיתכנסו בהיכל ישיבת כפר הרא"ה בשבת הגיבוש היו בכיתה א' כאשר הרב נריה, שלאורו הם הולכים, נפטר. גלט מעיר שאין כל ספק שהעובדה שחלק גדול מן התלמידים המשתתפים בפרוייקט כלל לא הכיר את הרב נריה היא עובדה מעניינת המחייבת את מרכז ישיבות בני עקיבא להשקיע זמן ומשאבים בלימוד דמותו של הרב. "לא כולם מבינים שעד לפני 65 שנים לא היה מצוי בכלל הזן הזה של ישיבה או אולפנא של רוח בני עקיבא המסתובבת בצורה גאה ברחובות הארץ. לכן, ביום הזכרון של הרב נריה חוץ מהאזכרה בכפר הרא"ה כל אחד מן המוסדות מקיים ביום הזה פעילות על דרכו של הרב נריה, עוסקים בתורתו ובכתביו, עוסקים בקריאה שלו לחסד ולעשייה".
פרוייקט חדש ונוסף של מרכז ישיבות בני עקיבא מדגיש צד נוסף של משנתו החינוכית של הרב נריה, היחס לתורה וללימודה. במסגרת פרוייקט 'יגדיל תורה' החלו השנה במרכז ישיבות בני עקיבא לעודד תלמידים למצויינות בלימוד גמרא. תלמידים בשמונה עשרה ישיבות תיכוניות יכולים לבחור בין שני מסלולי תיגבור לימודי הגמרא. באחד המסלולים מקבלים התלמידים על עצמם לימוד קבוע של דף יומי או עמוד יומי של גמרא ובמסלול השני מקבלים התלמידים על עצמם להיבחן בסוף השנה על 50 דפי גמרא בנוסף לנלמד בכיתתם. כל התלמידים המשתתפים בפרוייקט יפגשו אחת לחודש עם אחד מגדולי התורה של הציבור הציוני-דתי. ביניהם, הרב מרדכי אליהו, הרב אברהם שפירא, הרב יעקב אריאל, הרב חיים דרוקמן ועוד. אמנם מדובר על תכנית לעידוד הלימוד לשמו ולשם התורה, אך מכיוון שמתוך שלא לשמה בא לשמה יקבל בסוף השנה כל אחד מן המשתתפים ש"ס בבלי שלם לביתו.
"אנחנו מכנסים את כולם על מנת ליצור גאוות יחידה ותחושה של אתגר למצויינות ועומק בלימוד הגמרא", הסביר גלט, "אנחנו רוצים שהשנה לא יגידו רק 'זה תלמיד שלומד 5 יחידות בפיזיקה' גם זה יפה, אבל אנחנו רוצים שיציינו את אותם תלמידים שלוקחים על עצמם יתר העמקה ויתר לימוד גם ב"סיני" וגם ב"עוקר הרים" בלימוד תורה באופן כללי ובלימוד גמרא באופן ספציפי".
הרב נריה בקול ובצבע ברשת האינטרנט
בסרטון ישן שרץ בימים אלה ברשת האינטרנט מתראיין הרב נריה על ידי מספר בנות אולפנא ומסביר בקול ברור ובצבע מלא את האופן בו הוא רואה את מפעל חייו, מפעל 'מרכז ישיבות בני עקיבא', שנועד לייצר בית מדרש מחודש של תורת חיים, של תורה חיה. אותה תורה חיה שבאה לידי ביטוי בפרוייקטים 'לאורו נלך' ו'יגדיל תורה'. אמנם שנים רבות חלפו מאז נערך הראיון ואופי הנוער הדתי השתנה לבלי הכר, אך נדמה שלו היה נערך הראיון היום היה מדבר הרב נריה באותה חיבה על 'הדור הצעיר' שהיה כל חייו.
"היום, מבחינה חיצונית מצבנו אולי קשה, אבל מבחינה פנימית אנחנו במצב נהדר. מי פילל מי מילל שאנחנו היום מבחינה פנימית נהיה כל כך מגובשים מכף רגל ועד ראש? זוהי רשת עניפה של מוסדות חינוכיים מדעיים בעלי רמה שהציבור שלומד בתוכם זוכה בחינוך יסודי, דתי תורני מדעי, להכרה דתית ולגאווה דתית...ברוך ה', אנחנו הולכים וחודרים לתוך החברה ובונים אותה. בכל מקום אפשר למצוא קהילות קטנות, ציבור מגובש ומלוכד, כוח בעל משקל רב, כוח יציב שאינו כמוץ אשר תדפנו רוח".
"אתן בנות הכוח הזה ולא רק בנות הכוח הזה אלא בונות הכוח הזה", אמר הרב לתלמידות שערכו את הראיון, "אנחנו מצפים שגם אתן תתקדמנה יפה יפה בדרך הציונית הדתית החלוצית. מתוך הכרה עצמית, מתוך ביטחון עצמי ועל כל אלה מתוך הרגשת השליחות. ככל שיש יותר תורה ויותר מצוות זאת היא מורשה קהילת יעקב. אנחנו הממשיכים של דמותו ומהותו של עם ישראל אז צריך לדעת את הדבר הזה טוב טוב בידיעה ובהכרה ברורה. ככל שנזכור את זה טוב טוב ונעמיד את הדבר הזה לא רק כמשהו ליום יום שלנו אלא כחזון לעתיד שלנו, הדור הצעיר ימצא את דרכו ויפתור את הבעיות שתעמודנה לפניו כשם שאנחנו מצאנו את דרכנו".