דיון מעניין שנערך היום בועידת ישראל לעסקים עסק בתופעת ה'אקזיטים', חברות ישראליות אשר נרכשות על ידי חברות בינלאומיות שמרכזן בחו"ל. בין השאלות שעלו בדיון: מה הופך חברה לישראלית? מה המשמעות של שינוי הבעלות על "אזרחותה של חברה? האם מכירת חברות "החוצה" טןובה למשק הישראלי או רעה לו? ומה צריכה להיות המדיניות הממשלתית בנושא?
שלמה דברת, יו"ר ECI, הזכור מוועדת דברת, אמר בדיון כי הסיכוי של חברה ישראלית לשרוד בשוק בו ישנם תכליכים של ריכוז עסקי, ובו הפעילות מרוכזת בתאגידי ענק ששווים מיליארדי דולרים הוא אפסי. מכיוון שכך חברה ישראלית העוסקת בתחום כזה, חייבת להכנס לתהליך של השתלבות בתאגיד בינלאומי.
לדברי דברת הכשל התחרותי של ישראל לא נמצא בתחום המחקר והפיתוח אלא בתחום הייצור הטכנולוגי. כאשר חברה ישראלית נרכשת, בדרך כלל המחקר והפיתוח נשאר בארץ, אולם הייצור עובר כולו לחו"ל. הכשל בתחום הייצור גורם בין השאר לכך שהצמיחה הטכנולוגית לא מחלחלת לפריפריה.
עו"ד שרון אמיר ממשרד נשיץ ברנדס, שפעל ברוב הרכישות המשמעותיות של חברות ישראליות על ידי תאגידים זרים, אומר בדיון כי יש להבדיל בין שני סוגים של רכישות. הראשון, שבו בעצם אין כל בעייה הוא רכישות פיננסיות. לדבריו, כאשר ברקשייר האת'ווי רכשה לדוגמה את 'ישקר', לא חל שום שינוי במצב המשק. העובדים נשארו בארץ, ההנהלה נשארה בארץ, המחקר באץ והייצור בארץ. השאלה היא ברכישות של חברות טכנולוגיות על ידי חברות טכנולוגיות אחרות. אולם גם בתחום זה טוען אמיר כי בעצם הרווח למשק גדול מהנזק, וזאת משום שבד"כ ההנהלה והעובדים נשארים בארץ והפעילות בארץ רק מתרחבת.
את נקודת המבט הממלכתי הביא המדען הראשי במשרד התמ"ת, ד"ר אלי אופר, שטען כי בעצם התופעה היא חיובית. לדבריו, רובן ש החברות שנרכשו, אם לא היו נרכשות היו מתות או מדשדשות. הרכישה היא מה שנותן סיכוי לכך שפעילות חברות אלו בארץ תתרחב.
אופר הדגיש נושא נוסף, והוא הצורך ליצור בארץ אקלים אטרקטיבי למשקיעים בינלאומיים, באמצעות יצירת הון אנושי בעל יכולות נדרשות בשוק הבינלאומי. בסופו של דבר, אומר עופר, תפקידה של הממשלה הוא לעודד וליצור סביבה תומכת, ולא ליצור חסמים והגבלות. כל התיאוריות בדבר הגבלות על מכירת טכנולוגיות וחברות ישראליות לחו"ל, סופן שיביאו לקיפאון ולא להתרחבות. השאיפה שכל החברות יצמחו צמיחה עצמית, כלומר יקנו חברות בחו"ל ויהפכו בעצמן לתאגידים בינלאומיים, לא רק שאינה ריאלית היא איננה בהכרח חיובית מצד עצמה למשק.
שלמה דברת, יו"ר ECI, הזכור מוועדת דברת, אמר בדיון כי הסיכוי של חברה ישראלית לשרוד בשוק בו ישנם תכליכים של ריכוז עסקי, ובו הפעילות מרוכזת בתאגידי ענק ששווים מיליארדי דולרים הוא אפסי. מכיוון שכך חברה ישראלית העוסקת בתחום כזה, חייבת להכנס לתהליך של השתלבות בתאגיד בינלאומי.
לדברי דברת הכשל התחרותי של ישראל לא נמצא בתחום המחקר והפיתוח אלא בתחום הייצור הטכנולוגי. כאשר חברה ישראלית נרכשת, בדרך כלל המחקר והפיתוח נשאר בארץ, אולם הייצור עובר כולו לחו"ל. הכשל בתחום הייצור גורם בין השאר לכך שהצמיחה הטכנולוגית לא מחלחלת לפריפריה.
עו"ד שרון אמיר ממשרד נשיץ ברנדס, שפעל ברוב הרכישות המשמעותיות של חברות ישראליות על ידי תאגידים זרים, אומר בדיון כי יש להבדיל בין שני סוגים של רכישות. הראשון, שבו בעצם אין כל בעייה הוא רכישות פיננסיות. לדבריו, כאשר ברקשייר האת'ווי רכשה לדוגמה את 'ישקר', לא חל שום שינוי במצב המשק. העובדים נשארו בארץ, ההנהלה נשארה בארץ, המחקר באץ והייצור בארץ. השאלה היא ברכישות של חברות טכנולוגיות על ידי חברות טכנולוגיות אחרות. אולם גם בתחום זה טוען אמיר כי בעצם הרווח למשק גדול מהנזק, וזאת משום שבד"כ ההנהלה והעובדים נשארים בארץ והפעילות בארץ רק מתרחבת.
את נקודת המבט הממלכתי הביא המדען הראשי במשרד התמ"ת, ד"ר אלי אופר, שטען כי בעצם התופעה היא חיובית. לדבריו, רובן ש החברות שנרכשו, אם לא היו נרכשות היו מתות או מדשדשות. הרכישה היא מה שנותן סיכוי לכך שפעילות חברות אלו בארץ תתרחב.
אופר הדגיש נושא נוסף, והוא הצורך ליצור בארץ אקלים אטרקטיבי למשקיעים בינלאומיים, באמצעות יצירת הון אנושי בעל יכולות נדרשות בשוק הבינלאומי. בסופו של דבר, אומר עופר, תפקידה של הממשלה הוא לעודד וליצור סביבה תומכת, ולא ליצור חסמים והגבלות. כל התיאוריות בדבר הגבלות על מכירת טכנולוגיות וחברות ישראליות לחו"ל, סופן שיביאו לקיפאון ולא להתרחבות. השאיפה שכל החברות יצמחו צמיחה עצמית, כלומר יקנו חברות בחו"ל ויהפכו בעצמן לתאגידים בינלאומיים, לא רק שאינה ריאלית היא איננה בהכרח חיובית מצד עצמה למשק.