הערב (מוצ"ש) הסתיים חג החנוכה עם סיום היום השמיני של החג. בכניסת השבת הדליקו המוני בית ישראל בארץ ובקהילות היהודיות בעולם את הנר השמיני של חג החנוכה המסמל את סיום מצוות הדלקת הנרות. השבת האחרונה הייתה היום האחרון של חג החנוכה, בו הוסיפו בתפילות השבת, את תפילת 'ההלל', וכן קראו בתורה בפרשת הנשיאים של חנוכת המשכן, לכן גם נקרא יום האחרון של חנוכה בשם 'זאת חנוכה' על שם הקריאה בתורה 'זאת חנוכת המזבח'.
ברחבי הארץ ובקהילות היהודיות בעולם התקיימו בימים האחרונים מסיבות רבות של חג החנוכה, שחל בימים אלו מכ"ה כסלו ועד לב' טבת היוצא בשבת הקרובה.
חג החנוכה נחוג זכר למאורע ההיסטורי של ניצחונם של הכהנים החשמונאים על מלכות יון בימי בית המקדש השני. מלכות יון איימה על תרבות ישראל וניסתה להעביר את עם ישראל על דתו, "להשכיחם תורתך" והקב"ה ברחמיו המרובים נתן כוח ביד החשמונאים לסלק את השלטון היוני מארץ ישראל, ולחדש את עבודת בית המקדש. הקרבות והמאבקים של המכבים מול הצבא היוני היו קשים אך בסופו של דבר גברה יד המכבים המעטים מול היונים הרבים.
ניצחונם של החשמונאים הותיר רושם היסטורי על העם היהודי שכן עצמאותו של עם ישראל חזרה לתקופה של 200 שנה עד סוף ימי בית שני. בה נבנו מחדש יסודות התורה בעם, והתחזק אורה של תורה שבעל פה והיא שנתנה את הכוח לעם היהודי להחזיק מעמד בתקופת הגלות הארוכה והקשה שבאה לאחר החורבן.
בבית המקדש מצאו החשמונאים פך שמן טהור קטן שמונח בחותמו של הכהן הגדול וממנו הדליקו את המנורה שבמקדש. נעשה להם נס שמכמות שמן שהספיקה ליום אחד הספיק השמן לשמונה ימים, ולכן זכר לנס חוגגים את חג החנוכה במשך שמונה ימים.
בחג החנוכה מדליקים בכל יום נר אחד, ובכל יום נוסף מוסיפים עוד נר, כדעת בית הלל בתלמוד, ביום הראשון מדליקים נר אחד וביום השני שני נרות, עד סוף החג בו מדליקים שמונה נרות.
חג החנוכה מצוין גם בתפילה, בתפילת העמידה, תפילת שמונה עשרה, מוסיפים בברכת ההודאה את הנוסח של 'על הניסים ועל הפורקן ועל הגבורות ועל התשועות ועל הנפלאות ועל הנחמות ועל המלחמות שעשית לאבותינו בימים ההם בזמן הזה" וכו'. בנוסח זה מעלים אנו על נס את גבורתם של המכבים, והסיעתא דשמיא לה זכו כשגברו על היונים 'מעטים מול רבים'. כן אומרים אנו נוסח זה בברכת המזון.
בכל יום בתפילת השחרית אומרים את "ההלל" וכן קוראים בתורה בפרשת הנשיאים הקשורה לחנוכת המזבח. השנה יחולו שתי שבתות בתוך החנוכה.
מאכלים בחג החנוכה
נהגו לאכול מאכלים עם שמן כסופגניות ולביבות, זכר לנס שנעשה בשמן. וכן נהגו לאכול מאכלי חלב, זכר לנס שנעשה ליהודית על ידי החלב. יהודית הייתה בתו של יוחנן כהן גדול, וכשגזרו גזירה על בנות ישראל שכל מי שמתחתנת, תיבעל תחילה להגמון, הגיעה יהודית והאכילה את ראש הצוררים גבינה לשכרותו, והרגתו, וחתכה את ראשו, וכתוצאה מכך התבטלה הגזירה.
חג החנוכה הצד הרוחני
חג החנוכה מסמל את נס ההצלה הרוחנית של תרבות ישראל אשר ניצלה מסכנה קיומית, לעומת חג הפורים המציין את נס ההצלה הגשמית של עם ישראל. בחג החנוכה עמדה תרבות ישראל ותורת ישראל בסכנה קיומית מצד השלטון היוני. ולכן השמחה היא על חזרת תורת ישראל ובית המקדש לידי עם ישראל. לכן מדליקים אנו נרות עם שמן המסמלים את החכמה והרוחניות, וכן אור הנר הוא כאור הנשמה. ומוסיפים אנו בנרות מיום ליום כדי לבטא שגם ברוחניות צריכים כל הזמן להיות מוסיפים והולכים.
חג החנוכה נחוג בשנה בימי החורף בסוף חודש כסלו ותחילת טבת, בימים שהם הקצרים ביותר והחשוכים ביותר. ודווקא בימים אלו אנו מדליקים נרות, כדי לבטא שגם כאשר שורר חושך, קשיים וצרות, תמיד יש אור פנימי שאינו נפגם לעולם. ותמיד מכוחו אפשר להתחדש ולהאיר את הכל מחדש. פך השמן הקטן שנמצא במקדש מסמל אותו אור פנימי שקיים בכל נשמה בישראל שלעולם אינו נפגם, ואם רק ירצה האדם, ישוב בתשובה ויאיר את חייו מחדש. וכך גם אירע בימי החנוכה, שדת ישראל כמעט נעלמה ונכחדה, ומתוך המצוקה הגדולה יצא עם ישראל למרחב וחידש את חייו ואת תרבותו הרוחנית בגאון וביתר שאת.
בחג החנוכה נוהגים לעשות סעודות הודיה ושמחה, אלא שהדגש הוא על הצד הרוחני כמו אמירת דברי תורה, משום שבימים אלו אנו שמחים על חזרת האור הרוחני, אור התורה לעם ישראל. בימי החנוכה נוהגים להתחזק יותר בלימוד התורה ובהכרת חכמת ישראל, להראות כי דווקא אותה תרבות רוחנית מיוחדת שניסו היונים להשכיח ולהכחיד מאתנו, דווקא בה נתחזק בימים אלו, ונזכור כי היא מתווה לנו את דרך החיים האידיאלית והנכונה עבור עמינו, ועבור כל אחד ואחד מאתנו.
בחג החנוכה נוהגים להתחזק במצוות ובפרט במצוות הצדקה, שיש בה סגולה גדולה.