ביהמ"ש השלום בת"א קבע כי פרסום ב"ידיעות אחרונות" של צילום מהלוויתו של נתנאל עוזרי הי"ד, היווה הפרת זכות יוצרים של צלם העתונות יונתן דנינו. השופטת דליה הורנצ'ק-מארק הורתה לעתון לשלם לצלם 32,500 ₪ + 10 אלפים ₪ הוצאות משפט, בגין ההפרה.
מדובר בצילום ייחודי שתיעד את ההלוויה שבה נישא עוזרי הי"ד על אלונקה ללא תכריכים וללא טלית כנהוג. דנינו טען כי היה היחידי אשר הצליח לצלם את הגופה ולפיכך מדובר בתמונה בלעדית ולא תמונה חדשותית שגרתית.
השופטת כתבה בהחלטה כי ב 19 בינואר 03 נערך בחברון מסע ההלויה של עוזרי הי"ד אשר נרצח בידי מחבלים בביתו בגבעה 26 . "מסע ההלוויה אשר נמשך לאורך ק"מ רבים, במקום שגופתו, גופת המת תהיה עטופה בתכריכים וטלית, היתה גלויה לעין כל, עד כי נמסר מפי רבנים כי היה כאן משום 'חילול כבוד המת'".
למרות שצלמים רבים נכחו בהלוויה רק הצלם יונתן דנינו הצליח לצלם את הגופה הגלויה המונחת באלונקה, כתבה השופטת, והוסיפה כי מקובלת עליה טענת הצלם כי "צילום סדרת התמונות שצילם ממסע הלוויתו של נתנאל עוזרי ז"ל, דרש ממנו יצירתיות, גילוי תושייה ואומץ בעמידה מול קהל האבלים המתנגד לנוכחותם של צלמי עיתונות: וכי הוא נאלץ לספוג ביטויי אלימות מילולית ופיזית כלפיו, ממשתתפי ההלוויה, (שלטענתו - גם שברו לו מצלמה נוספת שהייתה תלויה על כתפו), אשר לא נחה דעתם מהסיקור העיתונאי וצילום מסע ההלוויה והגופה".
יתירה מכך על "ייחודיותו וחשיבותו של הצילום, העיד בבית המשפט ראש מערכת החדשות של העיתון ומי שהיה באותה עת, רכז הכתבים והצלמים במערכת העיתון של הנתבעת, ומבכירי מערכת העיתון ערן טיפנברון: 'כי מדובר בצילום מעניין מבחינה חדשותית, עובדה שהוא הופיע בעמ' הראשון....מן הסתם הצילום בעמ' הראשון הוא חשוב, והוא חשוב לאותו יום. לא כל יום יש צילום בעל חשיבות מיוחדת במינה, והצילום הזה היה חשוב לאותו יום'."
דנינו טען עוד כי הפרסום בידיעות אחרונות שנעשה למרות הודעתו המפורשת כי החליט לסגור עיסקה עם מעריב, ולא עם ידיעות על פרסום התמונה, היווה הפרת חוזה בינו לבין מעריב.
כאמור השופטת קבעה כי על "ידיעות אחרונות" לפצות את דנינו בגין הפרת זכויות יוצרים, הפרת הזכות המוסרית ופיצויי השבה, וכן הוצאות שכ"ט עו"ד.
מדובר בצילום ייחודי שתיעד את ההלוויה שבה נישא עוזרי הי"ד על אלונקה ללא תכריכים וללא טלית כנהוג. דנינו טען כי היה היחידי אשר הצליח לצלם את הגופה ולפיכך מדובר בתמונה בלעדית ולא תמונה חדשותית שגרתית.
השופטת כתבה בהחלטה כי ב 19 בינואר 03 נערך בחברון מסע ההלויה של עוזרי הי"ד אשר נרצח בידי מחבלים בביתו בגבעה 26 . "מסע ההלוויה אשר נמשך לאורך ק"מ רבים, במקום שגופתו, גופת המת תהיה עטופה בתכריכים וטלית, היתה גלויה לעין כל, עד כי נמסר מפי רבנים כי היה כאן משום 'חילול כבוד המת'".
למרות שצלמים רבים נכחו בהלוויה רק הצלם יונתן דנינו הצליח לצלם את הגופה הגלויה המונחת באלונקה, כתבה השופטת, והוסיפה כי מקובלת עליה טענת הצלם כי "צילום סדרת התמונות שצילם ממסע הלוויתו של נתנאל עוזרי ז"ל, דרש ממנו יצירתיות, גילוי תושייה ואומץ בעמידה מול קהל האבלים המתנגד לנוכחותם של צלמי עיתונות: וכי הוא נאלץ לספוג ביטויי אלימות מילולית ופיזית כלפיו, ממשתתפי ההלוויה, (שלטענתו - גם שברו לו מצלמה נוספת שהייתה תלויה על כתפו), אשר לא נחה דעתם מהסיקור העיתונאי וצילום מסע ההלוויה והגופה".
יתירה מכך על "ייחודיותו וחשיבותו של הצילום, העיד בבית המשפט ראש מערכת החדשות של העיתון ומי שהיה באותה עת, רכז הכתבים והצלמים במערכת העיתון של הנתבעת, ומבכירי מערכת העיתון ערן טיפנברון: 'כי מדובר בצילום מעניין מבחינה חדשותית, עובדה שהוא הופיע בעמ' הראשון....מן הסתם הצילום בעמ' הראשון הוא חשוב, והוא חשוב לאותו יום. לא כל יום יש צילום בעל חשיבות מיוחדת במינה, והצילום הזה היה חשוב לאותו יום'."
דנינו טען עוד כי הפרסום בידיעות אחרונות שנעשה למרות הודעתו המפורשת כי החליט לסגור עיסקה עם מעריב, ולא עם ידיעות על פרסום התמונה, היווה הפרת חוזה בינו לבין מעריב.
כאמור השופטת קבעה כי על "ידיעות אחרונות" לפצות את דנינו בגין הפרת זכויות יוצרים, הפרת הזכות המוסרית ופיצויי השבה, וכן הוצאות שכ"ט עו"ד.